הנושאים החמים
לפעמים מעצבים מעולים יושבים שעות על פרויקט,
ולא יוצא שום דבר מוצלח מאוד.
ואז הם מתוסכלים, חושבים שמשהו קרה להם
או שעד עכשיו הם הצליחו בטעות, ועכשיו מתגלה האמת המרה - שהם לא באמת כאלו אלופים. (מוכר?
)
או שהם כבר מכירים את עצמם טוב יותר,
ויודעים שזה עניין של מצב רוח חולף...
כי ככה אנחנו, האומנים - מלווים ברגשות ומושפעים מהם בלי תיאום מראש.
כשמצב הרוח תואם לפרויקט שאמור להתעצב – זה מושלם מאוד. (נגיד שאתם ממתגים אולם אירועים כשאתם במצב רוח של שמחה והודיה)
כשאין סערה מיוחדת ברקע, ואנחנו באופטימיות שגרתית –
זה בסדר, וקל לנו להתחבר לכל פרויקט שהוא.
אבל כשיש ניגוד חזק בין המזג שלנו למה שאנחנו אמורים ליצור –
אנחנו מנותקים. והיכולת שלנו לעצב יורדת. (אתם בלחץ רציני ואמורים לעצב רוגע / מדוכדכים ומנסים לייצר מותג כייפי ושמח / במצב רוח קליל ועליז במיוחד ואמורים לשדר עצב ואבלות וכו')
אז מה אפשר לעשות?
לפעמים התרגיל מהפרק הקודם עוזר גם במקרים כאלו,
ולפעמים, כשהניתוק משמעותי – לא מספיק.
אז פשוט דוחפים את עצמנו לשם בכח.
חושבים אם יש לנו בסביבה מקום שיכניס אותנו לאווירה.
והולכים לשם.
אפשר להצטייד במוזיקה מתאימה, לקחת גלידה / עוגה ביתית / טוסט צנום / רק שתיה
לפי מה שמתאים לכם כדי להישאב לתחושה הרצויה, וכמובן לצרף דפים ועפרונות.
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" – זה פשוט יקרה.
הסקיצות שיתחילו שם יהיו הרבה יותר אמיתיות ומדויקות.
ואתם תרגישו שזה זה.
למשל:
משה משיק קמפיין התרמה ליתומים ואלמנות.
ב"ה הוא לא יתום ולא אלמן, אפילו הסבים והסבתות שלו חיים עד מאה ועשרים.
רק לאחרונה הוא התחתן והוא מרגיש כרגע – והלוואי תמיד – בעיקר את הצד היפה, של החיים.
כדי להרגיש את הכאב והשכול הוא יוצא מאזור הנוחות של עצמו והולך להר המנוחות,
קורא קצת מהמילים שעל המצבות, מריח את נרות הנשמה שרק לאחרונה כבו,
עד שעוברת בו צמרמורת והגוש מתיישב בגרון.
עכשיו הוא מוציא דפים ומשרטט את מה שנמצא לו בפנים.
עוד דוגמה:
אלישבע, אישה צעירה, קלילה ורעננה בת 23 מעצבת שפת מותג למוצר יוקרתי לגיל הזהב.
כדי להיכנס לחוויה של זיקנה יוקרתית – היא הולכת לדיור מוגן יוקרתי.
נכנסת ללובי, רואה את הקשישות האציליות, את ספלי הקריסטל והתה,
מתעניינת בעדינות, מעלה חיוכים ובעיקר מקשיבה.
ובסוף – מתיישבת על כורסא בהירה, קרוב לקשישה שמנגנת נוסטלגיה על הפסנתר, ומעבירה את האווירה לדפים.
זה מוציא אותנו קצת מהדיגיטליות של המסך,
מחזיר לאומנות האמתית, שמגיעה ממקום פנימי ולא מחקה את מה שכבר קיים.
ומוסיף חוויה אדירה לעבודה שלנו כמעצבים!
ואחרי החוויה הזאת - גם כשחוזרים ועובדים על המחשב - רמת הביצועים גבוהה בהרבה.
הנה דוגמה אישית:
כשמיתגתי את שרי מלכה,
מפיקת וידאו בסגנון SOUL MOTION (אין תרגום בעברית שמספיק מבטא...
שילוב של אווירה אותנטית, נוגעת, עם נטייה לרטרו והמון נשמה ורגש.)
הייתי עמוסה, במצב רוח של תקתוק עניינים,
ולא הצלחתי להיות באמת בחוויית המותג שלה.
אז מה?
שמתי בתרמיל שתיה, דפים, עפרון ומחק,
מרחתי קרם שיזוף
ויצאתי.
הלכתי לפארק גדול, שבשעות הבוקר היה ריק למדי,
שם נכנסתי לעומק הצמחייה, במקום הררי, מוקף בנוף פסטורלי מכל הכיוונים,
התיישבתי על אבן אותנטית כזאת
ב"ה היה גם מזג אוויר SOULY ורוח יפהפייה
ולי נשאר רק לשרטט את כל מה שבא...
תאמינו לי, מאחלת לכולכם לעשות את זה!
זאת הנאה שזוכרים עד זקנה ושיבה...
הנה כמה סקיצות שהנביטו שורשים ביום ההוא:
וטעימה מהתוצאה הסופית:
(אפשר לראות כאן דוגמה לעבודה שלה בסגנון SOUL MOTION, ועוד אחת כאן)
בהצלחה!
ולא יוצא שום דבר מוצלח מאוד.
ואז הם מתוסכלים, חושבים שמשהו קרה להם
או שעד עכשיו הם הצליחו בטעות, ועכשיו מתגלה האמת המרה - שהם לא באמת כאלו אלופים. (מוכר?
)או שהם כבר מכירים את עצמם טוב יותר,
ויודעים שזה עניין של מצב רוח חולף...
כי ככה אנחנו, האומנים - מלווים ברגשות ומושפעים מהם בלי תיאום מראש.
כשמצב הרוח תואם לפרויקט שאמור להתעצב – זה מושלם מאוד. (נגיד שאתם ממתגים אולם אירועים כשאתם במצב רוח של שמחה והודיה)
כשאין סערה מיוחדת ברקע, ואנחנו באופטימיות שגרתית –
זה בסדר, וקל לנו להתחבר לכל פרויקט שהוא.
אבל כשיש ניגוד חזק בין המזג שלנו למה שאנחנו אמורים ליצור –
אנחנו מנותקים. והיכולת שלנו לעצב יורדת. (אתם בלחץ רציני ואמורים לעצב רוגע / מדוכדכים ומנסים לייצר מותג כייפי ושמח / במצב רוח קליל ועליז במיוחד ואמורים לשדר עצב ואבלות וכו')
אז מה אפשר לעשות?
לפעמים התרגיל מהפרק הקודם עוזר גם במקרים כאלו,
ולפעמים, כשהניתוק משמעותי – לא מספיק.
אז פשוט דוחפים את עצמנו לשם בכח.
חושבים אם יש לנו בסביבה מקום שיכניס אותנו לאווירה.
והולכים לשם.
אפשר להצטייד במוזיקה מתאימה, לקחת גלידה / עוגה ביתית / טוסט צנום / רק שתיה
לפי מה שמתאים לכם כדי להישאב לתחושה הרצויה, וכמובן לצרף דפים ועפרונות.
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" – זה פשוט יקרה.
הסקיצות שיתחילו שם יהיו הרבה יותר אמיתיות ומדויקות.
ואתם תרגישו שזה זה.
למשל:
משה משיק קמפיין התרמה ליתומים ואלמנות.
ב"ה הוא לא יתום ולא אלמן, אפילו הסבים והסבתות שלו חיים עד מאה ועשרים.
רק לאחרונה הוא התחתן והוא מרגיש כרגע – והלוואי תמיד – בעיקר את הצד היפה, של החיים.
כדי להרגיש את הכאב והשכול הוא יוצא מאזור הנוחות של עצמו והולך להר המנוחות,
קורא קצת מהמילים שעל המצבות, מריח את נרות הנשמה שרק לאחרונה כבו,
עד שעוברת בו צמרמורת והגוש מתיישב בגרון.
עכשיו הוא מוציא דפים ומשרטט את מה שנמצא לו בפנים.
עוד דוגמה:
אלישבע, אישה צעירה, קלילה ורעננה בת 23 מעצבת שפת מותג למוצר יוקרתי לגיל הזהב.
כדי להיכנס לחוויה של זיקנה יוקרתית – היא הולכת לדיור מוגן יוקרתי.
נכנסת ללובי, רואה את הקשישות האציליות, את ספלי הקריסטל והתה,
מתעניינת בעדינות, מעלה חיוכים ובעיקר מקשיבה.
ובסוף – מתיישבת על כורסא בהירה, קרוב לקשישה שמנגנת נוסטלגיה על הפסנתר, ומעבירה את האווירה לדפים.
זה מוציא אותנו קצת מהדיגיטליות של המסך,
מחזיר לאומנות האמתית, שמגיעה ממקום פנימי ולא מחקה את מה שכבר קיים.
ומוסיף חוויה אדירה לעבודה שלנו כמעצבים!
ואחרי החוויה הזאת - גם כשחוזרים ועובדים על המחשב - רמת הביצועים גבוהה בהרבה.
הנה דוגמה אישית:
כשמיתגתי את שרי מלכה,
מפיקת וידאו בסגנון SOUL MOTION (אין תרגום בעברית שמספיק מבטא...
שילוב של אווירה אותנטית, נוגעת, עם נטייה לרטרו והמון נשמה ורגש.)
הייתי עמוסה, במצב רוח של תקתוק עניינים,
ולא הצלחתי להיות באמת בחוויית המותג שלה.
אז מה?
שמתי בתרמיל שתיה, דפים, עפרון ומחק,
מרחתי קרם שיזוף
ויצאתי.
הלכתי לפארק גדול, שבשעות הבוקר היה ריק למדי,
שם נכנסתי לעומק הצמחייה, במקום הררי, מוקף בנוף פסטורלי מכל הכיוונים,
התיישבתי על אבן אותנטית כזאת
ב"ה היה גם מזג אוויר SOULY ורוח יפהפייה
ולי נשאר רק לשרטט את כל מה שבא...
תאמינו לי, מאחלת לכולכם לעשות את זה!
זאת הנאה שזוכרים עד זקנה ושיבה...
הנה כמה סקיצות שהנביטו שורשים ביום ההוא:
וטעימה מהתוצאה הסופית:
(אפשר לראות כאן דוגמה לעבודה שלה בסגנון SOUL MOTION, ועוד אחת כאן)
בהצלחה!
