בעקבות מה שכתב @רודיום פה, רציתי להגיב.

התחושות בעקבות רמיסת רצון הבוחר הימני, מובנות ונכונות לחלוטין.
אבל.
אחרי כשלי ההסברה וההתנהלות מול מטורללי השמאל, מדינת ישראל הגיע למצב שבו לא הייתה ברירה.
בכאב רב, היה צורך לעצור. כי עם ישראל יותר חשוב.

ואנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה.

ההתנהלות המבישה שנתנה לשמאל להרגיש שהוא יכול לעשות הכל - היא אכן בעייתית מאוד. היא גרמה למצב להתדרדר, ולהגיע לאן שהגיע.
היה צריך להעמיד לדין את המסיתים, את חוסמי הכבישים, את הסרבנים. לפזר הפגנות בדרכים שמפגינים שלא זכו לגור בתל אביב מכירים.

אבל בסופו של דבר, אחרי הטעויות האלו, לא הייתה ברירה.

ואנחנו צריכים לדעת, ולשמוח בכך, שלגוש הימין אכפת מהעם והמדינה. לנו יש אחריות.
לא קרענו את העם והמדינה בסזון, גם לא באלטלנה, גם לא באוסלו וגם לא בגירוש גוש קטיף.
כי לנו יש אחריות.

אנחנו לא קורעים את העם, לא מאיימים בעזיבת המדינה.
אצלנו, עם ישראל הוא אהבה שאינה תלויה בדבר - ולכן מתקיימת.

ומה עם הקשיים?
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!

צילום תמונת המאמר:
מאת Hynek Moravec - Self-photographed, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1984376