הנושאים החמים
אחר הצהריים מוקדמים, ירדתי לגינה עם הילדים. מזג אויר מצויין, עדיין שקט ואין המון ילדים.
על הספסל התישבה ליידי שכנה מהרחוב, סבתא צעירה. כדרך הנשים אנחנו מתחילות לשוחח, לא מפריעות לילדים לרוץ ולשחק במתקנים. לא בעיניינים ברומו של עולם אנחנו מתעסקות, אלא בדברים של יומיום:
"מה, אז את עובדת, ואין לך עוזרת?" כך השכנה. אותה שכנה שבעצמה, אמא למשפחה מרובת ילדים. כבר חיתנה שלוש בנות, היא רואה אותן מקימות את ביתן, מתמודדות עם העול הכספי, לידת ילדים וניהול בית ב"ה.
כאמא שבעצמה, עדיין מטופלת בקטנים, מאוד רוצה לעזור להן, אך מכיון שהאפשרות הכספית שלה לא מאפשרת יותר מידי, היא משתדלת לעזור להן מבחינה פרקטית: "הנה, עכשיו לקחתי את הילדים של הגדולה שלי לגינה, כדי שתוכל לנוח." אין ספק, זו באמת עזרה ענקית.
"אני רואה את הנשים הצעירות של היום, עובדות כל כך קשה, זה לא פשוט" מי כמוני יודעת, אני כלולה בקטגוריה של "הנשים של היום". צריך לעבוד, במשרה כל שהיא כדי להביא הביתה כמה פרוטות, ולכסות את ההוצאות השוטפות. במקביל- צריך לתחזק את הבית על כל עבודתיו, נכון שלא צריך לשאוב מים מן הבאר, ולכבס את הבגדים על שפת הנהר, אבל העבודה מרובה גם ככה ואנחנו לא מגיעות לכל הפינות.
ומעל הכל יש את הילדים המתוקים שצריכים חיבוק ולטיפה, יחס ואהבה של אמא.
שיחתנו מתנהלת על מי מנוחות אבל נקטעת מידי פעם, זה רוצה לשתות, זה רוצה לבכות ... בגדול הם מתעסקים יפה, והשכנה ממשיכה: "אני רואה אותך פה, לפעמים בגינה, ואני רואה את הילדים צפופים בלי עין הרע" (צפופים? המרחבים פה בגינה די גדולים... יש מקום לרוץ לקפוץ, על מה היא מדברת?!)
"אז מתי את חיה את החיים שלך?"
היא יורה את השאלה, ובהבזק של שניות רצים לי בראש המחשבות, אבל ממש במהירות הבזק... מה היא מתכונת לשאול, מתי אני שותה כוס קפה או אוכלת קוביית שוקולד, מתי אני קוראת עיתון או ספר? מה היא מתכוונת לשאול אותי: האם היא מתכוונת לשאול מתי את יוצאת לקורסים או נוסעת לחופשות בהרי הקרפטים, אולי היא חותרת לדעת מתי אני גומרת את ספר התהילים או שומעת שיעורי תורה? מה הם בעצם החיים שלי, אודותם שואלת השכנה? ואני כבר כמעט מרגישה שגלשנו משיחה סתמית על ספסל בגינה לעיניינים ברומו של עולם, עם שאלה נוקבת שכזו:
"מתי את חיה את החיים שלך"...
וכהרף עין אני עונה לה: "אני חיה את החיים שלי כל רגע- אילו בעצם החיים שלי! גידול הילדים, הדאגה למשפחה, וכן כנראה שהעבודה גם היא חלק מהחיים שלי, חלק משלים את העיקר שהוא בעצם הקמת בית יהודי".
באיזשהו שלב, אני נפרדת מהשכנה ומהספסל בגינה, אבל השאלה שלה לא עוזבת אותי, עניתי לה מה שעניתי באופן ספונטני, אבל מה באמת התשובה? מהם החיים שלי, ומתי אני חיה אותם בכלל?!
וכמה שאני מהפכת את השאלה, וחושבת על התשובה, אני מגיע למסקנה שכן, אני חיה את החיים שלי בכל רגע ורגע, גידול הילדים, והדאגה למשפחה אילו בעצם החיים שלי, וגם העבודה זה חלק משלים בחיים שלי שהעיקר בהם בעצם- הקמת בית יהודי".
פסי דבלינגר- 'העצמה אימהית', 050-4127928.
על הספסל התישבה ליידי שכנה מהרחוב, סבתא צעירה. כדרך הנשים אנחנו מתחילות לשוחח, לא מפריעות לילדים לרוץ ולשחק במתקנים. לא בעיניינים ברומו של עולם אנחנו מתעסקות, אלא בדברים של יומיום:
"מה, אז את עובדת, ואין לך עוזרת?" כך השכנה. אותה שכנה שבעצמה, אמא למשפחה מרובת ילדים. כבר חיתנה שלוש בנות, היא רואה אותן מקימות את ביתן, מתמודדות עם העול הכספי, לידת ילדים וניהול בית ב"ה.
כאמא שבעצמה, עדיין מטופלת בקטנים, מאוד רוצה לעזור להן, אך מכיון שהאפשרות הכספית שלה לא מאפשרת יותר מידי, היא משתדלת לעזור להן מבחינה פרקטית: "הנה, עכשיו לקחתי את הילדים של הגדולה שלי לגינה, כדי שתוכל לנוח." אין ספק, זו באמת עזרה ענקית.
"אני רואה את הנשים הצעירות של היום, עובדות כל כך קשה, זה לא פשוט" מי כמוני יודעת, אני כלולה בקטגוריה של "הנשים של היום". צריך לעבוד, במשרה כל שהיא כדי להביא הביתה כמה פרוטות, ולכסות את ההוצאות השוטפות. במקביל- צריך לתחזק את הבית על כל עבודתיו, נכון שלא צריך לשאוב מים מן הבאר, ולכבס את הבגדים על שפת הנהר, אבל העבודה מרובה גם ככה ואנחנו לא מגיעות לכל הפינות.
ומעל הכל יש את הילדים המתוקים שצריכים חיבוק ולטיפה, יחס ואהבה של אמא.
שיחתנו מתנהלת על מי מנוחות אבל נקטעת מידי פעם, זה רוצה לשתות, זה רוצה לבכות ... בגדול הם מתעסקים יפה, והשכנה ממשיכה: "אני רואה אותך פה, לפעמים בגינה, ואני רואה את הילדים צפופים בלי עין הרע" (צפופים? המרחבים פה בגינה די גדולים... יש מקום לרוץ לקפוץ, על מה היא מדברת?!)
"אז מתי את חיה את החיים שלך?"
היא יורה את השאלה, ובהבזק של שניות רצים לי בראש המחשבות, אבל ממש במהירות הבזק... מה היא מתכונת לשאול, מתי אני שותה כוס קפה או אוכלת קוביית שוקולד, מתי אני קוראת עיתון או ספר? מה היא מתכוונת לשאול אותי: האם היא מתכוונת לשאול מתי את יוצאת לקורסים או נוסעת לחופשות בהרי הקרפטים, אולי היא חותרת לדעת מתי אני גומרת את ספר התהילים או שומעת שיעורי תורה? מה הם בעצם החיים שלי, אודותם שואלת השכנה? ואני כבר כמעט מרגישה שגלשנו משיחה סתמית על ספסל בגינה לעיניינים ברומו של עולם, עם שאלה נוקבת שכזו:
"מתי את חיה את החיים שלך"...
וכהרף עין אני עונה לה: "אני חיה את החיים שלי כל רגע- אילו בעצם החיים שלי! גידול הילדים, הדאגה למשפחה, וכן כנראה שהעבודה גם היא חלק מהחיים שלי, חלק משלים את העיקר שהוא בעצם הקמת בית יהודי".
באיזשהו שלב, אני נפרדת מהשכנה ומהספסל בגינה, אבל השאלה שלה לא עוזבת אותי, עניתי לה מה שעניתי באופן ספונטני, אבל מה באמת התשובה? מהם החיים שלי, ומתי אני חיה אותם בכלל?!
וכמה שאני מהפכת את השאלה, וחושבת על התשובה, אני מגיע למסקנה שכן, אני חיה את החיים שלי בכל רגע ורגע, גידול הילדים, והדאגה למשפחה אילו בעצם החיים שלי, וגם העבודה זה חלק משלים בחיים שלי שהעיקר בהם בעצם- הקמת בית יהודי".
פסי דבלינגר- 'העצמה אימהית', 050-4127928.
