הנושאים החמים
ידיד נפש
תניא, היה ר' מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין?
מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
(מנחות מג ע"ב)
צבע אדום, צבע אדום
מיבבות האזעקות בדרומנו
כשדגל ירוק מונף אל מרום
תזכורת שנאה משכנינו
גם בצפוננו השקט פנה
מתנופף לו דגל צהוב
ובליבנו תפילה שאף בזו השנה
לא יבוא כל טיל ומכאוב
ובפרשה כתמיד נמצא הפתרון
אותו בה עלינו ללמוד
צבע התכלת בו לרקיע דמיון
עינינו נישא אל כיסא הכבוד
חבר מחבר
גם זה נגמר בסוף.
יום עבודה מתיש, הכולל לקוחות רגוזים ומרגיזים, בוסית שקמה על רגל שמאל, ספק שיצא לחופש בלי להודיע והשאיר אותם עם לשון בחוץ, ומחשב שהחליט בדיוק היום לצאת לחל"ת.
אבל זה נגמר. היא ארגנה את השולחן, ועזבה את המשרד, בדרכה אל עבר ביתה האהוב.
לא שהיא הולכת לנוח עכשיו. בכלל, מאז שהיא התחתנה היא בקושי יודעת מה זה לנוח באמצע היום, אבל היום ודאי שלא.
עוד בדרכה בת חמש הדקות נכונו לה כמה מטלות, ובבית - בכלל...
כזאת היא ברכה.
מנהלת את חייה וחיי משפחתה כמו מתוך מערכת חוקים מסועפת. הכול צריך להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, במצב הנכון, ובכל מה שהיא רואה לנכון.
מהעומדים בצד יש רבים המקנאים בברכה. את האמת? היא מקנאת בהם... נכון שהכול דופק כמו שעון שוויצרי, אבל הם שוכחים שיש מישהו שצריך לסובב את כל הגלגלים האלו, והיא עושה את זה לבד.
איך שלא, שעון שוויצרי באמת יכול להתבייש ליד משפחתה וביתה של ברכה כהן.
זה התחיל מבחירת הבניין. ברכה פסלה עשרות (!) בניינים, עד שמצאה את הבניין שחיצוניותו ופנימיותו התאימו לשאיפותיה. השכנים כמעט נבדקו שלוש דורות לאחור, המדרגות כמו הפרחים בחצר כאילו נבדקו במיקרוסקופ, ורק אחרי ראיון אישי שערכה לכל אחד מהם (בדמות שיחת התעניינות של קונה סקרנית) - ניאותה לקבוע את מדוריה בבניין הזוכה.
כמובן שלאחר רכישת הדירה דאגה ברכה לשיפוץ, שכלל כמעט החלפה של תעלות החשמל מחשש אבק שאינו ידוע, והתאמה של כל אריח ומרצפת לכל פורמייקה בחדר הילדים וצבע הסורגים.
אפילו לוועד הבית דאגה ברכה. בגלל שחששה שהועד יקלע לגרעון תקציבי ולא יוכל לתפעל כראוי את מבוא הממלכה, היא ביקשה בשנים הראשונות של מגוריהם בבניין לקבל את ועד הבית לידיה. השכנים נענו בשמחה, משום שאף אחד מהם לא שש בעול הזה. ברכה נטלה עליה את התפקיד, וקבעה כללים חדשים בבניין הוותיק. לפי הכללים, כל יום חמישי שלפני ראש חודש נגבה דמי הועד, ואבוי לו למי שלא משלם בזמן.
זמני הניקוי של הבניין פעמיים בשבוע בשעה ארבע לפנות בוקר, בה אדון ברילזון עדיין אינו יוצא לתפילת ותיקין, אבל מר טריסמן כבר מספיק לשוב עם משאיתו, כך בטוח לא יהיה מי שידרוך על המרצפות המבריקות. הגנן יגיע אחת לחודש וחצי ביום ראשון בבוקר, זמן שאינו מפריע לאי מי לישון או לשחק בחצר, ועל הדרך ינקה את החצר מכל האריזות שהתעופפו שם בשבת מהילדים ששבו מה'תהילים' וה'אבות ובנים'.
רק לאחר שהועד היה מספר שנים בידיה הנחושות, העבירה ברכה את ניהולו לידיים אחרות, מתוך תקוה כי השנים האחרונות יותירו את רישומן, והשכנים ימשיכו במדיניות המוקפדת ובכללים שהורגלו בהם על ידה.
כל האמור, אינו כמובן אלא דוגמא למה שקורה בתוך חלל ארמונה. לכל בגד יש מקום, לכל חפץ יש מרחב מחיה מוגדר, לכל דקה ביממה יש ייעוד מוקדם, כזה שעובר על פני כל לוח השנה בהתאמה.
הארוחות מתוכננות בקפידה, כוללות את כל אבות המזון על פי פירמידת התזונה, מסודרות בשעה מדויקת להפליא, ואינן כוללות גרגר מלח, סוכר, או פלפל מיותר.
לכל יום ושעה היו בגדים מסוימים מאד, כשצבע הגרביים חייב להתאים להפליא לגוון השער, צבע העיניים, ואבזם החגורה.
ניתן לומר, כי לברכה היה את כל מה שניתן לשאוף בחיים, חוץ מהחיים עצמם, כמובן. כי היא לא באמת חיה. היא עבדה, ועבדה, ועבדה, ואכלה וישנה בכדי שיהיה לה כוח להמשיך לעבוד.
כעת, בשובה אל ביתה היה עליה לעבור בדרך בצרכנייה להשלמת הקניות לשבת. עיקרן של הקניות התקיימו כבר במועדן ביום רביעי, וכעת ביום חמישי עליה רק להשלימן, למשוך כסף מהבנק, ולקחת את גילי מהגן.
לא הולך להיות קל היום. אף פעם לא קל, אבל השבת זו שבת ראש חודש, ובספר החוקים הבלתי כתוב של ברכה נאמר ששבת ראש חודש זו שבת מיוחדת. שבת מיוחדת, פירושה חמש עוגות במקום שלוש, חמישה עשר סלטים ולא עשרה, שלוש מנות עיקריות לסעודה - אחת יותר מכל שבת, שני קינוחים, ושתים עשרה תוספות במצטבר.
גם זה קרה בסוף. היא השלימה את המטלות שעמדו בדרכה לביתה, והגיעה הביתה מותשת לקראת היום העמוס שממתין לה.
את אחר הצהריים היא העבירה בדיוק כפי שתכננה, והספיקה לסיים את העוגות ומחצית מהמנות העיקריות. ארבעים דקות לפני ארוחת הערב, היא קראה לארבעת ילדיה הגדולים, נתנה לכל אחד מהם שטר של מאה שקלים, ושלחה אותם אל חנויות בארבעת קצות השכונה, לקנות מוצרים שהייתהזקוקה לצורך פינוש הקולינריה והאקססוריז לשבת הקרובה. ארבעים דקות, זהו הזמן המדויק שבו יספיקו לשוב לארוחת הערב בעתה ובזמנה.
מסודרת שכמותה, משכה בדיוק חמש מאות שקלים, ארבע מאות לשטר ביד כל ילד, ומאה נוספים שיוותרו בארנקה.
הילדים הספיקו לשוב בזמן (לא שהייתה להם ברירה אחרת...), והשיבו לה את העודף. היא לקחה מהם את העודף, פתחה את ארנקה כדי לשים את העודף במקומו, ו... חשכו עיניה.
השטר בן מאת השקלים שהיה אמור להישאר שם - איננו!
כן. לה זה קרה, לברכה. היא, שיודעת היכן נמצא כל סיב ונים בביתה, איננה יודעת להיכן הלכו לטייל מאה שקלים חדשים שלמים!
התשובה מופיעה בתוך הסיפור, מצאו את מאה השקלים.
(לטובת כל המחפשים- את התשובה יש לשלוח לאישי בלבד....)
יש לי מושג!
המילים שלנו היום, הן: 1. פונקציה. 2. אופציה.
נדמה לנו שהן דומות, כי במכשיר שלנו יש הרבה אופציות ופונקציות, נכון? אז זהו שלא!
למה?!
למילה 'פונקציה' ישנן כמה משמעויות:
במתמטיקה, היא באה לתאר התאמה ויחס בין משתנים. בגוף האדם, במכשירים, ובחברה האנושית, פירושה הוא - תפקיד. בתכנות, היא באה לבטא קטע קוד שיש לו תפקיד מוגדר, וניתן לשלב אותו בתהליכים שונים (למשל: פונקציה שתפקידה הוא לחשב כמה זה 5+3, ניתן לשלב את הפונקציה הזו בתוכנת מחשבון, בתוכנת ניהול, באפליקציית מזג האוויר, וכדו').
המילה 'אופציה', אף היא דו משמעית:
בדרך כלל, השימוש של המילה הוא בתור 'אפשרות בחירה' ו'ברירה', אולם במסחר משתמשים במילה זו כ'זכות מכר', מה שככל הנראה מתייחס לפירוש המילה כ'זכות' ולא כ'אפשרות'.
תניא, היה ר' מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין?
מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
(מנחות מג ע"ב)
צבע אדום, צבע אדום
מיבבות האזעקות בדרומנו
כשדגל ירוק מונף אל מרום
תזכורת שנאה משכנינו
גם בצפוננו השקט פנה
מתנופף לו דגל צהוב
ובליבנו תפילה שאף בזו השנה
לא יבוא כל טיל ומכאוב
ובפרשה כתמיד נמצא הפתרון
אותו בה עלינו ללמוד
צבע התכלת בו לרקיע דמיון
עינינו נישא אל כיסא הכבוד
• • •
חבר מחבר
גם זה נגמר בסוף.
יום עבודה מתיש, הכולל לקוחות רגוזים ומרגיזים, בוסית שקמה על רגל שמאל, ספק שיצא לחופש בלי להודיע והשאיר אותם עם לשון בחוץ, ומחשב שהחליט בדיוק היום לצאת לחל"ת.
אבל זה נגמר. היא ארגנה את השולחן, ועזבה את המשרד, בדרכה אל עבר ביתה האהוב.
לא שהיא הולכת לנוח עכשיו. בכלל, מאז שהיא התחתנה היא בקושי יודעת מה זה לנוח באמצע היום, אבל היום ודאי שלא.
עוד בדרכה בת חמש הדקות נכונו לה כמה מטלות, ובבית - בכלל...
כזאת היא ברכה.
מנהלת את חייה וחיי משפחתה כמו מתוך מערכת חוקים מסועפת. הכול צריך להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, במצב הנכון, ובכל מה שהיא רואה לנכון.
מהעומדים בצד יש רבים המקנאים בברכה. את האמת? היא מקנאת בהם... נכון שהכול דופק כמו שעון שוויצרי, אבל הם שוכחים שיש מישהו שצריך לסובב את כל הגלגלים האלו, והיא עושה את זה לבד.
איך שלא, שעון שוויצרי באמת יכול להתבייש ליד משפחתה וביתה של ברכה כהן.
זה התחיל מבחירת הבניין. ברכה פסלה עשרות (!) בניינים, עד שמצאה את הבניין שחיצוניותו ופנימיותו התאימו לשאיפותיה. השכנים כמעט נבדקו שלוש דורות לאחור, המדרגות כמו הפרחים בחצר כאילו נבדקו במיקרוסקופ, ורק אחרי ראיון אישי שערכה לכל אחד מהם (בדמות שיחת התעניינות של קונה סקרנית) - ניאותה לקבוע את מדוריה בבניין הזוכה.
כמובן שלאחר רכישת הדירה דאגה ברכה לשיפוץ, שכלל כמעט החלפה של תעלות החשמל מחשש אבק שאינו ידוע, והתאמה של כל אריח ומרצפת לכל פורמייקה בחדר הילדים וצבע הסורגים.
אפילו לוועד הבית דאגה ברכה. בגלל שחששה שהועד יקלע לגרעון תקציבי ולא יוכל לתפעל כראוי את מבוא הממלכה, היא ביקשה בשנים הראשונות של מגוריהם בבניין לקבל את ועד הבית לידיה. השכנים נענו בשמחה, משום שאף אחד מהם לא שש בעול הזה. ברכה נטלה עליה את התפקיד, וקבעה כללים חדשים בבניין הוותיק. לפי הכללים, כל יום חמישי שלפני ראש חודש נגבה דמי הועד, ואבוי לו למי שלא משלם בזמן.
זמני הניקוי של הבניין פעמיים בשבוע בשעה ארבע לפנות בוקר, בה אדון ברילזון עדיין אינו יוצא לתפילת ותיקין, אבל מר טריסמן כבר מספיק לשוב עם משאיתו, כך בטוח לא יהיה מי שידרוך על המרצפות המבריקות. הגנן יגיע אחת לחודש וחצי ביום ראשון בבוקר, זמן שאינו מפריע לאי מי לישון או לשחק בחצר, ועל הדרך ינקה את החצר מכל האריזות שהתעופפו שם בשבת מהילדים ששבו מה'תהילים' וה'אבות ובנים'.
רק לאחר שהועד היה מספר שנים בידיה הנחושות, העבירה ברכה את ניהולו לידיים אחרות, מתוך תקוה כי השנים האחרונות יותירו את רישומן, והשכנים ימשיכו במדיניות המוקפדת ובכללים שהורגלו בהם על ידה.
כל האמור, אינו כמובן אלא דוגמא למה שקורה בתוך חלל ארמונה. לכל בגד יש מקום, לכל חפץ יש מרחב מחיה מוגדר, לכל דקה ביממה יש ייעוד מוקדם, כזה שעובר על פני כל לוח השנה בהתאמה.
הארוחות מתוכננות בקפידה, כוללות את כל אבות המזון על פי פירמידת התזונה, מסודרות בשעה מדויקת להפליא, ואינן כוללות גרגר מלח, סוכר, או פלפל מיותר.
לכל יום ושעה היו בגדים מסוימים מאד, כשצבע הגרביים חייב להתאים להפליא לגוון השער, צבע העיניים, ואבזם החגורה.
ניתן לומר, כי לברכה היה את כל מה שניתן לשאוף בחיים, חוץ מהחיים עצמם, כמובן. כי היא לא באמת חיה. היא עבדה, ועבדה, ועבדה, ואכלה וישנה בכדי שיהיה לה כוח להמשיך לעבוד.
כעת, בשובה אל ביתה היה עליה לעבור בדרך בצרכנייה להשלמת הקניות לשבת. עיקרן של הקניות התקיימו כבר במועדן ביום רביעי, וכעת ביום חמישי עליה רק להשלימן, למשוך כסף מהבנק, ולקחת את גילי מהגן.
לא הולך להיות קל היום. אף פעם לא קל, אבל השבת זו שבת ראש חודש, ובספר החוקים הבלתי כתוב של ברכה נאמר ששבת ראש חודש זו שבת מיוחדת. שבת מיוחדת, פירושה חמש עוגות במקום שלוש, חמישה עשר סלטים ולא עשרה, שלוש מנות עיקריות לסעודה - אחת יותר מכל שבת, שני קינוחים, ושתים עשרה תוספות במצטבר.
גם זה קרה בסוף. היא השלימה את המטלות שעמדו בדרכה לביתה, והגיעה הביתה מותשת לקראת היום העמוס שממתין לה.
את אחר הצהריים היא העבירה בדיוק כפי שתכננה, והספיקה לסיים את העוגות ומחצית מהמנות העיקריות. ארבעים דקות לפני ארוחת הערב, היא קראה לארבעת ילדיה הגדולים, נתנה לכל אחד מהם שטר של מאה שקלים, ושלחה אותם אל חנויות בארבעת קצות השכונה, לקנות מוצרים שהייתהזקוקה לצורך פינוש הקולינריה והאקססוריז לשבת הקרובה. ארבעים דקות, זהו הזמן המדויק שבו יספיקו לשוב לארוחת הערב בעתה ובזמנה.
מסודרת שכמותה, משכה בדיוק חמש מאות שקלים, ארבע מאות לשטר ביד כל ילד, ומאה נוספים שיוותרו בארנקה.
הילדים הספיקו לשוב בזמן (לא שהייתה להם ברירה אחרת...), והשיבו לה את העודף. היא לקחה מהם את העודף, פתחה את ארנקה כדי לשים את העודף במקומו, ו... חשכו עיניה.
השטר בן מאת השקלים שהיה אמור להישאר שם - איננו!
כן. לה זה קרה, לברכה. היא, שיודעת היכן נמצא כל סיב ונים בביתה, איננה יודעת להיכן הלכו לטייל מאה שקלים חדשים שלמים!
התשובה מופיעה בתוך הסיפור, מצאו את מאה השקלים.
(לטובת כל המחפשים- את התשובה יש לשלוח לאישי בלבד....)
• • •
יש לי מושג!
המילים שלנו היום, הן: 1. פונקציה. 2. אופציה.
נדמה לנו שהן דומות, כי במכשיר שלנו יש הרבה אופציות ופונקציות, נכון? אז זהו שלא!
למה?!
למילה 'פונקציה' ישנן כמה משמעויות:
במתמטיקה, היא באה לתאר התאמה ויחס בין משתנים. בגוף האדם, במכשירים, ובחברה האנושית, פירושה הוא - תפקיד. בתכנות, היא באה לבטא קטע קוד שיש לו תפקיד מוגדר, וניתן לשלב אותו בתהליכים שונים (למשל: פונקציה שתפקידה הוא לחשב כמה זה 5+3, ניתן לשלב את הפונקציה הזו בתוכנת מחשבון, בתוכנת ניהול, באפליקציית מזג האוויר, וכדו').
המילה 'אופציה', אף היא דו משמעית:
בדרך כלל, השימוש של המילה הוא בתור 'אפשרות בחירה' ו'ברירה', אולם במסחר משתמשים במילה זו כ'זכות מכר', מה שככל הנראה מתייחס לפירוש המילה כ'זכות' ולא כ'אפשרות'.
