הנושאים החמים
לגישה שלכם כלפי הילד עם הפרעת קשב (ADHD) יש השלכות מרחיקות לכת על החיים של הילד בהווה ובעתיד. קחו שתי דקות לגלות האם אתם נוקטים בגישה עגולה, מרובעת או משולבת? בידכם הדבר!
התמודדות מוצלחת עם הפרעת קשב תלויה במידה רבה במשמעות שאנחנו נותנים לה, באופן שבו אנחנו חושבים על ההפרעה. איזו משמעות לתת, זו בחירה של האדם, ואתם יכולים לבחור מבין שלוש גישות:
הגישה העגולה מתייחסת להפרעה בתור מתנה - נפש עם ייחודיות, עצמאות, יצירתיות, מרץ וקסם. מי שהולכים עם גישה זו עד הקצה מאמינים שכל הבעיה בהפרעה היא החברה ומסגרות החינוך שדורשות מכולם להיות מרובעים, מסודרים, מאופקים וקשובים. לכן הפתרון מבחינתם הוא רק לשנות את החברה.
הגישה המרובעת מתייחסת להפרעה בתור מחלה – גוף לקוי עם סכנות ובעיות רבות. מי שהולכים עם גישה זו עד הקצה חושבים שכל הבעיה נעוצה בילד, בכך שהמוח שלו פגום ושונה מהנורמה, לכן הוא לא קשוב, לא יעיל לא מאופק ולא מתאים את עצמו למסגרות ולכללים. לכן הפתרון הוא רק לשנות את הילד, לרפא אותו.
לפעמים אנשים מרקדים על שתי הגישות וכך הטיפול שלהם בילד אינו עקבי ואחיד. הבשורות הטובות שיש דרך שלישית שגם מקשיבה למציאות שבחוץ אבל גם מכירה ומוקירה את הפנימיות הייחודית של האדם.
הגישה המשלבת רואה את האנשים עם ההפרעה כבעלי תכונה ייחודית, כ"סוג" מובחן שעומד בפני עצמו, ללא צורך להשוות אותו לאחרים. הנוקטים בגישה זו מכירים ביתרונות ובחסרונות של סוג זה, ומנסים למצוא את הדרך לשמור על הייחודיות של הילד וגם לעזור לו להשתלב בחברה. הם מבינים שהתכונה כשלעצמה אינה מה שיגרום לילד להצליח או להיכשל בחיים. מה שחשוב זה הדרך שבה הוא ישתמש בכוחותיו. אנשים אלו לא רצים ישר לפתור כל בעיה עם תרופות, אבל כשצריך תרופה, הם פתוחים לכך וגם יודעים לשלב בין טיפול תרופתי שעוזר לילד להתרבע, לבין הדרכה להורים ולילד שעוזרים להם לשלב בין העיגול לריבוע.
הגישה המשלבת היא גישה חדשה-עתיקה. בשנים האחרונות היא הולכת ומקבלת הכרה בעולם המקצועי, ודברים ברוח זו פורסמו בכתב העת מהמובילים בעולם, The Lancet Psychiatry. מצד שני היא עתיקה מאוד, אין חדש תחת השמש. זהו יישום של "עקרון מאדים" המופיע במסכת שבת על התחום של קשב וריכוז.
חכמים לימדו שאדם שנולד במזל מאדים יהיה לו קשר כלשהו לדם. הוא בקבוצת סיכון. אפשר לחשוב עליו בצורה מרובעת כעל אדם פגום, תאב שפיכות דמים. אפשר לנקוט עגולה, למשל לראות בו לוחם אביר. חכמים הציעו דרך שלישית: בן מזל מאדים יכול להתפתח בצורה שלילית ולהיות שופך דמים או לנהל את חייו לכיוון חיובי ולהיות איש רפואה או מוהל – שניהם גם עוסקים בדם, אבל באופן חיובי. במילים אחרות, תכונות הגוף והנפש שאיתן אדם נולד, כמו למשל תקיפות, הן "כלי" שאדם יכול להשתמש בו לטוב או למוטב. תכונות הן כמו כיסא שאפשר לעשות בו שימוש חיובי, או להשליך אותו על מישהו בבריכה...
החלת עיקרון זה על הפרעת קשב מעבירה לאדם מסר מעצים ומדייק: יש לך סגנון גופני ונפשי ייחודי. יש בו פוטנציאל סיכון וסיכוי. אינן צריך לוותר על האופי שלך או ללכת נגד עצמך כדי להצליח. תכיר את הסגנון הייחודי שלך, תקבל אותו, תהייה מודע לתחומי הסיכון שבו ותחפש את הדרכים שעוזרות לך לרתום אותו לכיוון חיובי.
כשהורה מחזיק בגישה כזו, הוא יכול להשפיע על הדימוי עצמי של הילד ("אני שונה, אבל לא משונה"), על שיתוף הפעולה של הילד עם ההורה ("ההורים לא מתכחשים למי שאני, הם לא רוצים להפוך אותי להיות מישהו אחר"), וגם על העתיד של הילד. למשל, אפשר לשער שילד שגדל על מסר כזה, כשיתבגר, יחפש לעצמו מסגרת/מסלול שמתאים לאופי שלו ולא ינסה לברוח מעצמו ולהיות מישהו אחר. הוא יכיר בסגנון שלו כלגיטימי ויחפש את התחומים הלימודיים/המעשיים שבהם הסגנון שלו מהווה דווקא יתרון.
מאת: חיים דיין עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב
התמודדות מוצלחת עם הפרעת קשב תלויה במידה רבה במשמעות שאנחנו נותנים לה, באופן שבו אנחנו חושבים על ההפרעה. איזו משמעות לתת, זו בחירה של האדם, ואתם יכולים לבחור מבין שלוש גישות:
הגישה העגולה מתייחסת להפרעה בתור מתנה - נפש עם ייחודיות, עצמאות, יצירתיות, מרץ וקסם. מי שהולכים עם גישה זו עד הקצה מאמינים שכל הבעיה בהפרעה היא החברה ומסגרות החינוך שדורשות מכולם להיות מרובעים, מסודרים, מאופקים וקשובים. לכן הפתרון מבחינתם הוא רק לשנות את החברה.
הגישה המרובעת מתייחסת להפרעה בתור מחלה – גוף לקוי עם סכנות ובעיות רבות. מי שהולכים עם גישה זו עד הקצה חושבים שכל הבעיה נעוצה בילד, בכך שהמוח שלו פגום ושונה מהנורמה, לכן הוא לא קשוב, לא יעיל לא מאופק ולא מתאים את עצמו למסגרות ולכללים. לכן הפתרון הוא רק לשנות את הילד, לרפא אותו.
לפעמים אנשים מרקדים על שתי הגישות וכך הטיפול שלהם בילד אינו עקבי ואחיד. הבשורות הטובות שיש דרך שלישית שגם מקשיבה למציאות שבחוץ אבל גם מכירה ומוקירה את הפנימיות הייחודית של האדם.
הגישה המשלבת רואה את האנשים עם ההפרעה כבעלי תכונה ייחודית, כ"סוג" מובחן שעומד בפני עצמו, ללא צורך להשוות אותו לאחרים. הנוקטים בגישה זו מכירים ביתרונות ובחסרונות של סוג זה, ומנסים למצוא את הדרך לשמור על הייחודיות של הילד וגם לעזור לו להשתלב בחברה. הם מבינים שהתכונה כשלעצמה אינה מה שיגרום לילד להצליח או להיכשל בחיים. מה שחשוב זה הדרך שבה הוא ישתמש בכוחותיו. אנשים אלו לא רצים ישר לפתור כל בעיה עם תרופות, אבל כשצריך תרופה, הם פתוחים לכך וגם יודעים לשלב בין טיפול תרופתי שעוזר לילד להתרבע, לבין הדרכה להורים ולילד שעוזרים להם לשלב בין העיגול לריבוע.
הגישה המשלבת היא גישה חדשה-עתיקה. בשנים האחרונות היא הולכת ומקבלת הכרה בעולם המקצועי, ודברים ברוח זו פורסמו בכתב העת מהמובילים בעולם, The Lancet Psychiatry. מצד שני היא עתיקה מאוד, אין חדש תחת השמש. זהו יישום של "עקרון מאדים" המופיע במסכת שבת על התחום של קשב וריכוז.
חכמים לימדו שאדם שנולד במזל מאדים יהיה לו קשר כלשהו לדם. הוא בקבוצת סיכון. אפשר לחשוב עליו בצורה מרובעת כעל אדם פגום, תאב שפיכות דמים. אפשר לנקוט עגולה, למשל לראות בו לוחם אביר. חכמים הציעו דרך שלישית: בן מזל מאדים יכול להתפתח בצורה שלילית ולהיות שופך דמים או לנהל את חייו לכיוון חיובי ולהיות איש רפואה או מוהל – שניהם גם עוסקים בדם, אבל באופן חיובי. במילים אחרות, תכונות הגוף והנפש שאיתן אדם נולד, כמו למשל תקיפות, הן "כלי" שאדם יכול להשתמש בו לטוב או למוטב. תכונות הן כמו כיסא שאפשר לעשות בו שימוש חיובי, או להשליך אותו על מישהו בבריכה...
החלת עיקרון זה על הפרעת קשב מעבירה לאדם מסר מעצים ומדייק: יש לך סגנון גופני ונפשי ייחודי. יש בו פוטנציאל סיכון וסיכוי. אינן צריך לוותר על האופי שלך או ללכת נגד עצמך כדי להצליח. תכיר את הסגנון הייחודי שלך, תקבל אותו, תהייה מודע לתחומי הסיכון שבו ותחפש את הדרכים שעוזרות לך לרתום אותו לכיוון חיובי.
כשהורה מחזיק בגישה כזו, הוא יכול להשפיע על הדימוי עצמי של הילד ("אני שונה, אבל לא משונה"), על שיתוף הפעולה של הילד עם ההורה ("ההורים לא מתכחשים למי שאני, הם לא רוצים להפוך אותי להיות מישהו אחר"), וגם על העתיד של הילד. למשל, אפשר לשער שילד שגדל על מסר כזה, כשיתבגר, יחפש לעצמו מסגרת/מסלול שמתאים לאופי שלו ולא ינסה לברוח מעצמו ולהיות מישהו אחר. הוא יכיר בסגנון שלו כלגיטימי ויחפש את התחומים הלימודיים/המעשיים שבהם הסגנון שלו מהווה דווקא יתרון.
