איזה עולם יפה בראת, אלוקים
אני מביט בהשתאות על המרחבים
הכל מלא ירק, דשא, עצים.
וכמה כואב לי בפנים
שאני חי חיים אחרים
של עוני ובדידות
של כאב ומרירות.
תראה אלוקים
את הבגדים
את החורים שכל פיסה ממלאים.
תראה את הכאב שלי
את הנשמה המיוסרת
את הבדידות שהורגת.
את הלב שלי
הקרועה
שממנו בטח אין דבר יותר
גרוע, פצוע.
אני עולה על גשר,
נעמד ומסתכל בשיקוף של עצמי
בלי פשר
במים שזרומים לאיטם למטה
מתחתיי
לאיפה שהדמעות יורדות מעיניי
וזה סתם כואב
להסתכל על מה שאין
לקבל שיקןף של מציאות
ולמחות את הדמעות שעולות
במהירות.
אני יורד בזהירות,
לא מביט שוב במים
שמשקפים לי ניראות.
ממשיך לשוטט בפארק
אוסף את שברי ליבי המפורק
מתיישב בספסל דהוי
ואוי
ילד יושב שם
מנופף לי לשלום
ואני רק מייחל שהוא לא יחזור לי בחלום.
מסיט בכאב את מבטי ממנו
ממה שהוא התברך בו
בכל השפע שבעולם
מה שבטוח הופך אותך לאחד מושלם.
העצב בי גובר
התסיכול מתגבר
הקנאה אוכלת כל תא פנוי
מרסקת בניין בנוי
לתלאים ושברים
של בקשות מאלוקים
להיות גם כזה
משאושר,
שר.
לשבת בגינה
ורק להנות מהשקט, האויר והשלווה.
ראשי ניהיה עמוס במחשבות
טורדות
הופכות עצובות
כבדות
אני מתיישב תחת עץ
נעליים קרועות חולץ.
תופס נעל בידי,
היא גם בוגדת בי.
הסוליה ניפתחת לפה מוזר
אבל אני אוהב אותה פתאום
כי היא מביע אותי
עד תום.
הופכת לפה הקטן שלי
זה שכואב יחד איתי.
אז אני שופך אותן
שוכח מהילד הצייתן
מוציא סוף סוף החוצה
את כל הכאבים
את המחשבות והפחדים.
שואל את עצמי,
בדואט יחידי:
’הי אתה. למה זה מגיע לנו??' אני מתפתל
׳למה כל העולם נגדינו?׳ הלב שלי משתולל.
’לא יודע’ עונה לי ה’פה’ מהנעל השניה
אני משעין ראש חזרה
שומע את הדממה
שצוחרת בעומק הלב שלי.
זורק בתיסכול את הנעליים
ואין לי נחמה, בינתיים.
’אני רוצה להיות הילד הזה!!!’ אני צועק בכאב של שנים
”אני רוצה להתחלף איתו!!’ זה בקשה מהלב, מבפנים.
—
דבר חזק אותי מטלטל
אני פוקח עיניים, מתפעל.
כמו שחלמתי
ככה קיבלתי
התחלפתי עם הנער השני
זהו
מהיום הוא,
זה אני.
מעכשיו אני לובש בגדים חדשים, נקיים
יש לי אלפי סיבות למה לחיות בנעימים.
מנקודת מבטי, מהספסל, עליו ישב הילד איתו התחלפתי
אני יכול להביט לעבר העץ לידו אני ישבתי.
ואני בהלם מהמראה
האם הילד איתו התחלפתי השתגעה?
למה הוא מאושר?
ועוד שר?
למה הוא קם, ורץ בהנאה,
סביב העץ עליו אני בכיתי בהשלמה?
הוא לא רואה את בגדיו החדשים?
הם קרועים ובלויים!
סיבה למה להיות עצובים!
’סליחה שהתעכבתי’
קול פונה לפתע לכיוני
אני מרים עיניים
מבטי שואל.
’באתי לאסוף אותך חזרה’
אישה אחת זרה,
אומרת בסבלנות רבה
ואני מביט בה בשאלה.
בעיקר תוהה
למה היא דוחפת לכיווני כיסא שחור
כיסא בחלומות חסרי אור.
כיסא גלגלים
לאנשים נכים
זה הדבר איתו מתמודד הילד איתו התחלפתי כבר שנים?
לא יכול להיות- אני נבהל
הוא היה נראה ילד מאושר
אחד כזה מושלם
שיש לו הכל בעולם
אני מוזיז את רגליי
מנסה לקום
הנסיון כושל
שוב ושוב.
חשבת שאושר מגיע לאנשים מושלמים?
כנראה טעית
כי אושר אמיתי מגיע
לאנשים שמתמודדים.
לאנשים שכל יום בוחרים
לגלות את האור בחיים.
...
סוף
הנושאים החמים
הנושאים החמים
