מעציב אותי לראות הורים מתמודדים ומפסידים את הילדים שלהם בגלל אמונות תפלות
מרתיח אותי שיש מי שגורף הון שלא בצדק מהאמונות התפלות האלו ומנגן על רגשות ההורים.
הרי כל הורה שהוא בעצמו קש"ר כבר יודע שזה זיוף, המודעות האלו מיועדות רק לאלו שנתקלים בבעיה לראשונה אצל הילד החמוד שלהם. אז מפחידים אותם מריטלין ודומיו, ודוחפים להם שטויות באריזה יפה.
האמור לעיל זאת הרגשתי האישית בלבד.
המלצות מעשיות, מה צריך לעשות הורה נבוך, כשהוא נמצא במצב של חוסר ידע, וחייב לקבל החלטה מכריעה, ובזמן.
1. אין לנו זמן לבזבז על ניסויים, כי הילד שלנו מפתח דימוי שלילי ועוד צרות נלוות לכל החיים ולדורות שהוא יביא. ולכן חובה להתחיל לנסות את הטיפול היותר מצליח, ואם הוא נכשל לגמרי, ללכת על תחליף.
2. הורים שהם בעצמם קש"ר, הם מקור מידע אמין יותר בהרבה.
3. אם הורים קש"ר לילדי קש"ר נותנים ריטלין ודומיו לפני שבודקים תחליפים, זה המתווה הנכון ללכת בו.
4. ההורים הנ"ל אומרים שחובה לשלב טיפול רגשי.
5. גם אם הילד עוד לא אובחן, מומלץ לתת ריטלין. כי אם הוא צריך, אסור לחכות אפילו יום אחד.
ותרוו נחת.
אגב, יש אחד בשם ד"ר אמנון גימפל שהוא פסיכיאטר וניורולוג מוכר. הוא טוען בספרו "אימון מוחי לריפוי הפרעת קשב וריכוז" שע"י אימון מוחי אפשר להוריד מינון ואף להתפטר מתרופות (הוא לא מתנגד לתרופות). הוא טוען שזה מוכח מדעית.
(ההורים הצדיקים שלי לקחו אותי גם אליו אבל השיטה שלו דורשת משמעת והתמדה, לא משהו שהיה לי יותר מדי...)
מישהו מכיר או התנסה?
מכיר, לא התנסיתי בשיטה שלו.
בגדול, מי שיתמיד בשיטה שלו 80 שנה, יוכל להפסיק לקחת תרופות. האמת גם 80 כזיתים של אפיקומן יעזרו.
כשמדברים על ילדים, אין זמן לאימון, צריך לעצור באבחת חרב את הסבל של הילד ואת הצבירה היומיומית של הכשלונות בלימודים ובחברה, ולכן צריך להתחיל בטיפול תרופתי, וכך גם נוהג דר גימפל, שידוע שידו קלה על ההדק בנתינת ריטלין, כי אין זמן לבזבז כשמדובר בילדים.