הנושאים החמים
ביום שני האחרון היה לי יום בלתי נשכח. עשינו בפרוג סיור לתלמידות עיצוב ופרסום במשרד הפרסום McCann TLV (מקאן), במסגרת סיור מקצועי, הן השתתפו בהרצאות מדהימות, על עולם הבינה המלאכותית, עולם הפרסום המשתנה, ועוד. קיצר הן עפו, ואני עוד יותר.
את הבוקר פתחתי בהרצאת מבוא קצרה בסיפור הזה שאשכרה קרה לי. חחח
לפני כמה שבועות, יצאנו אני ואשתי לטיול בוקר בפארק הלאומי ברמת גן.
כמו בכל בוקר מנומנם, הפארק היה מלא באנשים רצים, הולכים ורוכבים, תרגילי כושר שקטים או סתם מבוגרים שיושבים ונהנים מהשקט.
בשעה מוקדמת זו באגם הגדול אפילו הברווזים שותקים כמו הדגים, ליד האגם עומדים או יושבים מספר דייגים עם חכות כשהם מקווים לתפוס את הדג הגדול הבא. (והיה גם מישהו עם טרנזיסטור, אני ראיתי את זה).
כשסיימנו את הסיבוב השקט שלנו, שמענו צעקות היסטריות משפת האגם, לרגע קפאתי על מקומי, חשבתי שמישהו נפל למים.... רצנו לשם וראינו שני בחורים צעירים (16-17) נראים כאילו ראו רוח רפאים. אחד מהם אוחז בחכה גדולה עליה תלוי דג ענק מסכן שמפרפר כמו דג משוגע....
ניגשתי ושאלתי אותם מה קרה ולמה הם כל כך מבוהלים. "תפסנו דג!" הם צעקו בהתלהבות. "אז למה אתם מבוהלים כאילו תפסתם כריש?" שאלתי.
הם גמגמו: "יש דג על החכה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עכשיו..."
תכלס, הדג המסכן היה נראה כאילו עבר הרפתקאות יותר מאשר כל דג שאי פעם נלכד בחכה. ריחמתי על הדג וגם קצת עליהם.. ולמרות שמעולם לא החזקתי חכה ביד, הרגשתי כמו סופרמן של דגים והחלטתי לעזור.
לקחתי את הדג ביד שמאל, תוך כדי שהוא מפרפר בפראות כמו קרפיון בפאניקה, וביד ימין ניסיתי לשחרר את הקרס מהלחי שלו. הדג פרפר כל כך חזק ואני הרגשתי כאילו אני מחזיק זנב של נמר עצבני במרדף.
אחרי שתי דקות של מאבק, הצלחנו לשחרר את הדג מהקרס. שאלתי את הבחורים איפה הקערה עם המים להניח את הדג, והם ענו במבוכה: "אוי, לא הבאנו באמת..." חשבתי שאני מת, ונאלצתי להחזיר את הדג הפצוע למי האגם, בתקווה שהוא ישרוד ויספר את הסיפור לחבריו הדגים.
אחר כך חשבתי לעצמי שזה לא מוזר בכלל, גם בעולם האמיתי שלי בו אני פוגש אין ספור סטודנטים ואנשי מקצוע. אדם מסיים את הלימודים ויוצא לחפש לקוחות, כמו דיג שמחפש את הדג המושלם. אבל מה קורה כשהוא סוף סוף תופס דג? הוא לא תמיד מוכן, בלי הכלים הנכונים ובלי תוכנית ברורה. והאמת, שיש כאלו שלמרות כל החלומות שלהם על דגים שמנים הם אפילו ממש נבהלים כשהם כבר תופסים דג.
חשוב לא רק לתפוס את הדג, אלא גם לדעת מה לעשות איתו כשהוא בידיים שלך. כך תוכל להצליח גם בדייג וגם בעבודה.
חיים דיקמן
מנהל בית פרוג
(התמונה באדיבות chtGpt)
את הבוקר פתחתי בהרצאת מבוא קצרה בסיפור הזה שאשכרה קרה לי. חחח
לפני כמה שבועות, יצאנו אני ואשתי לטיול בוקר בפארק הלאומי ברמת גן.
כמו בכל בוקר מנומנם, הפארק היה מלא באנשים רצים, הולכים ורוכבים, תרגילי כושר שקטים או סתם מבוגרים שיושבים ונהנים מהשקט.
בשעה מוקדמת זו באגם הגדול אפילו הברווזים שותקים כמו הדגים, ליד האגם עומדים או יושבים מספר דייגים עם חכות כשהם מקווים לתפוס את הדג הגדול הבא. (והיה גם מישהו עם טרנזיסטור, אני ראיתי את זה).
כשסיימנו את הסיבוב השקט שלנו, שמענו צעקות היסטריות משפת האגם, לרגע קפאתי על מקומי, חשבתי שמישהו נפל למים.... רצנו לשם וראינו שני בחורים צעירים (16-17) נראים כאילו ראו רוח רפאים. אחד מהם אוחז בחכה גדולה עליה תלוי דג ענק מסכן שמפרפר כמו דג משוגע....
ניגשתי ושאלתי אותם מה קרה ולמה הם כל כך מבוהלים. "תפסנו דג!" הם צעקו בהתלהבות. "אז למה אתם מבוהלים כאילו תפסתם כריש?" שאלתי.
הם גמגמו: "יש דג על החכה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עכשיו..."
תכלס, הדג המסכן היה נראה כאילו עבר הרפתקאות יותר מאשר כל דג שאי פעם נלכד בחכה. ריחמתי על הדג וגם קצת עליהם.. ולמרות שמעולם לא החזקתי חכה ביד, הרגשתי כמו סופרמן של דגים והחלטתי לעזור.
לקחתי את הדג ביד שמאל, תוך כדי שהוא מפרפר בפראות כמו קרפיון בפאניקה, וביד ימין ניסיתי לשחרר את הקרס מהלחי שלו. הדג פרפר כל כך חזק ואני הרגשתי כאילו אני מחזיק זנב של נמר עצבני במרדף.
אחרי שתי דקות של מאבק, הצלחנו לשחרר את הדג מהקרס. שאלתי את הבחורים איפה הקערה עם המים להניח את הדג, והם ענו במבוכה: "אוי, לא הבאנו באמת..." חשבתי שאני מת, ונאלצתי להחזיר את הדג הפצוע למי האגם, בתקווה שהוא ישרוד ויספר את הסיפור לחבריו הדגים.
אחר כך חשבתי לעצמי שזה לא מוזר בכלל, גם בעולם האמיתי שלי בו אני פוגש אין ספור סטודנטים ואנשי מקצוע. אדם מסיים את הלימודים ויוצא לחפש לקוחות, כמו דיג שמחפש את הדג המושלם. אבל מה קורה כשהוא סוף סוף תופס דג? הוא לא תמיד מוכן, בלי הכלים הנכונים ובלי תוכנית ברורה. והאמת, שיש כאלו שלמרות כל החלומות שלהם על דגים שמנים הם אפילו ממש נבהלים כשהם כבר תופסים דג.
חשוב לא רק לתפוס את הדג, אלא גם לדעת מה לעשות איתו כשהוא בידיים שלך. כך תוכל להצליח גם בדייג וגם בעבודה.
חיים דיקמן
מנהל בית פרוג
(התמונה באדיבות chtGpt)
