סיפור בהמשכים נשק הימלטות - סיפור בהמשכים

[yael305]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, ומגלה שהוא נעלם, אך לפתע מופיע. הם נלחמים באיש מוזר. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#32

2112, ביתו של קנג'י, יפן.

הבלבול שטף את סוניל. האירועים האחרונים נראו לו מעט מקוטעים, חלומיים. אולי התוכנית או הדמויות שעומדות מאחוריה איכשהו עיוותו את התודעה שלו, וגרמו לבריחה להרגיש פחות ברורה.

דבר אחד היה לו בטוח - הם כבר לא בבית של קנג'י. החדר המוזר שהם שוהים בתוכו לא יכול היה להיות בתוך הפריסה הרגילה של הדירה. זה בטח איזה סוג של חדר נסתר.

סוניל עזר לקנג'י לקום על רגליו, תחושת דחיפות דוחפת אותו קדימה. הם היו צריכים לצאת מהמקום המטריד הזה, הרחק ממי שעומד מאחורי התוכנית. "אנחנו צריכים לעזוב," אמר סוניל בלחש, "עכשיו".

לאחר הליכה קצרה הגיעו לדלת ברזל כבדה וסגורה. סוניל דחף את הדלת בנשימה עמוקה, גורם לה להיפתח בגניחה מחרידה ולחשוף רשת חשוכה של מנהרות הנמתחת לפניהם.

בהיסוס, הם נכנסו לתוך המנהרה הראשונה. החושך היה מוחלט, וסוניל השתמש באור החיוור של הטלפון שלו כדי להאיר את השביל שלפניהם. ככל שחדרו עמוק יותר, הבהוב משך את עינו של סוניל.

דמות צללית הגיחה לפתע ממעבר צדדי, צורתה מוסתרת על ידי החשכה. לבו של סוניל הלם בחזהו. האם זהו אחד מרודפיהם?

הדמות נשארה דוממת, אפופה במסתורין. הצל לא התקרב אליהם, אבל נוכחותו העבירה צמרמורת על עמוד השדרה של סוניל. לאחר רגע מתוח, הדמות נמסה בחזרה אל הצללים, ונעלמה בשקט כפי שהופיעה.

כשהמשיכו במסע במנהרות, הם נתקלו בסימנים מוזרים שנחרטו על הקירות. הסמלים לא היו דומים לשום דבר שראו קודם לכן, אך הם נראו מוכרים למדי.

לפתע, קול חלש הדהד דרך המנהרות, הוא דיבר על ציוויליזציה אבודה ועל התקופה שלפני כן. סוניל החליף מבט מודאג עם קנג'י. מה זה?

מותשים ומזועזעים הם יצאו לבסוף מהמנהרות, מוצאים את עצמם בדירתו של קנג'י. סוניל ידע שהם לא יכולים להתעלם ממה שהם ראו ושמעו. הקובץ על המחשב הנייד של קנג'י, "ההתעוררות", נראה כעת אפילו יותר משמעותי. סוניל החליט לחזור לקובץ, נחוש בדעתו לגלות את סודותיו.

עם רדת הלילה שטפה תחושה מטרידה את סוניל. נדמה היה שהדממה מגבירה צליל שריטות חלש וקצבי שהגיע מבין הקירות. הוא העיף מבט בקנג'י, אבל חברו היה שקוע ביומן אקדמי מאובק, לא מודע לצליל.

סוניל ניסה להתעלם מזה, תוך התמקדות בסמלים החשופים על המסך. אבל השריטות נמשכו, התעקשו יותר עם כל דקה שחולפת. לפתע, הבהוב של תנועה משך את עינו בפינת החדר. הוא סובב את ראשו, הלב פועם בחזהו, אבל לא ראה דבר.

האם זה רק העייפות שמשחקת בו?

הוא הסתובב בחזרה למסך, אבל השריטות החמירו לכדי ציפורניים תזזיתיות ונואשות. נדמה היה שהצליל מגיע מכל מקום בבת אחת, צליל שכרסם בשפיותו.

קנג'י לבסוף הרים את מבטו, פניו חיוורות. "סוניל, אתה שומע את זה?", שאל.

"כן", לחש סוניל, "זה נשמע כמו... מסמרים על לוח גיר?".

הגירוד הגיע לשיאו, ואז נפסק בפתאומיות. השתיקה שלאחר מכן הייתה מחרישת אוזניים אפילו יותר. על המסך, הקוד בקובץ "התעוררות" החל להבהב. שורות טקסט מעוותות ומפותלות, מתעצבות לצורות גרוטסקיות. קול נמוך ומעוות צפצף מהרמקולים של המחשב הנייד, צווחה לא אנושית שגרמה להם להירתע.

המסך הבהב בפראות, והציג תמונות מקוטעות - החדר הנסתר, הצצה לדמות המסתורית מהמנהרות ועוד. ואז, בבת אחת, המחשב כבה, והכניס את החדר לחושך מוחלט.

"אנחנו יודעים שאתם שם", קול צורמני נשמע מהחשכה, וקור מקפיא שטף את החדר בבת אחת.

לא יפה להעלות קטע כזה באמצע הלילה

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, ומגלה שהוא נעלם, אך לפתע מופיע. הם נלחמים באיש מוזר. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#33

סוניל וקנג'י קפצו על רגליהם בבהלה, לבבותיהם הולמים בפראות בחזיהם. ערפל קפוא התערבל סביב קרסוליהם, מלטף את עורם במגע קרחוני ששיתק את חושיהם. צליל הגירוד חזר, צורם ומטריד, קרוב יותר מאי פעם, כאילו משהו זוחל מתחת לעורם. לחישות רפאים מילאו את החלל, מאות קולות מלאי ייאוש מצמרר, מקהלה שטנית המבטיחה אבדון.

קפואים באימה, סוניל וקנג'י צפו בצללים המתקרבים. טפרים חדים נשרטו על הרצפה, מבעירים ניצוצות של אימה. עיניים זוהרות באור שטני ננעצו בהם, חודרות לנשמתם. בדיוק כשכל התקווה נראתה אבודה, נקישה מתכתית חלשה הדהדה בחדר. קרן אור בודדה חדרה מבעד לאפלה, מכוונת אל חפץ קטן על הרצפה - השעון של קנג'י.

השעון זרח באור כחול בוהק, מסיג את הצללים לפינות, צורותיהם מתמוססות לכדי כלום, אבל הזיכרון של המראה המחריד שלהם נצרב בתודעה.

הדממה שלאחר מכן הייתה מחרידה לא פחות מהאימה שקדמה לה. סוניל וקנג'י בהו בשעון, סמל לתקווה בלתי צפויה בלב התופת. סוניל הרים את השעון, בנחישות יתרה. הם נקלעו למשהו אפל ומסוכן הרבה יותר משחשבו, אבל הם לא יכלו לסגת עכשיו. מבט אחד לעבר קנג'י אישר זאת - הם בתוך זה, ביחד, עד הסוף.

הם בילו ימים ולילות בבדיקת השעון, כל רגע מגביר את המתח והחרדה. זה היה חפץ פשוט, ללא כפתורים או חוגות, אבל הסימונים המוזרים על גבו רמזו על סוד נסתר.

סוניל, מונע על ידי פחד ותקווה, נבר בספריו ובמאמריו, משווה את הסמלים לשפות עתיקות וצפנים נשכחים. ואז, הגיעה התגלית המיוחלת: הקוד רמז לתדר מסוים, שיכול להפעיל את מלוא כוחו של השעון.

בידיים רועדות, סוניל חיבר את השעון למחשב. הוא כתב תוכנית ליצירת התדר המבוקש, כל הקשה על המקלדת מהדהדת כמו פעימות לבו המואץ. לאחר דקות ארוכות ומתישות, השעון חזר לחיים, אור כחול בוהק ממנו כמו עין של חיה טורפת. תצוגה הולוגרפית ריצדה בשעון, חושפת מפה מסועפת של מנהרות וחדרים תת-קרקעיים. מילה אחת ריחפה מעל המפה, זוהרת באור מסתורי: "המאגר".

קנג'י אחז בכתפו של סוניל, קולו נחוש אך רועד. "התוכנית כמעט השמידה אותנו", אמר, "אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות. אנחנו חייבים לגלות את האמת".

סוניל הנהן, פניו חיוורות כסיד, "אתה צודק. הגענו עד הלום, אין דרך חזרה".

מאוחדים במשימתם, החליטו לחזור למנהרות האפלות, חמושים בשעון כמורה דרך ובתקווה נואשת לגלות את סוד התוכנית. כל צעד במורד המדרגות החשוכות הדהד כמו פעימות לב, כל צל הטיל אימה חדשה. הם ידעו שהם הולכים לקראת הסיוט הגדול ביותר שלהם, אבל לא הייתה להם ברירה אחרת.

הם המשיכו, אל ליבו הפועם של החושך, משאירים מאחוריהם את המוכר, המרגיע, שספק אם יחזרו אליו אי פעם בחיים.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

הווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, והם בורחים דרך מנהרה למאגר נסתר. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

עדיף קצר מכלום...

#34

2112, המאגר, יפן.

סוניל וקנג'י עמדו מול המאגר בלחץ מה. הלחישות שרדפו אותם במנהרות נדמו, מוחלפות בתחושה מצמררת של אימה קדמונית.

קנג'י נגע בקיר המאגר שהיה עשוי מגביש קריסטל, פניו מביעות פליאה מעורבת בחשש. "איזה ידע היה להם כדי ליצור דבר כזה?" קולו רעד קלות.

סוניל הנהן, מבטו סורק את הסמלים המורכבים. הוא קירב את השעון, המפה ההולוגרפית מדגישה לו נקודת כניסה. אבל כשהתקרבו, קווי אור זרמו על פני הגביש כמו נחשים זוהרים, ויצרו פאזל מורכב שחוסם את הכניסה.

סוניל שלף את הטלפון, אצבעותיו רועדות, סוקר את תמונות הסמלים מהמנהרות. הוא השווה את הסמלים לאלו שעל הגביש, מחפש דפוסי צורה דומים.

בדיוק כשהייאוש החל לחלחל, סוניל ראה דמיון מטריד בין סמל שחוזר על עצמו במנהרות לבין דפוס בפאזל. גל של אדרנלין קר עבר בו. הוא הצביע בהתרגשות מעורבת בפחד על הקשר לקנג'י. לאט לאט החל להתפתח פתרון, כמו צל זוחל בפינה חשוכה.

סוניל הניח את ידו על הגביש, מתחקה אחר הנתיב שלדעתו תואם את הסמלים, כל נגיעה מעבירה זרם חשמלי בגופו. זמזום קלוש הדהד דרך המערה, קווי האור כבו, חושפים נתיב נסתר.

הם נשאו נשימה עמוקה, ופסעו דרך השער המנצנץ, כעש אל מנורה. מבנה הגביש נסגר מאחוריהם בטריקת רעם מחרידה, והם נכנסו ללב המאגר.

במאבק, צריך להתקדם ראשונים לכיוון הסכנה.

לפני שהיא תתקרב אליך.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

הווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, והם בורחים דרך מנהרה למאגר נסתר. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#35

2112, המאגר, יפן.

קרן אור כחולה, חדה כסכין, חדרה מבעד לחשכה, קורעת את הדממה. סוניל וקנג'י מצאו את עצמם בתוך חלל עצום, מוקפים בקירות בדולח חלקלקים. האוויר היה דחוס, טעון באנרגיה לא מוכרת, והשקט היה מחריד.

"איפה אנחנו?", שאל סוניל בתמיהה.

"לא יודע", השיב קנג'י, עיניו סורקות את החלל, "אבל זה לא נראה מקום טוב".

לפניהם נפרש מבוך אינסופי של שבילים, כל אחד מוביל לגומחות עמוסות בחפצים מוזרים. גבישים זוהרים, מלאים בנתונים לא ידועים, עיטרו את הקירות, ומבנים לא מוכרים עמדו רדומים, מטרתם תעלומה.

סוניל הושיט את ידו אל השעון, בתקווה למצוא הדרכה. אך המפה נמוגה, משאירה אותם ללא הדרכה.

"אנחנו לבד," אמר קנג'י, "בוא נתפצל ונחפש את הדרך בעצמנו, אולי נמצא איזה סימן להמשך".

הם החלו לחקור, כל צעד מלווה בצליל מטריד של מכונות מתעוררות לחיים. סוניל מצא שולחן שבראשו כדור שקוף. כשנגע בו, הכדור פלט אור רך והקרין הולוגרמה של דמות עטופה במסכה משוכללת, מתחננת לעזרה. קנג'י מצא חדר מלא בנשק עוצמתי.

לפתע, רעידת אדמה זעזעה את המאגר, והפעילה אזעקות מחרישות אוזניים. אורות אדומים מהבהבים הובילו אותם לחלק מוסתר, מלא במכונות מזמזמות.

"אנחנו הפעלנו משהו", אמר קנג'י, קולו רועד, "משהו רע".

הם מצאו לוח בקרה מסיבי, בלתי מובן. סוניל הכניס את השעון לחריץ באמצעו, והצליח להשתיק את האזעקות. אבל הם עדיין היו לכודים. תצוגת מסך הופיעה, מציגה סמלים מוכרים.

מפה.

הם החלו לעקוב אחריה. לבסוף, הם מצאו דלת נסתרת שהובילה אותם לחדר עצום, מלא בצמחייה מוזרה ומבנה ענק עם צינורות ותרמילים. הולוגרמות סיפרו את סיפורה של האנושות, שחיה בהרמוניה עם הטבע, עד שמטר מטאורים קטסטרופלי אילץ אותם לשמר את המגוון הביולוגי שלהם בתרמילים.

הם התלבטו אם להפעיל את התרמילים, אך הבינו שהמטרה שלהם היא ללמוד מהעבר ולהגן על ההווה. מעבר נפתח, והם עקבו אחריו, משאירים מאחור את החדר.

הם הגיחו ליער, מפעילים את מכשיריהם. מבזקי חדשות בהולים הזהירו מפני שיבושים סביבתיים. הם לא צריכים אתה הודעות האלה, הם רואים את ההשפעות של מעשיהם ממקור ראשון. כאן. יערות שפעם היו שופעים היו נגועים בזוהר לא טבעי, ודפוסי מזג אוויר מוזרים הסתחררו מרחוק.

"אנחנו חייבים לעצור את זה", אמר קנג'י, קולו נחוש.

הם הלכו לכיוון העיר, נכנסים למכונו של ד"ר אניה שארמה, מדען הפתוח לרעיונות לא שגרתיים. הוא הקשיב לסיפורם ההזוי, וכנגד כל סיכוי הניד לאות "כן" בראשו שסיימו. הוא מוכן לעזור. ד"ר אניה הרכיב במהירות צוות מומחים כדי לנתח את הראיות ולחקור את ההשפעות הסביבתיות.

סוניל וקנג'י ידעו שהדרך עוד ארוכה, אבל הם הרגישו הבהוב של תקווה. הם לא לבד.

אבל זרעי ההרס כבר נטעו בעולם, מחכים לצמוח במלוא כוחם, לבעוט בכל חלקה טובה, לכלות, להשמיד.

לגמור.