שעת בוקר.
אני פוסע במהירות אל עבר ביתי ביישוב סמוך גדר עם הרש"פ, קרי מודיעין עילית.
צפירות חדות נשמעות מאחוריי, והנה שני רכבים בולמים את טיסתם לידי.
מתוך הרכבים פורצים בריצה חיילים במדים, תופסים ברוביהם במהירות.
'רגע, דברו על תרגיל. אבל לא היום, ולא כאן! השם ישמור!'
"לתפוס מחסות!" צועק אחד מהם. ליבי מחסיר שבע פעימות.
'מה אני עושה? מה עושים במקרה כזה?'
----------
אני עולה לביתי, שם אשתי מחכה לי באימה.
אני מנסה להרגיע אותה שזה בטח תרגיל.
"לא!" היא אומרת לי. ומחווה בידה על שניים ששוכבים על הרצפה והחיילים מעליהם.
ליבי מחסיר שלוש פעימות נוספות.
----------------------
מסתבר שבצה"ל יש תרגילי פתע.
אני מאוד מקווה שיש להם גם תרגילי פתע, בהם הם מתרגלים איך לטפל בנפגעי החרדה מתרגילי הפתע...
תודה ענקית צה"ל! בלעדיכם לא היינו נבהלים כך! אין מילים, הקפצתם את ליבנו!
אני פוסע במהירות אל עבר ביתי ביישוב סמוך גדר עם הרש"פ, קרי מודיעין עילית.
צפירות חדות נשמעות מאחוריי, והנה שני רכבים בולמים את טיסתם לידי.
מתוך הרכבים פורצים בריצה חיילים במדים, תופסים ברוביהם במהירות.
'רגע, דברו על תרגיל. אבל לא היום, ולא כאן! השם ישמור!'
"לתפוס מחסות!" צועק אחד מהם. ליבי מחסיר שבע פעימות.
'מה אני עושה? מה עושים במקרה כזה?'
----------
אני עולה לביתי, שם אשתי מחכה לי באימה.
אני מנסה להרגיע אותה שזה בטח תרגיל.
"לא!" היא אומרת לי. ומחווה בידה על שניים ששוכבים על הרצפה והחיילים מעליהם.
ליבי מחסיר שלוש פעימות נוספות.
----------------------
מסתבר שבצה"ל יש תרגילי פתע.
אני מאוד מקווה שיש להם גם תרגילי פתע, בהם הם מתרגלים איך לטפל בנפגעי החרדה מתרגילי הפתע...
תודה ענקית צה"ל! בלעדיכם לא היינו נבהלים כך! אין מילים, הקפצתם את ליבנו!
נערך לאחרונה ב: