כולנו (או רובנו) נוהגים לכבד את המורים והמורות של ילדינו במשלוחי מנות לכבוד חג הפורים.

הכרת הטוב למי שעוסק במלאכת הקודש של חינוך הילדים.

אך עם יד על הלב, זה לא רק הכרת הטוב.

יש לנו בן אצל הרב'ה הזה.

אנחנו רוצים שלרב'ה תהיה פינה חמה בלב לבן שלנו.

כי בסוף, הרב'ס הם בני אדם. בשר ודם.

בני אדם יש להם תת מודע, ובתת המודע של הרב'ה יש פינה חמה בלב לילד שהוריו שלחו משלוח מנות מיוחד.

ואם תשאלו איך אני יודע את זה?

פשוט.

אני חובש את כובע המורה. (מלבד כובע ההורה)

אינני חושב שאני מורה גרוע במיוחד או חובב שוחד ושלמונים, ובל זאת גם לי תהיה פינה חמה בלב כזו או אחרת.

כי כשהורים מעריכים אותי על הטיפול וההשקעה בבנם, זה בהחלט נותן לי דלק להמשיך.

בטח אתם שואלים מה אני רוצה ממכם.

אז זהו, אני סך הכל רוצה לומר לכם כמורה מה ידבר אל המורה ובעקיפין יועיל לבנכם.

בשתי מילים: מילים חמות.

בארבע מילים: המון המון מילים חמות.

אם תצרפו למילים האלה צ'ק של 500 שקל או הגדה של פסח שעלתה 50 ש"ח זה כבר פחות משנה.

[במאמר המוסגר אציין שרוב הרב'ס המלמדים בחיידרים הם בעלי משפחות שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וחלק מהם בהחלט מחכים להגדלת הכנסה מסוימת לקראת ההוצאות המרובות בפסח. כשאתם נותנים להם צ'ק אתם מקיימים (לרוב) מצות צדקה פשוטו כמשמעו]

רוב הרב'ס (אני מכיר הרבה) הם לא רודפי בצע ותווי קניה.

אבל הם כן בני אדם.

גם הרב'ס זקוקים למילים חמות ומעריכות.

הם מחכים חודשים שלמים (בתת מודע שלהם) כדי לקבל את המילים האלה.

המילים האלה נוסכות כוח בעבודתם השוחקת (ולעיתים קרובות גם הלא מתגמלת).

דרך העולם (ואין מה לעשות בינתיים) היא בעיקר לקטר ולהתלונן.

הרב'ה כמעט לא יקבל במהלך השנה שיחה מהההורים עם הודאות ושבחים, אך יקבל בהחלט הרבה טלפונים עם תלונות וכעסים.

פורים אצל הרב'ה הוא סוג של בועה בתוך השנה שהוא לא מקבל בה קיטורים, אלא פרגונים.

אז בשבילו ובשבילכם.

תפרגנו לו הרבה....

לא שקלים,

מילים.

פורים שמח!!

download.jpg