הנושאים החמים
האם גם אתם מצאתם את עצמכם עומדים השבוע בתורות הענק של רשת אושר עד כדי לקנות עוד מוצר חשמל (מיותר?) לבית, במחיר עלות? האם חווית הקניה הזו הותירה בכם רושם טוב או מעיק מהרשת? ומה גרם לכם בכלל, לעזוב את כל העיסוקים שלכם כדי לקנות מזגן (ללא התקנה) ברשת מוצרי מזון?? הפרסומאים כאן, כדי לתת ציונים.
וואקום, זה שם המשחק
ישראל לונדנר- מנהל משרד פרסום "תפיסת עומק"
הקמפיין אושר-טיים, הוא קמפיין מבריק, שמבטא נכון את האסטרטגיה של אושר עד. אהבתי.
למה?
הקמפיין מבוסס על האסטרטגיה של אושר עד שבאה לידי ביטוי בסלוגן הוותיק של "בלי טריקים ובלי שטיקים", כלומר תאמינו לנו, אנחנו אתכם בגובה העיניים. ולכן דווקא בגלל שיש לך אימון בנו – אנחנו יכולים לפרסם מבצע ללא מחירים, ואתה הלקוח היקר כבר תאמין לנו שיש מה לפספס.
השם של הקמפיין "אושר-טיים" מוצלח מאוד, משום שמשלב גם את השם של המותג, וגם יוצר וואקום של לחץ וזמן קצוב – מקסים. ובכלל, לתת שם לקמפיין גורם לאנשים להבין שמדובר בקמפיין אמתי, ולא איזה גומחה שנשלפה לפני רגע מהשרוול.
ההנעה לפעולה – תרוצו. מצד אחד זה מרתיע אנשים "שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות!", אבל מצד שני ההנעה לפעולה מגיעה עוד לפני שאני מספר לך מי אני, לפני שלב ההתנגדות האוטומטית. לא יודע...
ומה שהכי חשוב, שפרסום כזה יוצר "שיח ציבורי", וזאת ההצלחה הכי גדולה בקמפיין שכזה.
כשאתה מוכר מחיר, החשיבה היא אחרת.
נתי קוגלר קופירייטר "פרסומי ישראל".
'אושר עד' פועלים ללא ערכי מותג אווריריים וללא כל שיח על איכות, חוויה או מרחב, הערך שמוכרים לנו ב'אושר עד' הוא אך ורק-
מחיר.
כשהמחיר הוא המיתוג, קיים פקטור הנמדד במספרים ברורים וניתן להשוואה בין מתחרים. לכאורה מדובר במהלך מסוכן, כיוון שאם יקום מותג חדש אשר יתברר כזול יותר, כל המותג יקרוס. לכן בנוסף לכך, באמצעות סדרת הטריקים והשטיקים, הוסיפה 'אושר עד' ערך משנה של מטרה לשמור על הצרכן מה'טעות' של רכישה במקומות אחרים.
וכך, למרות השם החריג בכל קנה מידה (עצמו עיניים ודמיינו 'אושר עד'... לאן זה לקח אתכם?), בעזרת פרסום נקי וחד (ללא ריבועי מחירים...) ובעבודת יח"צ מתוחכמת, תפסו 'אושר עד' את מקומם בציבור כרשת המספקת את המחיר הזול ביותר, בכל מוצר בסניפיהם.
כעת, קמפיין 'אושר עד SALE' הוא תוצאה מתבקשת.
הציבור כבר סומך ומאמין לכל מילה של הרשת ופרסום כזה רק מגביר את אפקט ה'רוץ לפני שייגמר'.
ואם כל זה לא מספיק, ב'אושר עד' מבינים מצוין את הלך הרוח בציבור החרדי וידעו ליצור באז עקיף,
בעזרת הפצת תמונות מזגנים ויריעות דשא העומדים ליד מחלקת השתייה וסרטוני דחיפות ליד דוכן סירים ומחבתות.
לסיכום: ככה מוכרים מחיר.
לחם או מצעים? אתם תחליטו!
מוישי מנס- קופיריטר ותוכן "בטר דיגיטל".
יש גדול. יש גדול יותר ויש אושר עד. אנשים זוכרים את הדברים הגדולים. את השונה והחריג.
אין לי מושג אם אושר עד הרוויחו ממכירת ה200 - אלף סירים ומאות אלפי המצעים שלהם. אני מניח שהם הרוויחו כמה גרושים אבל בעיניי הרווח הזה הוא משני. מדובר הרי בחנות לממכר למוצרי מזון.
אם שואלים אותי (והנה שאלו) הרווח שלהם הוא בהחתמת המוח שלנו ובהטבעת הזיכרון של הלקוח שאושר עד הוא המקום הבומבסטי ביותר והזול ביותר.
לא רבים הם האנשים שבודקים את עלות סל המזון השבועי שלהם ומשווים מחירים בין רשתות המזון. האנשים בוחרים את החנות בה הם עושים את רכישות המזון המשמעותיות ע"פ פרמטרים שונים - ע"פ מרחק ונוחות גישה, ע"פ חווית קניה, ע"פ מגוון מוצרים וכמובן ע"פ המחיר.
את המחיר, אנחנו לא באמת בודקים כל שבוע היכן שווה יותר. אנחנו מסתמכים על פריט או שניים שראינו, על פרסומת ששמענו ואנחנו יודעים על בסיס "מידע" שצרוב לנו במוח - של העוף ב99 אגורות ושל הלחם בשקל. על שאר המוצרים אין לנו באמת מושג ואם על המדף אבקת מרק עולה 17.90 אנחנו יכולים רק לנחש שזה זול.
הרשתות האלו מתבססות על קליינטים שמגיעים עם הרכב. ולכן התובנה הזו חשובה במיוחד.
אם ניקח לדוגמה את אושר עד בבית הדפוס, הרי שיש באזור שני סניפים של רמי לוי, יש חסד, סופר-סל וציפרכל. ברגע שבמוח של הלקוח צרוב שאושר עד הוא גדול וזול, צרפו לזה את חווית הקניה והנה יש לנו לקוח קבוע.
מה דעתכם? לאיזו פרשנות הכי התחברתם?
ספרו לנו בתגובות איך אתם- הגבתם לקמפיין וכיצד הייתם משפרים אותו...
וואקום, זה שם המשחק
ישראל לונדנר- מנהל משרד פרסום "תפיסת עומק"
הקמפיין אושר-טיים, הוא קמפיין מבריק, שמבטא נכון את האסטרטגיה של אושר עד. אהבתי.
למה?
הקמפיין מבוסס על האסטרטגיה של אושר עד שבאה לידי ביטוי בסלוגן הוותיק של "בלי טריקים ובלי שטיקים", כלומר תאמינו לנו, אנחנו אתכם בגובה העיניים. ולכן דווקא בגלל שיש לך אימון בנו – אנחנו יכולים לפרסם מבצע ללא מחירים, ואתה הלקוח היקר כבר תאמין לנו שיש מה לפספס.
השם של הקמפיין "אושר-טיים" מוצלח מאוד, משום שמשלב גם את השם של המותג, וגם יוצר וואקום של לחץ וזמן קצוב – מקסים. ובכלל, לתת שם לקמפיין גורם לאנשים להבין שמדובר בקמפיין אמתי, ולא איזה גומחה שנשלפה לפני רגע מהשרוול.
ההנעה לפעולה – תרוצו. מצד אחד זה מרתיע אנשים "שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות!", אבל מצד שני ההנעה לפעולה מגיעה עוד לפני שאני מספר לך מי אני, לפני שלב ההתנגדות האוטומטית. לא יודע...
ומה שהכי חשוב, שפרסום כזה יוצר "שיח ציבורי", וזאת ההצלחה הכי גדולה בקמפיין שכזה.
כשאתה מוכר מחיר, החשיבה היא אחרת.
נתי קוגלר קופירייטר "פרסומי ישראל".
'אושר עד' פועלים ללא ערכי מותג אווריריים וללא כל שיח על איכות, חוויה או מרחב, הערך שמוכרים לנו ב'אושר עד' הוא אך ורק-
מחיר.
כשהמחיר הוא המיתוג, קיים פקטור הנמדד במספרים ברורים וניתן להשוואה בין מתחרים. לכאורה מדובר במהלך מסוכן, כיוון שאם יקום מותג חדש אשר יתברר כזול יותר, כל המותג יקרוס. לכן בנוסף לכך, באמצעות סדרת הטריקים והשטיקים, הוסיפה 'אושר עד' ערך משנה של מטרה לשמור על הצרכן מה'טעות' של רכישה במקומות אחרים.
וכך, למרות השם החריג בכל קנה מידה (עצמו עיניים ודמיינו 'אושר עד'... לאן זה לקח אתכם?), בעזרת פרסום נקי וחד (ללא ריבועי מחירים...) ובעבודת יח"צ מתוחכמת, תפסו 'אושר עד' את מקומם בציבור כרשת המספקת את המחיר הזול ביותר, בכל מוצר בסניפיהם.
כעת, קמפיין 'אושר עד SALE' הוא תוצאה מתבקשת.
הציבור כבר סומך ומאמין לכל מילה של הרשת ופרסום כזה רק מגביר את אפקט ה'רוץ לפני שייגמר'.
ואם כל זה לא מספיק, ב'אושר עד' מבינים מצוין את הלך הרוח בציבור החרדי וידעו ליצור באז עקיף,
בעזרת הפצת תמונות מזגנים ויריעות דשא העומדים ליד מחלקת השתייה וסרטוני דחיפות ליד דוכן סירים ומחבתות.
לסיכום: ככה מוכרים מחיר.
לחם או מצעים? אתם תחליטו!
מוישי מנס- קופיריטר ותוכן "בטר דיגיטל".
יש גדול. יש גדול יותר ויש אושר עד. אנשים זוכרים את הדברים הגדולים. את השונה והחריג.
אין לי מושג אם אושר עד הרוויחו ממכירת ה200 - אלף סירים ומאות אלפי המצעים שלהם. אני מניח שהם הרוויחו כמה גרושים אבל בעיניי הרווח הזה הוא משני. מדובר הרי בחנות לממכר למוצרי מזון.
אם שואלים אותי (והנה שאלו) הרווח שלהם הוא בהחתמת המוח שלנו ובהטבעת הזיכרון של הלקוח שאושר עד הוא המקום הבומבסטי ביותר והזול ביותר.
לא רבים הם האנשים שבודקים את עלות סל המזון השבועי שלהם ומשווים מחירים בין רשתות המזון. האנשים בוחרים את החנות בה הם עושים את רכישות המזון המשמעותיות ע"פ פרמטרים שונים - ע"פ מרחק ונוחות גישה, ע"פ חווית קניה, ע"פ מגוון מוצרים וכמובן ע"פ המחיר.
את המחיר, אנחנו לא באמת בודקים כל שבוע היכן שווה יותר. אנחנו מסתמכים על פריט או שניים שראינו, על פרסומת ששמענו ואנחנו יודעים על בסיס "מידע" שצרוב לנו במוח - של העוף ב99 אגורות ושל הלחם בשקל. על שאר המוצרים אין לנו באמת מושג ואם על המדף אבקת מרק עולה 17.90 אנחנו יכולים רק לנחש שזה זול.
הרשתות האלו מתבססות על קליינטים שמגיעים עם הרכב. ולכן התובנה הזו חשובה במיוחד.
אם ניקח לדוגמה את אושר עד בבית הדפוס, הרי שיש באזור שני סניפים של רמי לוי, יש חסד, סופר-סל וציפרכל. ברגע שבמוח של הלקוח צרוב שאושר עד הוא גדול וזול, צרפו לזה את חווית הקניה והנה יש לנו לקוח קבוע.
מה דעתכם? לאיזו פרשנות הכי התחברתם?
ספרו לנו בתגובות איך אתם- הגבתם לקמפיין וכיצד הייתם משפרים אותו...
