מדריך: כתיבה על נעלם - איך לעשות את זה נכון

כמי שכותב הרבה, יוצא לי לא מעט להסתבך בבעיה הזאת.
יש סיפור טוב, המתח גבוה, העיניים זולגות דמעות מרוב התרגשות.
אבל יש בעיה קטנה.
אנחנו לא רוצים לחשוף את שמה של הדמות הראשית או המשנית או כל דמות אחרת בשלב מוקדם, כי אנחנו רוצים להפתיע את הקורא בסוויץ' מהפכני.
ואז מתחיל הסיבוך.
אם אני פשוט אקרא לגיבור הזה 'הוא', מה שיצא זה שבכל חמש מילים יהיה את המילה 'הוא' - ואז זה לא נעים לעין והקריאה לא זורמת בשטף.
אז מה עושים?
טוב, זה פשוט. פותחים אשכול דיון בפרוג!
האשכול הזה החכים אותי בצורה שלא האמנתי.
וכדי לזכות את הרבים בתובנות החשובות, החלטתי לסכם אותם כאן בצורה ברורה עם פירוט המעלות והחסרונות (לדעתי) של כל אחת מהם.
אז נתחיל?

אפשרות 1 - כינוי (קרדיט ל- @Chaya Lea @תהילה בצלאל @מון בלאן ועוד)

זה פיתרון כל כך פשוט, שהתפלאתי על עצמי שלא חשבתי על זה לבד.
לפי השיטה הזאת אנחנו נותנים כינוי לגיבור שלנו.
למשל 'הרזה', 'השרירי' וכדו'.
כך בעצם יש לגיבור שלנו שם, ועדיין הקורא לא יודע מי זה.
המעלה של השיטה הזאת היא הפשטות - רק צריך למצוא משהו שמאפיין את הדמות שלנו ולהפוך את זה לשם שלו.
אבל יש גם חיסרון בזה, שזה טוב בעיקר לדיאלוגים, אבל בתיאור ארוך גם הכינוי הזה כבר הופך למציק ומבליט את העובדה שאנחנו לא רוצים לחשוף מיהו הגיבור, וממילא הקורא כבר מבין שבדמות הזאת טמון הפיתרון ואפקט ההפתעה פוחת.
והמנהלת היקרה @מ. י. פרצמן הציעה משהו דומה, להפוך את המילה 'הוא' לשם שלו ע"י הטיית האותיות - 'הוא'.
אבל גם ככה אנחנו מדגישים לקורא שאנחנו לא רוצים לגלות לו מיהי הדמות.

אפשרות 2 - התעלמות (קרדיט ל- @לילך חצי האי @איש המילה הכתובה ועוד)

לפי השיטה הזאת, לא כותבים 'הוא' ולא כותבים שום דבר אחר.
לדוגמא - במקום לכתוב "הוא הרהר לעצמו" כותבים "הרהר לעצמו" וכדו'.
אני לא כל כך אוהב את השיטה הזאת, כי זו התחמקות מהבעיה ולא פיתרון, וזה גם מסרבל את שטף הקריאה.

אפשרות 3 - דמות סבילה (קרדיט ל- @שיבת ציון בשם @סיפור8 @תהילה בצלאל ועוד)

בשיטה הזאת, במקום לכתוב "הוא פרץ את החלון", אנחנו כותבים "החלון נפרץ".
דהיינו שאנחנו מתארים את ההתרחשות כאירוע המרכזי והדמות היא רק נספחת - משהו שנלווה להתרחשות.
המעלה הבולטת של השיטה הזאת היא שזה לא רק פותר את הבעיה אלא גם מעלה את רמת הכתיבה.
אבל יש גם חיסרון בזה שאנחנו כאילו רואים את הסיטואציה מבחוץ, ולא מתוך נקודת המבט של הדמות, וזה הופך את הסיפור למלאכותי לטעמי.

אלו הם האפשרויות שזיקקתי מהדיון הפורה שהתנהל באשכול (יש שם עוד כמה, אבל אלו נראו לי הכי רלוונטיות).
אז במה נשתמש בפועל?
אני חושב שכל השיטות נכונות, צריך רק לדעת איך מתי וכמה להשתמש בהם.
אשמח לשמוע את דעתכם בנידון!
מצו"ב קישור לאשכול המדובר, ותודה לכל מי שהשתתף שם בדיון שלא הזכרתי במהלך המאמר