סיפור של תחילת הדרך,
במטרה לתת כלי בכל התחלה שהיא…

ביצעתי עבודה ללקוח – קטלוג לנעלים, אגב, הלקוח ידע שזה פעם ראשונה שאני עושה את זה וקיבל מחיר בהתאם…
למחרת ששלחתי את העבודה לדפוס

אני מקבלת טלפון

שלום, אני מדבר עם הגרפיקאית? (הדופק עולה ל200 מעלות….)

כן,

-תגידי, את גרה בעזה?
(רעד בידיים…)

מה?

-כן, את גרה בעזה?

-מה? מה? אני גרה באשדוד


ואז
בום – – (פתאום אני קולטת שלא הבנתי את הבדיחה)

כי העבודה שלך נראית, כמו עבודה ערבית!!

בהמשך בקושי אוספת את עצמי, בקשתי לדעת מה הבעיה וכד׳, והוא אומר: (בקול מתנשא וצפצפני)

אין אפשרות להסביר דרך הטלפון, תצטרכי לנסוע לתל אביב, אנו סוגרים ב7


אני מוצאת את עצמי, נסחבת לתל אביב, ב2 אוטובוסים, עם תינוק בעגלה ושם בזילזול הראה לי את הבעיה שבאמת יכול היה להסביר בטל. ב-2 דק׳…

וגם אמר

תגידי, למה את עושה עבודה, אם זה פעם הראשונה?

אמרתי לו

באמת? אם לא תהיה פעם ראשונה איך תגיע הפעם השניה, והשלישית???

וכעת לחלק הכי חשוב:

אני זוכרת שישבתי באוטובוס ואמרתי לעצמי, גם הלוך וגם חזור: האיש הזה לא יחליט אם אני אהיה גרפקאית מס׳ 1 או לא, הוא לא יחליט אם אצליח או לא כי אני חזקה.

אני מתמודדת, לוקחת אחריות ולא נופלת…

האמת שאת הסיפור הזה אני מספרת כשמבקשים ממני הרצאה לגרפיקאיות בתחילת הדרך אך חשבתי שהוא יכול לחזק כל אחד בכל התחלה חדשה

ואם מדברים, למי שלא ראה עד היום יש לי מדריך

מעלים מחיר בלי להעלים לקוחות