הנושאים החמים
"רחמים" הוא ניכנס למעלית ולחץ על כפתור קומת הכניסה.
המעלית התדרדרה אט אט במורד שמונה הקומות.
לא רוצה לשמוע אותו, את גבי. רוצה רק לראות את החדר שלו, את הכרית והשמיכה הרכה.
רוח קרה מקדמת את פניו ברחוב.
הוא ניגש אל החניה, שם חונות האופניים החשמליות שלו. קשורות במנעול עם קוד סודי.
כמה תיקתוקים במנעול והוא כבר בדרך. מפדל באינטנסיביות. עולה את הרחוב הארוך בזהירות, עוד שניה אחת והוא פונה שמאלה, לרחוב הראשי.
"חשבתי שקיבלתי חיים חדשים מאז שנכנסתי לעבודה" הוא נושך את שפתיו ביגון, שולח מבט לקבצן היושב בקביעות בצומת הרחובות מנדעל-בן גוריון. כך, שש או שבע שנים, יום יום, אוסף שקלים לקופסת הפלסטיק שהצהיבה ומעורר לא מעט פולמוסים אצל ותיקי האיזור, האם מיליונר הוא נחשב, או שמא מיליארדר.
"ובאמת היה לי טוב"....
הוא ניזכר בערגה בחודשי העבודה הראשונים. כמה כבוד חלקו לו. לא עבר יום מבלי שקיבל צרור מחמאות ממרדכי. "רחמים, התיוק שלך פשוט עושה את הטאצ' של כל המשרד הזה".
"רחמים!! בזכותך היה לי יום כיפי בעבודה! איזו עבודה נקייה".
והוא, כמו בצל בתוך האדמה, בלע בשקיקה את טיפות הגשם האלו. השריש שורשים והתחיל להצמיח גבעול ירוק וריחני.
כל יום במשרד, עם ניחוח הקפה המשכר של הבוקר, קולות המחשבים, המדפסת, הטלפונים המטרטרים והשיחות הנעימות מסביב. חיבר אותו יותר עד שהרגיש חלק ממשפחה עסקית מוצלחת.
והנה, הגיע הרגע הזה בו ההכרה מתבהרת, וחלקים נוספים של הפאזל מתחילים להיכנס לתמונה.
"הם בסך הכל ריחמו עליי" הרחוב הגדוש בחנויות ואנשים המתרוצצים ביניהם, גרם לו להאט מעט את הנסיעה.
'שוקי שייק- גלידות ושייקים' הכריז שלט קטן ומוכר על חנות קטנה ומוכרת.
"בננה, תמר, חלווה ואפרסק". הוא בחר בלי משים. מתיישב לצד שולחן קטן ומבריק. שוקי מיהר להכין את המשקה. מוסיף קוביות קרח בנדיבות.
"בבקשה" הוא מחייך לרחמים. "לבריאות".
רחמים לוגם שלוק אחד מהקש. טעם חמוץ מתוק וקריר ומצמרר את שיניו. איזה ברוך, לפחות היה בוחר תות, או מוותר על התמרים...
הוא ממשיך ללגום, שומר על השקט הנעים בחנות.
"מה, רחמינו?" פונה אליו שוקי מפתח החנות, הסגריה המאורכת מוסתרת בחלק החיצוני, פונה אל הרחוב. "הקדמת היום, היתה הפסקת חשמל בעבודה?"
"היתה הפסקת חשמל, אבל לא בעבודה" מחייך רחמים. שוקי לא שואל שאלות. פונה לקופה, לקבל מרחמים את התשלום הקבוע.
"שיהיה לך יום טוב" הוא מחייך לרחמים היוצא מהחנות.
"תודה שוקי, השייק היה מעולה" הוא עונה בחצי חיוך. "ראית פה במקרה את האופניים שלי?"
פניו של רחמים מרצינות. "קשרתי אותם כאן, צמוד לדלת".
"נכון, כשהגעת ראיתי את המפתח והמנעול ביד שלך...."
"אוי, הם כאן! על השולחן! לא קשרתי את האופניים!!" רחמים נזעק. רץ בסערה לשולחן לצידו לגם את המשקה, חוטף בפרעות את המנעול היקר.
שוקי חוצה את פתח החנות. "אולי עוד נצליח למצוא את הגנב".
"אין מצב... האופניים שלי יקרות והן נוסעות במהירות יפה. הוא בטח כבר ביציאה מהעיר"...
"אל תשכח שהרחוב עמוס עכשיו באנשים"
רחמים מותיר את שוקי עם חנות המשקאות העליזה והחמה, רץ במרתון בין האנשים.
"סליחה, ראיתם אולי מישהו נוסע על אופניים חשמליות??" הוא קרא לצדדים תוך כדי ריצה.
"עוד יחשבו שאתה בכלל לא נורמלי!!" הוא כועס על עצמו. "ברור שהם ראו, עשרות אופניים חשמליות עברו בשעה האחרונה ברחוב הזה"...
בצומת הבאה הוא מתייאש. כיצד יידע לאן פנה הגנב?
ניסה להסדיר את נשימתו הקפואה. בחילה נוראה עלתה בו. המפתח של הדירה כן נישאר אצלו בכיס המעיל. לפחות זה.
דקותיים נוספות חלפו והוא כבר היה שקוע עמוק בתוך הספפה שלו. מנעול האופניים זרוק על השידה לצידו. מה שווה מנעול כה יקר, אם שוכחים לנעול בו את האופניים רגע לפני בוא הגנב?
כמעט והטיח אותם ברצפה. 'כל המשבר כלים בשעת כעסו כאילו עובד עבודה זרה' קולו של בעל השיעור השבועי מהדהד בנפשו. דיי לו בצרותיו. לא רוצה להיקרא גם עובד אלילים.
לוקח את המחשב האישי שלו ונישען אחורנית. פותח את תיבת המייל, הודעות רגילות ממתינות לטיפולו. חשבון רבעוני מקופת החולים. פירוט עיסקאות אשראי. כמה פקודות תיוק מהשבוע האחרון.
הוא סוגר את המחשב בחבטה. מניח ראש על הכרית. צולל לשינה עמוקה. שינה של נפש מיוסרת.
לאחר שעה קלה הוא מתעורר מקולו של דניאל, שותף לדירת הרווקים הקטנה והמטופחת.
"רחמים, רחמנו... תפילת מנחה עוד שניה בורחת לך"....
הוא מסתכל על השעון. 10 דקות נותרו לו כדי לנעול את נעליו, ליטול ידיים ולהיות בבית הכנסת למניין האחרון שלפני השקיעה.
"הנעליים על הרגליים שלך רחמינו" מעודד אותו דניאל ובידיו גמבה אדומה ושמנה, מוכנה להפוך לסלט עסיסי.
הוא מסתכל על רגליו בהפתעה. כנראה מרוב בלבול שכח לחלוץ את נעליו.
תפילת מנחה היתה פרק זמן קצר וטוב, כדי להתאושש מתחושת שק האגרוף שחש היום, ולנסות לחשוב מה עושים כעת.
הולכים לקנות אופניים חשמליות חדשות!
נכון, מדובר בכמה אלפים טובים שייפרדו ממנו. אבל מצב הרוח שלו מורה לו פשוט... לפנק את עצמו. הרי בשביל מה הוא מתייק 10 שעות ביממה, אם לא בשביל להתפנק.
"יש לך את האופניים האלו, הן הכי חדשות בשוק"
ובטח הכי נחשקות לגנבים....
"אבל הן יקרות, כי הן מצריכות ביטוח מקיף למקרה גניבה"
"מה זה אומר?"
"זה אומר שמיד אחרי התשלום הראשון מתקשרים אליך מהחברה ודואגים לבטח אותך בחברת ביטוח, אחרת, לטעמם, לא יהיה כדאי לך לרכוש את האופניים".
על זה עוד לא שמע. אבל מה כבר יכול להיות? אדרבא, שיהיה לו כיסוי למקרה של גניבה. למה לא.
"אתה יכול כמובן לוותר על הביטוח, אבל חביבי, 20 שקלים בחודש זה כסף קטן לעומת האופניים האלו". נכון. ועגמת הנפש, מישהו יכול להעריך אותה בשקלים?
"אוקיי אני הולך עליהן!" סוגר רחמים עניין.
"אתה תיסע עליהן" מחייך אליו המוכר ומגיש לו טופס למילוי פרטים.
"זו חברת ביטוח מיוחדת לאופניים, הם יתקשרו אליך במהלך היום. בינתיים, שמור היטב על האופניים"...
רחמים יוצא מהחנות בדהרה. לא סתם אופניים הוא קנה. פינוק אמיתי לגוף ולנפש.
אח. שייהנו להם החבר'ה השנונים בעבודה. הוא אדם פשוט. כמה טוב לו להיות רחמים, מפדל על אופניים חדשניות. שומע שיעור שבועי. שותה שייק פירות.
הוא לא יעלה הביתה עד שיתקשרו אליו מהביטוח. מפחיד אותו לנעול את האופניים כך בפתח הבניין.
הנייד מצלצל. מספר חסוי. זה בוודאי מהביטוח.
"שלום, רחמים?" שואלת הסוכנת.
"אכן".
"זה בקשר לביטוח האופניים, אתה נמצא ליד מייל? אני רוצה לשלוח לך טופס לחתימה מידית."
"אני אהיה עוד 5 דקות" הוא מסובב את הכידון לכיון הבית.
"אוקיי אחזור אליך".
רחמים נוסע במהירות המרבית לבניין המגורים. מזמין מעלית. הוא ייקח את האופניים איתו לדירה.
לחיצה על הידית והבית הקסום שלו ושל שותפיו מחזיר אליו ניחוח של סלט חי ושניצלים חמים.
פותח את המחשב וניכנס מיד לתיבת המייל. הנייד מצלצל שוב.
"אני מול המייל" הוא מעדכן.
"שלחתי לך טופס. תאשר לי שקבלת".
"אני לא רואה כלום... שום דבר חדש"...
"תראה מייל מ'גפן סוכנות ביטוח'"
אין.
"אז תיכנס לספאם, אולי המייל שלך מעביר הודעות מחברות ועסקים לתיבת ספאם".
נכון. הוא לחץ על הגדרה כזו לפני כשבוע וחצי, כשעשה סדר בתיבה שלו. ביקש שגם הודעות עם תפוצה רחבה לא תגענה אליו לתיבה האישית.
"עכשיו אתה רואה"??
"הממ... כן. כן. אני רואה"...
מייל שאינו נקרא. מעל מייל נוסף שאינו נקרא. מייל ששלח לו מרדכי לפני כשבוע. "הזמנה למפגש עסקי לכלל עובדי החברה" היה כתוב בנושא המייל.
"יופי, אז תחתום ותשלח לי מהר".
אבל רגע, אין לי כאן מדפסת בדירת הרווקים. אפילו עט לא בטוח שיש כאן.
"אני אטוס רגע למשרד שלי, אדפיס ואשלח לך טופס חתום" הוא מבטיח.
מציץ עוד רגע קטנטן בתיבת הספאם. כן, זו הזמנה למפגש העובדים. ההזמנה שכולם קיבלו. גם אני.
הוא סוגר את המחשב. חיוך עולה על פניו.
"רחמים לאן? הכנתי שניצלים דליקטס!" מציע לו דניאל.
"תשמור לי כמה.... מכיר את זה שמרוב אושר אתה נהיה שבע?"
"אני אשמח להכיר" מחייך אליו דניאל.
"בעצם עזוב", מחייך רחמים. "עדיף שתשבע משניצלים"...
אמנות באמונה
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"
אומר חידושי הרי"ם: החושך הגרוע ביותר הוא כאשר איש אינו רוצה לראות את אחיו בצערו ולהושיט לו עזרה.
ברם, התוצאה היא כאשר אדם מתעלם מדחקו של חברו- אין הוא עצמו יכול למוש ממקומו.- "ולא קמו איש מתחתיו".
פינת הגיטרה
"מתפללים, מתנפלים ומתחננים"
אוהד מושקוביץ בביצוע נדיר שיסחף גם אתכם. מתוך תפילת הרמב"ן לאמירה לפני הלימוד.
מוקדש לכל החריפים ולאלו שפחות
ובעיקר למי שהלב שלו תמיד נמצא במקום, מרגיש ומסוגל להתחבר.
והננו היום באים
בכל לב ובכל נפש
ברוב תשוקה
ובכסף גדול
לחסות בצל כנפיך
ולהשכיל באמתך
מתפללים מתנפלים ומתחננים
לפני הדרת זיו תפארתך.
המעלית התדרדרה אט אט במורד שמונה הקומות.
לא רוצה לשמוע אותו, את גבי. רוצה רק לראות את החדר שלו, את הכרית והשמיכה הרכה.
רוח קרה מקדמת את פניו ברחוב.
הוא ניגש אל החניה, שם חונות האופניים החשמליות שלו. קשורות במנעול עם קוד סודי.
כמה תיקתוקים במנעול והוא כבר בדרך. מפדל באינטנסיביות. עולה את הרחוב הארוך בזהירות, עוד שניה אחת והוא פונה שמאלה, לרחוב הראשי.
"חשבתי שקיבלתי חיים חדשים מאז שנכנסתי לעבודה" הוא נושך את שפתיו ביגון, שולח מבט לקבצן היושב בקביעות בצומת הרחובות מנדעל-בן גוריון. כך, שש או שבע שנים, יום יום, אוסף שקלים לקופסת הפלסטיק שהצהיבה ומעורר לא מעט פולמוסים אצל ותיקי האיזור, האם מיליונר הוא נחשב, או שמא מיליארדר.
"ובאמת היה לי טוב"....
הוא ניזכר בערגה בחודשי העבודה הראשונים. כמה כבוד חלקו לו. לא עבר יום מבלי שקיבל צרור מחמאות ממרדכי. "רחמים, התיוק שלך פשוט עושה את הטאצ' של כל המשרד הזה".
"רחמים!! בזכותך היה לי יום כיפי בעבודה! איזו עבודה נקייה".
והוא, כמו בצל בתוך האדמה, בלע בשקיקה את טיפות הגשם האלו. השריש שורשים והתחיל להצמיח גבעול ירוק וריחני.
כל יום במשרד, עם ניחוח הקפה המשכר של הבוקר, קולות המחשבים, המדפסת, הטלפונים המטרטרים והשיחות הנעימות מסביב. חיבר אותו יותר עד שהרגיש חלק ממשפחה עסקית מוצלחת.
והנה, הגיע הרגע הזה בו ההכרה מתבהרת, וחלקים נוספים של הפאזל מתחילים להיכנס לתמונה.
"הם בסך הכל ריחמו עליי" הרחוב הגדוש בחנויות ואנשים המתרוצצים ביניהם, גרם לו להאט מעט את הנסיעה.
'שוקי שייק- גלידות ושייקים' הכריז שלט קטן ומוכר על חנות קטנה ומוכרת.
"בננה, תמר, חלווה ואפרסק". הוא בחר בלי משים. מתיישב לצד שולחן קטן ומבריק. שוקי מיהר להכין את המשקה. מוסיף קוביות קרח בנדיבות.
"בבקשה" הוא מחייך לרחמים. "לבריאות".
רחמים לוגם שלוק אחד מהקש. טעם חמוץ מתוק וקריר ומצמרר את שיניו. איזה ברוך, לפחות היה בוחר תות, או מוותר על התמרים...
הוא ממשיך ללגום, שומר על השקט הנעים בחנות.
"מה, רחמינו?" פונה אליו שוקי מפתח החנות, הסגריה המאורכת מוסתרת בחלק החיצוני, פונה אל הרחוב. "הקדמת היום, היתה הפסקת חשמל בעבודה?"
"היתה הפסקת חשמל, אבל לא בעבודה" מחייך רחמים. שוקי לא שואל שאלות. פונה לקופה, לקבל מרחמים את התשלום הקבוע.
"שיהיה לך יום טוב" הוא מחייך לרחמים היוצא מהחנות.
"תודה שוקי, השייק היה מעולה" הוא עונה בחצי חיוך. "ראית פה במקרה את האופניים שלי?"
פניו של רחמים מרצינות. "קשרתי אותם כאן, צמוד לדלת".
"נכון, כשהגעת ראיתי את המפתח והמנעול ביד שלך...."
"אוי, הם כאן! על השולחן! לא קשרתי את האופניים!!" רחמים נזעק. רץ בסערה לשולחן לצידו לגם את המשקה, חוטף בפרעות את המנעול היקר.
שוקי חוצה את פתח החנות. "אולי עוד נצליח למצוא את הגנב".
"אין מצב... האופניים שלי יקרות והן נוסעות במהירות יפה. הוא בטח כבר ביציאה מהעיר"...
"אל תשכח שהרחוב עמוס עכשיו באנשים"
רחמים מותיר את שוקי עם חנות המשקאות העליזה והחמה, רץ במרתון בין האנשים.
"סליחה, ראיתם אולי מישהו נוסע על אופניים חשמליות??" הוא קרא לצדדים תוך כדי ריצה.
"עוד יחשבו שאתה בכלל לא נורמלי!!" הוא כועס על עצמו. "ברור שהם ראו, עשרות אופניים חשמליות עברו בשעה האחרונה ברחוב הזה"...
בצומת הבאה הוא מתייאש. כיצד יידע לאן פנה הגנב?
ניסה להסדיר את נשימתו הקפואה. בחילה נוראה עלתה בו. המפתח של הדירה כן נישאר אצלו בכיס המעיל. לפחות זה.
דקותיים נוספות חלפו והוא כבר היה שקוע עמוק בתוך הספפה שלו. מנעול האופניים זרוק על השידה לצידו. מה שווה מנעול כה יקר, אם שוכחים לנעול בו את האופניים רגע לפני בוא הגנב?
כמעט והטיח אותם ברצפה. 'כל המשבר כלים בשעת כעסו כאילו עובד עבודה זרה' קולו של בעל השיעור השבועי מהדהד בנפשו. דיי לו בצרותיו. לא רוצה להיקרא גם עובד אלילים.
לוקח את המחשב האישי שלו ונישען אחורנית. פותח את תיבת המייל, הודעות רגילות ממתינות לטיפולו. חשבון רבעוני מקופת החולים. פירוט עיסקאות אשראי. כמה פקודות תיוק מהשבוע האחרון.
הוא סוגר את המחשב בחבטה. מניח ראש על הכרית. צולל לשינה עמוקה. שינה של נפש מיוסרת.
לאחר שעה קלה הוא מתעורר מקולו של דניאל, שותף לדירת הרווקים הקטנה והמטופחת.
"רחמים, רחמנו... תפילת מנחה עוד שניה בורחת לך"....
הוא מסתכל על השעון. 10 דקות נותרו לו כדי לנעול את נעליו, ליטול ידיים ולהיות בבית הכנסת למניין האחרון שלפני השקיעה.
"הנעליים על הרגליים שלך רחמינו" מעודד אותו דניאל ובידיו גמבה אדומה ושמנה, מוכנה להפוך לסלט עסיסי.
הוא מסתכל על רגליו בהפתעה. כנראה מרוב בלבול שכח לחלוץ את נעליו.
תפילת מנחה היתה פרק זמן קצר וטוב, כדי להתאושש מתחושת שק האגרוף שחש היום, ולנסות לחשוב מה עושים כעת.
הולכים לקנות אופניים חשמליות חדשות!
נכון, מדובר בכמה אלפים טובים שייפרדו ממנו. אבל מצב הרוח שלו מורה לו פשוט... לפנק את עצמו. הרי בשביל מה הוא מתייק 10 שעות ביממה, אם לא בשביל להתפנק.
"יש לך את האופניים האלו, הן הכי חדשות בשוק"
ובטח הכי נחשקות לגנבים....
"אבל הן יקרות, כי הן מצריכות ביטוח מקיף למקרה גניבה"
"מה זה אומר?"
"זה אומר שמיד אחרי התשלום הראשון מתקשרים אליך מהחברה ודואגים לבטח אותך בחברת ביטוח, אחרת, לטעמם, לא יהיה כדאי לך לרכוש את האופניים".
על זה עוד לא שמע. אבל מה כבר יכול להיות? אדרבא, שיהיה לו כיסוי למקרה של גניבה. למה לא.
"אתה יכול כמובן לוותר על הביטוח, אבל חביבי, 20 שקלים בחודש זה כסף קטן לעומת האופניים האלו". נכון. ועגמת הנפש, מישהו יכול להעריך אותה בשקלים?
"אוקיי אני הולך עליהן!" סוגר רחמים עניין.
"אתה תיסע עליהן" מחייך אליו המוכר ומגיש לו טופס למילוי פרטים.
"זו חברת ביטוח מיוחדת לאופניים, הם יתקשרו אליך במהלך היום. בינתיים, שמור היטב על האופניים"...
רחמים יוצא מהחנות בדהרה. לא סתם אופניים הוא קנה. פינוק אמיתי לגוף ולנפש.
אח. שייהנו להם החבר'ה השנונים בעבודה. הוא אדם פשוט. כמה טוב לו להיות רחמים, מפדל על אופניים חדשניות. שומע שיעור שבועי. שותה שייק פירות.
הוא לא יעלה הביתה עד שיתקשרו אליו מהביטוח. מפחיד אותו לנעול את האופניים כך בפתח הבניין.
הנייד מצלצל. מספר חסוי. זה בוודאי מהביטוח.
"שלום, רחמים?" שואלת הסוכנת.
"אכן".
"זה בקשר לביטוח האופניים, אתה נמצא ליד מייל? אני רוצה לשלוח לך טופס לחתימה מידית."
"אני אהיה עוד 5 דקות" הוא מסובב את הכידון לכיון הבית.
"אוקיי אחזור אליך".
רחמים נוסע במהירות המרבית לבניין המגורים. מזמין מעלית. הוא ייקח את האופניים איתו לדירה.
לחיצה על הידית והבית הקסום שלו ושל שותפיו מחזיר אליו ניחוח של סלט חי ושניצלים חמים.
פותח את המחשב וניכנס מיד לתיבת המייל. הנייד מצלצל שוב.
"אני מול המייל" הוא מעדכן.
"שלחתי לך טופס. תאשר לי שקבלת".
"אני לא רואה כלום... שום דבר חדש"...
"תראה מייל מ'גפן סוכנות ביטוח'"
אין.
"אז תיכנס לספאם, אולי המייל שלך מעביר הודעות מחברות ועסקים לתיבת ספאם".
נכון. הוא לחץ על הגדרה כזו לפני כשבוע וחצי, כשעשה סדר בתיבה שלו. ביקש שגם הודעות עם תפוצה רחבה לא תגענה אליו לתיבה האישית.
"עכשיו אתה רואה"??
"הממ... כן. כן. אני רואה"...
מייל שאינו נקרא. מעל מייל נוסף שאינו נקרא. מייל ששלח לו מרדכי לפני כשבוע. "הזמנה למפגש עסקי לכלל עובדי החברה" היה כתוב בנושא המייל.
"יופי, אז תחתום ותשלח לי מהר".
אבל רגע, אין לי כאן מדפסת בדירת הרווקים. אפילו עט לא בטוח שיש כאן.
"אני אטוס רגע למשרד שלי, אדפיס ואשלח לך טופס חתום" הוא מבטיח.
מציץ עוד רגע קטנטן בתיבת הספאם. כן, זו הזמנה למפגש העובדים. ההזמנה שכולם קיבלו. גם אני.
הוא סוגר את המחשב. חיוך עולה על פניו.
"רחמים לאן? הכנתי שניצלים דליקטס!" מציע לו דניאל.
"תשמור לי כמה.... מכיר את זה שמרוב אושר אתה נהיה שבע?"
"אני אשמח להכיר" מחייך אליו דניאל.
"בעצם עזוב", מחייך רחמים. "עדיף שתשבע משניצלים"...
אמנות באמונה
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"
אומר חידושי הרי"ם: החושך הגרוע ביותר הוא כאשר איש אינו רוצה לראות את אחיו בצערו ולהושיט לו עזרה.
ברם, התוצאה היא כאשר אדם מתעלם מדחקו של חברו- אין הוא עצמו יכול למוש ממקומו.- "ולא קמו איש מתחתיו".
פינת הגיטרה
"מתפללים, מתנפלים ומתחננים"
אוהד מושקוביץ בביצוע נדיר שיסחף גם אתכם. מתוך תפילת הרמב"ן לאמירה לפני הלימוד.
מוקדש לכל החריפים ולאלו שפחות
ובעיקר למי שהלב שלו תמיד נמצא במקום, מרגיש ומסוגל להתחבר.
והננו היום באים
בכל לב ובכל נפש
ברוב תשוקה
ובכסף גדול
לחסות בצל כנפיך
ולהשכיל באמתך
מתפללים מתנפלים ומתחננים
לפני הדרת זיו תפארתך.
