הנושאים החמים
שמואל ילד בן 9 מגיע לת"ת מידי יום, בכל הפסקה הוא יוצא מהכיתה לשחק עם חבריו בחצר, אבל הוא לא שם לב שהרבה פעמים אחרי ההפסקה חבר מסוכסך איתו. כך עובר עליו חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה, ושמואל הגיע לגיל 12, עוד פחות משנה הוא כבר עומד להניח תפילין.
אצל המשפחה הקרובה ואצל הצוות בת"ת, הסכסוכים של שמואל מידי יום בהפסקות לא מעוררים ענין רב, הם הסתגלו לכך שאצלו זה דבר שבשגרה, זה הילד וזה האופי שלו, כך הוא נולד וכך הוא יגדל.
כמוהם, גם אצל שמואל עצמו התקבעה התודעה 'זה אני וזה האופי שלי', הוא כלל לא היה מודע לכך שכל הסכסוכים התחילו אצלו ביום בהיר אחד כשהוא היה בגיל 9, הוא לא נעצר לחשוב ולהתבונן בדבר.
כך עבר שמואל את הבר-מצוה שלו, ובהמשך נכנס ללמוד בישיבה קטנה, וכמו בחיידר כך גם בישיבה, אמנם הוא כבר לא משחק בחצר כבחיידר, אבל הוא מוצא באופנים אחרים איך להסתכסך עם הבחורים.
שמואל לא מוצא לעצמו חברותות טובים בישיבה, הוא יושב רוב שעות היום לבדו, מנסה ללמוד או יותר נכון להעביר את היום, אחת לכמה רגעים מעיף הוא מבט בשעון-הקיר האיטי וחושב "מתי יבוא כבר הלילה".
עד שבאחד הלילות כאשר שמואל שוכב במיטתו וכרגיל מתקשה להירדם, חושב הוא לעצמו "לפחות אישן", ביום אני מחכה שהזמן יעבור, אבל בלילה ...
שמואל החליט שעד כאן! זהו! אני כבר לא מסוגל להמשיך כך, לא עם הסכסוכים, ולא עם זה שאין לי חברותות. קודם כל אני צריך חברותא, ולאחר מכן אנסה להפסיק להסתכסך... שמואל עדיין לא קלט שהא בהא תליא, בחורים לא רוצים ללמוד איתו בגלל מה שהוא... שמואל מתחנן לרמי"ם ולמשגיחים שיסדרו לו חברותות, אך כמו תמיד התשובה המתחמקת מבהירה את הידוע לו: "אף אחד לא רוצה ללמוד איתך..."
שמואל לא מתייאש, הוא מבקש את עזרת הוריו. והוריו המסורים שולחים אותו ליעוץ רגשי, שמואל נדהם לשמוע את השאלה המופנית אליו: "מה אתה רוצה לשנות היום – כאן ועכשיו?" הוא משיב בכמין תמיהה ואומר: אני בכלל לא בטוח שניתן לשנות, האם ניתן לשנות אופי? והאם בכלל ניתן לשנות זאת עכשיו – היום?!
היועץ לא מופתע מהתגובה הצוננת, ומשיב בביטחה: כן, בוודאות, ניתן לשנות זאת עוד היום! שמואל מתקשה להאמין, "אבל זה האופי שלי, אני סבור שכך נולדתי...." אולם היועץ בשלו, הוא דורש לקבל תשובה: מה אתה רוצה לשנות היום? וכך לאט לאט נפתח שמואל ומתחיל לספר מה עובר עליו, אין לו חברותות, בחורים מסוכסכים איתו... הוא יושב כל היום ומחכה שהיום יעבור... בין הדברים מוציא שמואל מפיו משפט בו הוא מגדיר את הסתכלותו על עצמו: "אני טמבל!"
היועץ נותן לו לסיים את דבריו, ועובר לשאלה הבאה: האם ברצונך לומר שנולדת עם סכסוכים?! וכי כל אלו שיש להם שותפים נולדים איתם?! ובכלל, מה זאת אומרת שאתה "טמבל", האם נולדת טמבל? האם כששיחקת בגן היית טמבל? האם יש כזה מושג תינוק נורמטיבי שנולד טמבל?
שמואל מבין את המסר שבשאלה, הוא מתחיל להבין שזו לא מציאות, וזה לא אופי שהוא נולד עם זה, זה משהו שנכנס לו לראש באיזשהו שלב בחיים בגיל ילדות. והוא שואל: אלא מה? אז מדוע כל השנים ידוע לי שאני טמבל? ומדוע בחורים לא רוצים ללמוד איתי?
תיזכר מתי היתה הפעם הראשונה בחייך שהרגשת "טמבל"...? – שואל היועץ. .... ושמואל עונה: בערך בגיל 9... ואז הוא מספר: יום אחד בתקופה ההיא לא התקיימו לימודים בת"ת, הלימודים התקיימו דרך הטלפון. ישבתי בסלון-הבית כשהגמרא פתוחה מולי, בידי אחזתי את הטלפון והקשבתי לרבי, באמצע השיעור הציג הרבי שאלה על הנלמד, ושאל מי רוצה לענות? לחצתי על מספר 2 כדי להצביע לרבי שאני רוצה לענות, והרבי איפשר לי לענות באוזני כל הילדים, הייתי מאוד מרוגש באמירת התשובה, ופתאום אני שומע שהרבי אומר "לא נכון", ותיכף הוא שואל שוב מי רוצה לענות? ואז מבקש חיים חברי לענות, הרבי מאפשר לחיים לענות את התשובה, ונדמה לי שחיים עונה בדיוק את אותה התשובה שאני עניתי, והרבי אומר "מצוין".
קיבלתי את זה מאוד קשה, תשובה זהה לשלי, שלי לא נכונה ושל חברי נכונה! עד היום אני לא מבין למה הרבי לא קיבל את התשובה שלי!
שמוליק לא שם לב שבתת-המודע שלו הוא הסיק מכך שהוא "טמבל", ואז נזרעה אצלו התחושה הזאת, וכל פעם שרק יכול היה להוכיח לעצמו שזה כך - המח שלו הוכיח לו זאת. שמואל התחיל להבין שכל הסכסוכים שלו עם החברים הגיעו כתוצאה מזה שהוא "טמבל", וגם הבין שאף אחד לא רוצה ללמוד עם טמבל.
היועץ מנסה לתת לשמואל הסבר על התנהגותו של הרבי. האם הנך בטוח שחיים חברך ענה את אותה התשובה, האם הנך בטוח שהרבי הבין את תשובתך? אולי היו רעשים בקו, והרבי לא הבין אותך או את חיים חברך, ואז כל הסיפור משתנה?
אז איך אני מתפטר מה"טמבל"? שואל שמואל.
באמצעות טכניקה יעילה שמואל התחיל להאמין בעצמו שהוא שווה ומצליחן, עד שבתוך זמן קצר פסקו הסכסוכים עם החברים, והוא התחיל לקבל הצעות לחברותות, ובהמשך עלה על דרך המלך.
חשוב לשים לב! לפעמים קורה שהילד מדמיין או חושב ששמע מהרבי או מחברים איזשהו משפט או תגובה כלפיו, שניתן לפרשו בכמה אופנים. אז ראשית, לא לזלזל בתחושה של הילד, לשמוע אותו ולהיות איתו. מה? ככה אתה מרגיש? וויי... לאחר מכן ניתן לפתוח לו עוד אופציות שאולי הרבי לא שם לב, אולי חבר שלך לא ראה... וכדו', ולמנוע פרשנויות ותוצאות שליליות.
אמנם לפעמים הילד לא מוכן לשמוע הסברים אחרים, זה בסדר גמור שילד מתנגד להסברים של ההורים בהתבטאות 'זה לא נכון – הוא כן התכוון...' אך בכל אופן ברור שהילד שומע את מה שההורים אומרים לו, אולי עכשיו קשה לו לקבל את זה, אבל זה נכנס לו בפנים, ועם הזמן הוא יקלוט שניתן לחשוב בכיוון אחר.
בברכת: רוב נחת
אצל המשפחה הקרובה ואצל הצוות בת"ת, הסכסוכים של שמואל מידי יום בהפסקות לא מעוררים ענין רב, הם הסתגלו לכך שאצלו זה דבר שבשגרה, זה הילד וזה האופי שלו, כך הוא נולד וכך הוא יגדל.
כמוהם, גם אצל שמואל עצמו התקבעה התודעה 'זה אני וזה האופי שלי', הוא כלל לא היה מודע לכך שכל הסכסוכים התחילו אצלו ביום בהיר אחד כשהוא היה בגיל 9, הוא לא נעצר לחשוב ולהתבונן בדבר.
כך עבר שמואל את הבר-מצוה שלו, ובהמשך נכנס ללמוד בישיבה קטנה, וכמו בחיידר כך גם בישיבה, אמנם הוא כבר לא משחק בחצר כבחיידר, אבל הוא מוצא באופנים אחרים איך להסתכסך עם הבחורים.
שמואל לא מוצא לעצמו חברותות טובים בישיבה, הוא יושב רוב שעות היום לבדו, מנסה ללמוד או יותר נכון להעביר את היום, אחת לכמה רגעים מעיף הוא מבט בשעון-הקיר האיטי וחושב "מתי יבוא כבר הלילה".
עד שבאחד הלילות כאשר שמואל שוכב במיטתו וכרגיל מתקשה להירדם, חושב הוא לעצמו "לפחות אישן", ביום אני מחכה שהזמן יעבור, אבל בלילה ...
שמואל החליט שעד כאן! זהו! אני כבר לא מסוגל להמשיך כך, לא עם הסכסוכים, ולא עם זה שאין לי חברותות. קודם כל אני צריך חברותא, ולאחר מכן אנסה להפסיק להסתכסך... שמואל עדיין לא קלט שהא בהא תליא, בחורים לא רוצים ללמוד איתו בגלל מה שהוא... שמואל מתחנן לרמי"ם ולמשגיחים שיסדרו לו חברותות, אך כמו תמיד התשובה המתחמקת מבהירה את הידוע לו: "אף אחד לא רוצה ללמוד איתך..."
שמואל לא מתייאש, הוא מבקש את עזרת הוריו. והוריו המסורים שולחים אותו ליעוץ רגשי, שמואל נדהם לשמוע את השאלה המופנית אליו: "מה אתה רוצה לשנות היום – כאן ועכשיו?" הוא משיב בכמין תמיהה ואומר: אני בכלל לא בטוח שניתן לשנות, האם ניתן לשנות אופי? והאם בכלל ניתן לשנות זאת עכשיו – היום?!
היועץ לא מופתע מהתגובה הצוננת, ומשיב בביטחה: כן, בוודאות, ניתן לשנות זאת עוד היום! שמואל מתקשה להאמין, "אבל זה האופי שלי, אני סבור שכך נולדתי...." אולם היועץ בשלו, הוא דורש לקבל תשובה: מה אתה רוצה לשנות היום? וכך לאט לאט נפתח שמואל ומתחיל לספר מה עובר עליו, אין לו חברותות, בחורים מסוכסכים איתו... הוא יושב כל היום ומחכה שהיום יעבור... בין הדברים מוציא שמואל מפיו משפט בו הוא מגדיר את הסתכלותו על עצמו: "אני טמבל!"
היועץ נותן לו לסיים את דבריו, ועובר לשאלה הבאה: האם ברצונך לומר שנולדת עם סכסוכים?! וכי כל אלו שיש להם שותפים נולדים איתם?! ובכלל, מה זאת אומרת שאתה "טמבל", האם נולדת טמבל? האם כששיחקת בגן היית טמבל? האם יש כזה מושג תינוק נורמטיבי שנולד טמבל?
שמואל מבין את המסר שבשאלה, הוא מתחיל להבין שזו לא מציאות, וזה לא אופי שהוא נולד עם זה, זה משהו שנכנס לו לראש באיזשהו שלב בחיים בגיל ילדות. והוא שואל: אלא מה? אז מדוע כל השנים ידוע לי שאני טמבל? ומדוע בחורים לא רוצים ללמוד איתי?
תיזכר מתי היתה הפעם הראשונה בחייך שהרגשת "טמבל"...? – שואל היועץ. .... ושמואל עונה: בערך בגיל 9... ואז הוא מספר: יום אחד בתקופה ההיא לא התקיימו לימודים בת"ת, הלימודים התקיימו דרך הטלפון. ישבתי בסלון-הבית כשהגמרא פתוחה מולי, בידי אחזתי את הטלפון והקשבתי לרבי, באמצע השיעור הציג הרבי שאלה על הנלמד, ושאל מי רוצה לענות? לחצתי על מספר 2 כדי להצביע לרבי שאני רוצה לענות, והרבי איפשר לי לענות באוזני כל הילדים, הייתי מאוד מרוגש באמירת התשובה, ופתאום אני שומע שהרבי אומר "לא נכון", ותיכף הוא שואל שוב מי רוצה לענות? ואז מבקש חיים חברי לענות, הרבי מאפשר לחיים לענות את התשובה, ונדמה לי שחיים עונה בדיוק את אותה התשובה שאני עניתי, והרבי אומר "מצוין".
קיבלתי את זה מאוד קשה, תשובה זהה לשלי, שלי לא נכונה ושל חברי נכונה! עד היום אני לא מבין למה הרבי לא קיבל את התשובה שלי!
שמוליק לא שם לב שבתת-המודע שלו הוא הסיק מכך שהוא "טמבל", ואז נזרעה אצלו התחושה הזאת, וכל פעם שרק יכול היה להוכיח לעצמו שזה כך - המח שלו הוכיח לו זאת. שמואל התחיל להבין שכל הסכסוכים שלו עם החברים הגיעו כתוצאה מזה שהוא "טמבל", וגם הבין שאף אחד לא רוצה ללמוד עם טמבל.
היועץ מנסה לתת לשמואל הסבר על התנהגותו של הרבי. האם הנך בטוח שחיים חברך ענה את אותה התשובה, האם הנך בטוח שהרבי הבין את תשובתך? אולי היו רעשים בקו, והרבי לא הבין אותך או את חיים חברך, ואז כל הסיפור משתנה?
אז איך אני מתפטר מה"טמבל"? שואל שמואל.
באמצעות טכניקה יעילה שמואל התחיל להאמין בעצמו שהוא שווה ומצליחן, עד שבתוך זמן קצר פסקו הסכסוכים עם החברים, והוא התחיל לקבל הצעות לחברותות, ובהמשך עלה על דרך המלך.
• • •
- להורים היקרים והחשובים!חשוב לשים לב! לפעמים קורה שהילד מדמיין או חושב ששמע מהרבי או מחברים איזשהו משפט או תגובה כלפיו, שניתן לפרשו בכמה אופנים. אז ראשית, לא לזלזל בתחושה של הילד, לשמוע אותו ולהיות איתו. מה? ככה אתה מרגיש? וויי... לאחר מכן ניתן לפתוח לו עוד אופציות שאולי הרבי לא שם לב, אולי חבר שלך לא ראה... וכדו', ולמנוע פרשנויות ותוצאות שליליות.
אמנם לפעמים הילד לא מוכן לשמוע הסברים אחרים, זה בסדר גמור שילד מתנגד להסברים של ההורים בהתבטאות 'זה לא נכון – הוא כן התכוון...' אך בכל אופן ברור שהילד שומע את מה שההורים אומרים לו, אולי עכשיו קשה לו לקבל את זה, אבל זה נכנס לו בפנים, ועם הזמן הוא יקלוט שניתן לחשוב בכיוון אחר.
בברכת: רוב נחת
