תפילת טל

[אשר שרבר]

את אהרן ידידי ראיתי צועד בצידי הדרכים בבוקרו של חג, הימים ימי קורונה, עוצר סגר או איך שלא נקרא להם. אהרן גר בצד אחד של ביתי ואילו הוריו מקבוצת סיכון גרים בצד השני במורד הרחוב.

איפה הייתם בסדר, אני שואל. ויתרתם על הגפילטע של אמא? לא ויתרנו, הוא אומר אבל היינו לבד, ממש לבד.

מאי משמע ממש לבד?

נולדה לי בת למזל טוב ורעייתי עודנה בביקור חולים, אנחנו כאן. לבד.

אוהו, מתרגש אני בשמחתו

ומיפר אתה בשל כך את צו הבידוד? הלא נאמר בּדֵד את הוריך למען יאריכון יְמֵיהֶן

חלילה, הוא אומר לי, חלילה לי מעשות כדבר הזה, גם חמותי האלמנה ברחוב למטה חגגה את הסדר לבדה, כשדלתה פתוחה אל השכנים ממול.

הולך אני להגיד לאמא מעבר לדלת מה שמה של הרכה הנולדת. שלא תהיה במתח.

כך סיימתי את סבב תפילת המרפסות בבוקרו של יום ראשון של פסח.

אם בשבת עוד התלבטתי אם המקהלה הזו דומה לליל חג הסוכות בה כל משפחה מהסה את בניה שלא יתקלו בשירת הסוכה הצמודה, בבוקר החג כבר חשתי בדומה ל'שבועות בכותל'.

מהבית שמעתי את שכני, ליטאי דווקן שהכריח עצמו לקום לזמן קרישמע הראשון ואילו אני שעייפתי אחר הסדר שהסתיים בשעת ליל מאוחרת, התעוררתי קצת מאוחר לטעמו.

בתפילת טל חפצתי, ובקריאת התורה.

וגם לשוטט אני אוהב כידוע, ומאת המטרים שסביב ביתי בחישוב מהיר נעו לכל רוח מה שהקפיץ את מספרם בטור אקספוננציאלי.

כך בעוד שכני ניגן את 'בחג המצות' במנגינת 'אלי ציון', שמעתי את הספרדי מהבנין הסמוך מסלסל בתורה, ואת רעהו עולה לתורה מהחצר עליה אחר עליה והשכנים מלמעלה עונים אחריו כהד.

ירדתי אל אחורי הבניינים היכן שהחנייה מפגישה את המרפסות של הרחוב התחתון, שם על תוספת הבניה זאת שהרחיבה לויספיש חדר, עמד הוניקבצ'ער וסלסל בקולו הרם להמונים. שם גם הקימו בימה מפוארת עליה יונח בעוד זמן קטן ספר תורה, ההוא שאף אחד לא קורא בו בבית הכנסת החזונאישניקי שבו הוא מונח. אך בימי קורונה גם צדיקים הפוכים, צדיקים.

בעודי צועד אני שומע את רבה של קהילת תלמידי הישיבות שזקנו יורד על מידותיו ולא צעיר הוא לימים שואג מהקומה החמישית 'לשובע ולא לרזון', ואני תוהה להיכן הצטרף. והנה לידו במרפסת הסמוכה עומד הרב ברכה הצדיק, ומשה ששון שרק אתמול קם משבעה וירטואלית, ומצטרפים אליו לתפילת טל ומה יפה היה לראות את פוסט עידן עזרות הנשים. עזרת המשפחה חווינו, איש איש ומשפחתו הגרעינית בכל מרפסת, כמובן רק מי שקמה בזמן.

בעוד אני בוחן להיכן להצטרף מביט אני אל השמיים התכולים מזג אוויר אביבי נעים, העולם שקט, הציפורים נשמעים בין קולות המתפללים, ואז אני שומע את בקנשטין, החסיד מקומה חמש, פוצח בחזרת השצ של מוסף, במנגינת תפילת טל וגשם, מנגינה שבכלל ייחסתי לבני הישיבות, ומהרחוב שלמטה החרו החזיקו אחריו

איי ייאיי יייאיי יאאי אאא, איי ייאיי יייאיי יאאי אאא.

משל היה בבית מדרשו בשמחת תורה מתחנן לגשם. והציבור כולו סחף אחריו עד הגיעו לרגע בו אני הפכתי באחת מתייר סוקר לחלק, ושאגתי עם העופות שבשמים והאנשים שעמדו צמוד לנדנדה שבגינה

כ- ת – ר

יתנו לך ה' אלוקינו

מלאככיים המוני מעלה

עם עמך ישראל, קבוצי מטה.

 

[דיונון]

נפלא!
עשיר בתיאורים.

 

[כנפיים]

יפהפה!
כתוב נהדר ועסיסי כהוגן.