הנושאים החמים
את נותנת להם ארוחת ערב כדי שיהיו שבעים, אומרת איתם קריאת שמע (לפעמים...) כדי שילכו לישון, לוקחת אותם לגן/חיידר/ מעון כדי שיגיעו כל אחד למקום לימודו, את נותנת להם הוראות דרך הטלפון עד שאת חוזרת הביתה מהעבודה כדי שידעו מה יש לאכול או מה צריך ללבוש או נותנת רשות ללכת או להביא חברה. את שומעת (בחצי אוזן?) את בעיותיה של זו בגיל העשרה (אם היא משתפת) ונותנת עצות אסטרטגיות לפיתרון בעיותיה החברותיות, הבלתי ניתנות לפיתרון כמעט. את מגהצת לבן הישיבה ערימת חולצות כי הוא כבר כמעט עומד בדלת לצאת לישיבה. והרשימה הולכת ומתארכת הולכת ונמשכת.
לכל דבר שאנחנו עושות יש מטרה ברורה. לפעמים אנחנו מאורגנות מראש, ולפעמים אנחנו במגמת "כיבוי שרפות", מטפלים במה שקורה כאן עכשיו, הרגע. יש ימים שאת לא יכולה לראות מילימטר קדימה, אלא מרגיעה, נותנת, עונה למי שהכי דחוף ראשון. ואז כשכן מגיע הרגע של השקט, אם את מספיקה את נושמת לרווחה לפני שאת בעצמך גם נרדמת ומקווה שתוכלי לישון כמה שעות רצוף לפני שיתעורר התינוק התורן.
נכון, יש לנו מטרות, מטרות ברורות, ומטרה אחת כוללת, אבל מה עם הדרך?
חולה הגיע לרופא והתלונן על מחושים שונים, קשה לו לעלות במדרגות, המשקל לא משהו, בדיקות הדם גם הן לא הכי טובות ועוד כהנה וכהנה. הרופא, אחרי ששומע את כל זה אומר לפציינט, שהליכה יומית תפתור את רוב הבעיות.
הפציינט נחוש לעזור לעצמו, מחליט לישם מידית, וכבר את ה"ההליכה" הראשונה שלו הוא מבצע עם צאתו מהמרפאה. הוא צועד לכיון ביתו בהליכה נמרצת, וממש באמצע הדרך עוצר לידו רכב, מבפנים מציצות אליו פנים מוכרות של ידיד קרוב "לאן אתה הולך? בוא כנס לרכב אקח אתך לאן שאתה צריך" כמעט שקשה לו לסרב להצעה הנדיבה של החבר, אבל הוא מסביר:"אני בדרכי הביתה, אבל חשובה לי ההליכה. ההליכה בשבילי היא מטרה בפני עצמה ולא רק אמצעי, אז תודה על ההצעה הנדיבה, אבל אאלץ הפעם לסרב ואולי אשמור את הזכות לפעם אחרת"
גם אנחנו כאימהות, נמצאות באמצע הדרך כל הזמן, אבל הדרך היא גם המטרה!
ארוחת ערב וזמן ההשכבה, ההליכה למוסדות הלימוד ושיחות הטלפון, ההקשבה לבת העשרה והכנת המזודה ל"ישיבע בחור" וכל הרשימה שהולכת ומתארכת, אינם רק אמצעי, הם מטרה בפני עצמה.
כמו ב"מסלול" הליכה ביום בהיר בו נהנים משמים חפים מכל ענן ומהפרחים שלצד הדרך, והצעידה במעלה ההר, היא החוויה בעצמה, כך במסלול החיים. אמא, הימים עוברים, אמא! בואי גם תיהני בהם ותחווי אותם, אל תחכי רק לרגעים של השקט ואל תדחקי את הזמן, תהי בטוחה שהזמן לא עוצר מלכת, ולא מחכה לאף אחד, המסלול שלך בנוי במיוחד לך ולמשפחת באופן הכי אישי שרק אפשר. הילדים (ואת!) גדלים בכל יום שעובר, הרגעים שאתם ביחד הם רגעים יסודיים, בונים, מחברים ומשמעותיים,
אז בואו נהנה גם בדרך !
פסי דבלינגר, העצמה אימהית.
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
לכל דבר שאנחנו עושות יש מטרה ברורה. לפעמים אנחנו מאורגנות מראש, ולפעמים אנחנו במגמת "כיבוי שרפות", מטפלים במה שקורה כאן עכשיו, הרגע. יש ימים שאת לא יכולה לראות מילימטר קדימה, אלא מרגיעה, נותנת, עונה למי שהכי דחוף ראשון. ואז כשכן מגיע הרגע של השקט, אם את מספיקה את נושמת לרווחה לפני שאת בעצמך גם נרדמת ומקווה שתוכלי לישון כמה שעות רצוף לפני שיתעורר התינוק התורן.
נכון, יש לנו מטרות, מטרות ברורות, ומטרה אחת כוללת, אבל מה עם הדרך?
חולה הגיע לרופא והתלונן על מחושים שונים, קשה לו לעלות במדרגות, המשקל לא משהו, בדיקות הדם גם הן לא הכי טובות ועוד כהנה וכהנה. הרופא, אחרי ששומע את כל זה אומר לפציינט, שהליכה יומית תפתור את רוב הבעיות.
הפציינט נחוש לעזור לעצמו, מחליט לישם מידית, וכבר את ה"ההליכה" הראשונה שלו הוא מבצע עם צאתו מהמרפאה. הוא צועד לכיון ביתו בהליכה נמרצת, וממש באמצע הדרך עוצר לידו רכב, מבפנים מציצות אליו פנים מוכרות של ידיד קרוב "לאן אתה הולך? בוא כנס לרכב אקח אתך לאן שאתה צריך" כמעט שקשה לו לסרב להצעה הנדיבה של החבר, אבל הוא מסביר:"אני בדרכי הביתה, אבל חשובה לי ההליכה. ההליכה בשבילי היא מטרה בפני עצמה ולא רק אמצעי, אז תודה על ההצעה הנדיבה, אבל אאלץ הפעם לסרב ואולי אשמור את הזכות לפעם אחרת"
גם אנחנו כאימהות, נמצאות באמצע הדרך כל הזמן, אבל הדרך היא גם המטרה!
ארוחת ערב וזמן ההשכבה, ההליכה למוסדות הלימוד ושיחות הטלפון, ההקשבה לבת העשרה והכנת המזודה ל"ישיבע בחור" וכל הרשימה שהולכת ומתארכת, אינם רק אמצעי, הם מטרה בפני עצמה.
כמו ב"מסלול" הליכה ביום בהיר בו נהנים משמים חפים מכל ענן ומהפרחים שלצד הדרך, והצעידה במעלה ההר, היא החוויה בעצמה, כך במסלול החיים. אמא, הימים עוברים, אמא! בואי גם תיהני בהם ותחווי אותם, אל תחכי רק לרגעים של השקט ואל תדחקי את הזמן, תהי בטוחה שהזמן לא עוצר מלכת, ולא מחכה לאף אחד, המסלול שלך בנוי במיוחד לך ולמשפחת באופן הכי אישי שרק אפשר. הילדים (ואת!) גדלים בכל יום שעובר, הרגעים שאתם ביחד הם רגעים יסודיים, בונים, מחברים ומשמעותיים,
אז בואו נהנה גם בדרך !
פסי דבלינגר, העצמה אימהית.
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
