תחילת הסיפור:
חכם להרה/ טחינה גולמית
חיבור זה חיברתי אנכי הק', זונדל קורקינטסקי הי"ו,
בעזהשי"ת היום, ה' לירח מרחשוון למניין תעח"ש
פעיה"ק דורבנות ת"ו
---
כאבן יסוד בכל ראש מכוסה
מכיר כל אחד מילדות
את שני האחים, ביניהם מעשה
על שדה, אחווה ורעות
ויתר האחד בעצם הליל
על פיסת חלקתו לאחִיו
קם השני, אזר עוז וחַיל
אדמתו של אחר להרחיב
סופו של סיפור, כמוכר לכולם
במקום זה הוקם מקדשנו
הן ברור ומחוור לבאי העולם:
הוויתור הינו נר לרגלנו
על כן, כשקרה והוצרך מאן דהוא
ליטול את מקלו ולנדוד
תפס הוא הרב-קו ותיק כלשהו
ויצא למסע (אל הדוד?)
המתין על ספסל עד הגיע הקו
אז עלה וחייך לנהג
שפר מזלו ומצא הוא מושב,
והאוטובוס גם ממוזג
עד כה ועד כה התמלא המרכב
ואזלו מקומות ישיבה
ולפתע הבחין באחד מאֶחָיו
עולה אל האוטו ובא
עלץ ידידנו - הן זו לו הזכות
לממש את כל מה שלמד
אסף צרורותיו מכיסא המלכות
לאח הוא פינה - בל ימעד.
ראה זאת אחיו ובחן וותרני
ראשו ניענע עזות
"מדוע אשב במקומך, הו, אני
מעולם לא חשבתי כזאת!"
עלה הוויכוח, עלו גם הֵדָיו
שמע זאת נוסע נוסף
חייך לעצמו ושם מצעדיו
אלי המושב הנכסף
נחת בקול רעש מסביר ומבהיר
למי שבכלל התעניין -
'בכזה מקום, של טוב לב מזהיר -
בחרתי לשבת, כן!'
חכם להרה/ טחינה גולמית
חיבור זה חיברתי אנכי הק', זונדל קורקינטסקי הי"ו,
בעזהשי"ת היום, ה' לירח מרחשוון למניין תעח"ש
פעיה"ק דורבנות ת"ו
---
כאבן יסוד בכל ראש מכוסה
מכיר כל אחד מילדות
את שני האחים, ביניהם מעשה
על שדה, אחווה ורעות
ויתר האחד בעצם הליל
על פיסת חלקתו לאחִיו
קם השני, אזר עוז וחַיל
אדמתו של אחר להרחיב
סופו של סיפור, כמוכר לכולם
במקום זה הוקם מקדשנו
הן ברור ומחוור לבאי העולם:
הוויתור הינו נר לרגלנו
על כן, כשקרה והוצרך מאן דהוא
ליטול את מקלו ולנדוד
תפס הוא הרב-קו ותיק כלשהו
ויצא למסע (אל הדוד?)
המתין על ספסל עד הגיע הקו
אז עלה וחייך לנהג
שפר מזלו ומצא הוא מושב,
והאוטובוס גם ממוזג
עד כה ועד כה התמלא המרכב
ואזלו מקומות ישיבה
ולפתע הבחין באחד מאֶחָיו
עולה אל האוטו ובא
עלץ ידידנו - הן זו לו הזכות
לממש את כל מה שלמד
אסף צרורותיו מכיסא המלכות
לאח הוא פינה - בל ימעד.
ראה זאת אחיו ובחן וותרני
ראשו ניענע עזות
"מדוע אשב במקומך, הו, אני
מעולם לא חשבתי כזאת!"
עלה הוויכוח, עלו גם הֵדָיו
שמע זאת נוסע נוסף
חייך לעצמו ושם מצעדיו
אלי המושב הנכסף
נחת בקול רעש מסביר ומבהיר
למי שבכלל התעניין -
'בכזה מקום, של טוב לב מזהיר -
בחרתי לשבת, כן!'