תיאור דו שיח בסיפור

[מציץ מן החרכים]

פעמים רבות אני נתקל תוך כדי עריכת שיחות בסיפור שבו יש תיאור של דו שיח ארוך, ואני תוהה מה הדרך הנכונה לעשות זאת, והאם יש כלל כלשהו בזה:
האם לכתוב בכל פעם לאחר המשפט, לפניו, או באמצעיתו - אמר\השיב פלוני. או שמא לתת לענינים לזרום, ופשוט לכתוב את הדו שיח בלי לכתוב מי אמר מה, מתוך מחשבה שהקורא הנבון כבר יעשה את ההקשרים בעצמו.

 

[2u2]

תלוי מה הסגנון של הספר, אבל אחד הדרכים הוא להניח מקף כשמשתנה הדובר.
למשל:
- איך אתה מציע לערוך את הדו שיח הזה?

- איזה סגנון ספר אתה עורך?

- למה יהודי עונה תמיד בשאלה?!
אבל אם שאלת, ספר בסגנון חסידי עמוק.

- אז לא תתאים לך צורת העריכה הזו, תצטרך ביצירתיות רבה לגוון את הדו שיח כדי שיהיה נעים וזורם לקרוא.

- בקיצור, לא קידמת אותי...

 

[Sofer]

פעמים רבות אני נתקל תוך כדי עריכת שיחות בסיפור שבו יש תיאור של דו שיח ארוך, ואני תוהה מה הדרך הנכונה לעשות זאת, והאם יש כלל כלשהו בזה:
האם לכתוב בכל פעם לאחר המשפט, לפניו, או באמצעיתו - אמר\השיב פלוני. או שמא לתת לענינים לזרום, ופשוט לכתוב את הדו שיח בלי לכתוב מי אמר מה, מתוך מחשבה שהקורא הנבון כבר יעשה את ההקשרים בעצמו.

לדעתי אם מוכרחים לכתוב אמר והשיב, יש להשתמש כל פעם בסגנון שונה, אמר, השיב, טען, הגיד וכו'..

 

[קוביד]

לדעתי אם מוכרחים לכתוב אמר והשיב, יש להשתמש כל פעם בסגנון שונה, אמר, השיב, טען, הגיד וכו'..

רק שלא יהיה מלאכותי מדי...
הגיד? לא מקובל.

 

[קנקן חדש]

הגיד? לא מקובל.

לא מקובל בעברית!
מאוד מקובל בלשון הקודש של ארצות אירופה המזרחית.

 

[קוביד]

לא מקובל בעברית!
מאוד מקובל בלשון הקודש של ארצות אירופה המזרחית.

סליחה,
אני צבר פשוט...

 

[הדוויג]

לדעתי אם מוכרחים לכתוב אמר והשיב, יש להשתמש כל פעם בסגנון שונה, אמר, השיב, טען, הגיד וכו'..

יותר טוב להשתמש בפעלים אחרים שיוסיפו נופך נוסף. כגון:
"אני לא יודע", גירד זלמן באפו.
"מי ידע אם לא אתה?" התרומם קלמן ממקומו.
"אתה צודק", הניד זלמן את ראשו.

 

[קוביד]

יותר טוב להשתמש בפעלים אחרים שיוסיפו נופך נוסף. כגון:
"אני לא יודע", גירד זלמן באפו.
"מי ידע אם לא אתה?" התרומם קלמן ממקומו.
"אתה צודק", הניד זלמן את ראשו.

כתב @הדוויג והמהם תחת שפמו...

 

[למאי נפקא מינה]

יותר טוב להשתמש בפעלים אחרים שיוסיפו נופך נוסף. כגון:
"אני לא יודע", גירד זלמן באפו.
"מי ידע אם לא אתה?" התרומם קלמן ממקומו.
"אתה צודק", הניד זלמן את ראשו.

אליה וקוץ בה - גם אם אתה מסתתר תחת הניק @הדוויג, וממילא מאגר הביטויים המדוגדגים שלך הינו בלתי נדלה, לא נראה לי שמומלץ להכביר בשורות שכאלו, עד כדי דו שיח בן שנים עשר חילופי משפטים בין הדוברים.

ישנם מקרים שניתן לשלב בין השיטות דלעיל.

 

[פינחס רוזנצוויג]

כשהדו שיח ארוך
מקובל לפתוח כמרכא את המשפט כשמתחלף הדובר.
אבל אחרי כמה שורות כדאי להוסיף את שמו באמתלה ספרותית כל שהיא
כי תוך כדי קריאה הקורא יכול להתבלבל.

 

[למאי נפקא מינה]

כשהדו שיח ארוך
מקובל לפתוח כמרכא את המשפט כשמתחלף הדובר.
אבל אחרי כמה שורות כדאי להוסיף את שמו באמתלה ספרותית כל שהיא
כי תוך כדי קריאה הקורא יכול להתבלבל.

כך גם כשאחד הגיבורים שלנו מספר לנכדו / לחוקר המשטרתי / לקבצן הטרדן סיפור ארוך -

להוסיף באמצע משפט כמו 'שעון האורלוגין העתיק השמיע אחד עשר צלצולים צרודים. שמעיה החטיף לעברו מבט והמשיך בסיפורו:'