הנושאים החמים
הנושאים החמים
צליל.
הפסקה.
שוב צליל. קצר ועמוק
הפסקה ארוכה ולאחריו רשרוש קל, ואז קול מתכתי.
השיחה מועברת לתא הקולי...
אין סיכוי לתפוס אותו, רטן מנחם והשיב את הנייד לכיסו הקדמי. מה הוא חושב את עצמו כאילו הוא ראש עיר. מנחם שב להוציא את הטלפון והחל מדפדף ביומן השיחות.
עכשיו אמצע הסדר אבל מנחם עומד בחוץ, מעשן. לפעמים יחד עם הקפה ופעמים בלי.
מה אתה עושה בחוץ, הוא שמע את ר' אליקים מדשדש מאחוריו.
הרב הראש כולל, הוא לחש בקול. רק שיחה קצרה ואני נכנס, הוא סימן לו בראשו לכיון הכניסה תוך שהוא מניח יד על הפומית.
אבל השיחה הקצרה התארכה לעוד כמה נסיונות לתפוס את מיסטר 'טו לה ליס' שנכשלו בצליל מרגיז.
ואז הגיע רגע השבירה.
צליל.
הפסקה.
רשרוש, קול מתכתי.
אנא השאירו הודעה לאחר השמע הצליל,
שלום לך מיסטר 'טו לה ליס', פתח מנחם בצרידות ניקוטית.
'אני מחפש אותך בדחיפות כבר למעלה מחודש וללא הצלחה. אשמח ותחזור אלי כשתשמע את ההודעה. אני זמין בכל שעה. שיעול קצר קטע את ההודעה, הוא רצה להוסיף משהו אבל התחרט.
מנחם ניתק והשיב את הטלפון לחזית חולצתו.
ושוב הסתחרר לו עשן הסגריה עם הבלו של הקפה, עלה והתערבל לו מעל כיפתו של מנחם.
המחוג הקטן ניצב לו בין אחת לשתיים.
קול השאון פסק. עשרות אברכים נפרדים כעת מהספר בחיבוק בהבטחה לשוב בעוד שעתיים. גם מנחם מועך את הסגריה מנתק את השיחה ונע באיטיות לאסוף את מטלטליו.
ואז הטלפון הרטיט את לבו.
הוא שלף אותו בקפיצה, מעיף את קופסת הסגריות. על הצג הופיע בברור ובכתב גדול ובוהק,
'מיסטר טו לה ליס'
הוא נשם נשימה עמוקה ולחץ.
הקול דיבר במהירות. שלום מנחם.
הו שלום עליכם. הוא התנשף, חיפשתי אותכם בלי סוף כמעט ולא ניתן להשיג אותכם. היה בקולו צליל תלונה.
כן נכון אני ממש עסוק, אמר הקול. אבל ראיתי כמה זה חשוב אז באתי אליך לכולל.
מנחם הסתובב בבהלה, איפה אתם. הוא העיף את פניו לכל עבר.
אני כאן ממש מאחוריך בכניסה לבנין הכולל. מנחם נעצר וסב על צירו עד שנעצר באימה.
ר' אליקים? זה אתה. זיעה סמיכה הרטיבה את עיניו והוא כמעט ונפל מתעלף.
ר' אליקים השיב את הטלפון לכיס הפראק ופנה לדרכו אחריו נשרכים כמה אברכים מופלגים,.
כאלה שמוסיפים מהקודש על החול.
הפסקה.
שוב צליל. קצר ועמוק
הפסקה ארוכה ולאחריו רשרוש קל, ואז קול מתכתי.
השיחה מועברת לתא הקולי...
אין סיכוי לתפוס אותו, רטן מנחם והשיב את הנייד לכיסו הקדמי. מה הוא חושב את עצמו כאילו הוא ראש עיר. מנחם שב להוציא את הטלפון והחל מדפדף ביומן השיחות.
עכשיו אמצע הסדר אבל מנחם עומד בחוץ, מעשן. לפעמים יחד עם הקפה ופעמים בלי.
מה אתה עושה בחוץ, הוא שמע את ר' אליקים מדשדש מאחוריו.
הרב הראש כולל, הוא לחש בקול. רק שיחה קצרה ואני נכנס, הוא סימן לו בראשו לכיון הכניסה תוך שהוא מניח יד על הפומית.
אבל השיחה הקצרה התארכה לעוד כמה נסיונות לתפוס את מיסטר 'טו לה ליס' שנכשלו בצליל מרגיז.
ואז הגיע רגע השבירה.
צליל.
הפסקה.
רשרוש, קול מתכתי.
אנא השאירו הודעה לאחר השמע הצליל,
שלום לך מיסטר 'טו לה ליס', פתח מנחם בצרידות ניקוטית.
'אני מחפש אותך בדחיפות כבר למעלה מחודש וללא הצלחה. אשמח ותחזור אלי כשתשמע את ההודעה. אני זמין בכל שעה. שיעול קצר קטע את ההודעה, הוא רצה להוסיף משהו אבל התחרט.
מנחם ניתק והשיב את הטלפון לחזית חולצתו.
ושוב הסתחרר לו עשן הסגריה עם הבלו של הקפה, עלה והתערבל לו מעל כיפתו של מנחם.
המחוג הקטן ניצב לו בין אחת לשתיים.
קול השאון פסק. עשרות אברכים נפרדים כעת מהספר בחיבוק בהבטחה לשוב בעוד שעתיים. גם מנחם מועך את הסגריה מנתק את השיחה ונע באיטיות לאסוף את מטלטליו.
ואז הטלפון הרטיט את לבו.
הוא שלף אותו בקפיצה, מעיף את קופסת הסגריות. על הצג הופיע בברור ובכתב גדול ובוהק,
'מיסטר טו לה ליס'
הוא נשם נשימה עמוקה ולחץ.
הקול דיבר במהירות. שלום מנחם.
הו שלום עליכם. הוא התנשף, חיפשתי אותכם בלי סוף כמעט ולא ניתן להשיג אותכם. היה בקולו צליל תלונה.
כן נכון אני ממש עסוק, אמר הקול. אבל ראיתי כמה זה חשוב אז באתי אליך לכולל.
מנחם הסתובב בבהלה, איפה אתם. הוא העיף את פניו לכל עבר.
אני כאן ממש מאחוריך בכניסה לבנין הכולל. מנחם נעצר וסב על צירו עד שנעצר באימה.
ר' אליקים? זה אתה. זיעה סמיכה הרטיבה את עיניו והוא כמעט ונפל מתעלף.
ר' אליקים השיב את הטלפון לכיס הפראק ופנה לדרכו אחריו נשרכים כמה אברכים מופלגים,.
כאלה שמוסיפים מהקודש על החול.
)
