קורונה תדפיסו לכל השאננים שעדיין לא הפנימו

תפוח אדמה

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
תנו לי לתאר לכם את ישראל בעוד חודש.
בעוד חודש יהיו פה 1,000 מתים, ועשרות אלפי חולי קורונה.

אם סבא שלכם יגיע חולה לבית החולים, ישלחו אותו חזרה הביתה למות, כי לא יהיו מכונות הנשמה.

רופאים יצטרכו לקחת מכונות הנשמה מחולים מבוגרים ולתת להם לחרחר למוות, כדי להציל חולים צעירים יותר עם סיכוי החלמה עדיפים.

וכולנו נהיה בהסגר מלא.

לא הסגר חלקי, לא עד 10 איש ושוטרים שעושים בנימוס "נו נו נו" למי שיורק ומשתעל עליהם, אלא כולנו נהיה בבתים ונשיר מהמרפסות בזמן שבעיתון יהיו כל יום 10 עמודים של מודעות אבל.

נשמע לכם הזוי? אפוקליפטי? זה בדיוק מה שקורה באיטליה, ואפילו יותר גרוע.

המחלה התחילה בצפון איטליה, החלק המפותח יותר במדינה מערבית וטכנולוגית, ותוך 3 שבועות הביאה לקריסה מוחלטת שלה.

ואתם יודעים מה החלק הכי נוראי?

שרק לפני 3 שבועות, ב24 לפברואר, היו להם פחות חולים מאיתנו.

כן כן, ב24 לפברואר היו לאיטליה 229 חולים בלבד.

אז הממשלה הכריזה על שורה של צעדים - והציבור צחק להם בפנים.

הממשלה ביקשה לא לשבת בבתי קפה - אז אנשים ניסו לשמור על מרחק של מטר, אבל מה אפשר לעשות, משעמם בלי עבודה ולימודים, אז המשיכו לשבת.

ולפני שבועיים, ב1 למרץ - היו כבר 1,701 מקרים, ו41 מתים

לפני שבוע - 5,061 מקרים (קפיצה של 300% בשבוע!) ו233 מתים (קפיצה של 600%)

והיום - כאוס מוחלט.

25,000 מקרים ועוד עשרות אלפי חולים שאפילו לא נבדקו, 1809 מתים.

וכל זה קרה תוך חודש!!!

למה?

כי המחלה לא קטלנית במיוחד.

בתנאי שבתי החולים לא קורסים מהעומס, אפשר לשמור על אחוז תמותה של 0.8% - כמו בדרום קוריאה, יפן ובשאר סין.

אבל אם בתי החולים קורסים כי המחלה מתפשטת מהר מדי - אכלנו אותה.

לא יהיו מספיק מכונות הנשמה לחולים, לא נוכל לעקוב יותר אחרי מסלולים נדבקים, אנשים שנפצעו במקרים אחרים כמו תאונות דרכים או מחלות לא יקבלו טיפול בכלל, וגם שנים אחרי אנחנו נלקק את הפצעים.

אז מה לעשות כדי לעצור את התרחיש הזה?

כדי שעוד חודשיים נוכל לחזור לעבוד בלי לפחד כמו בסין, ולא נשב בבית ונחכה למוות של הקרובים לנו?

התשובה היא לשבת בבית.

תגבילו את המגע הפיזי עם אנשים אחרים למינימום הנדרש!

אל תצאו לבלות בטבע!

חופי הים והמדשאות בתל אביב היו מלאות באנשים היום, זה לא יכול לקרות בזמן מגפה כזאת!!

אל תגידו "לי זה לא יקרה".

כי זה יקרה.

וכשזה יקרה אולי לכם לא יקרה כלום, אבל אתם תדביקו אנשים שאתם אוהבים.

ואם להם יקרה משהו, אתם לא תסלחו לעצמכם לעולם, גם אחרי שימצאו חיסון.

בבקשה השמעו להוראות הממשלה, ונסו לעשות כמה שיותר.

כדי שעוד שנה נוכל לצחוק על כל העניין, ולא לבדוק על המתים.

בבקשה שתפו את הפוסט. אם אי אפשר לשתף תעתיקו את הפוסט ותפיצו בפרופיל שלכם ,בוואצפ, ובכל מקום.

זה תלוי בכולנו!
 

אמא מותק

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
כתבת יפה ובאמת חיבים להשמע לכללים אבל קצת צורם שאת משווה אותנו לגווים באיטליה
בעוד חודש יהיו פה 1,000 מתים, ועשרות אלפי חולי קורונה.
יש לנו אבא בשמים ששומר עלינו
 

ST613

משתמש מקצוען
ארץ ישראל זה לא איטליה כאן יש שמירה מיוחדת רואים את זה במוחש.
אין ספק שצריך להישמע להנחיות בכל המשתמע מכך אבל צריך לצאת מהפניקה ולהבין שמי שעשה את זה ברגע יכול גם לקחת את זה ברגע..
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
כתבת יפה ובאמת חיבים להשמע לכללים אבל קצת צורם שאת משווה אותנו לגווים באיטליה

יש לנו אבא בשמים ששומר עלינו
זה ציטוט ממישהו אחר, ולדעתי הוא לא חרדי.
כי הוא כותב:
חופי הים והמדשאות בתל אביב היו מלאות באנשים היום, זה לא יכול לקרות בזמן מגפה כזאת!!
אלא מביא דוגמאות אחרות, וד"ל.
 

אמא מותק

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
חובת קריאה! לאור המצב הקשה!

הדברים היו לעיני אחד מרבני השכונה שהורה שמצווה להפיץ!

ליל ז' ניסן תשצ"ה.

חרש חרש חמקתי לביתה של סבתי. נר נשמה דלק על המזנון, ועיניה האדומות כמו גם ספר התהילים הרטוב, הוכיחו לי שגם חמש עשרה שנה אחרי הפטירה, היא לא התנחמה על סבי זצ"ל.

פניה אורו כשהיא ראתה אותי. "הכנס, נחומי. שב כאן, תברך 'מזונות' על העוגיות לעילוי נשמת סבא, נחום בן ר' יוסף".

מאז שאני זוכר את עצמי, סבתא התייחסה אליי באופן מיוחד. בכל זאת, אני הנכד הראשון שקרוי על שם בעלה.

עד היום פחדתי לשאול את סבתא על נסיבות מותו של סבא נחום. כשפעם שאלתי את אימי, היא השיבה לי כשפניה מתקדרות "זה בגלל הקורונה, נחומי שלי", והרגשתי שהיא מתחמקת מהסבר. לא הבנתי מה זאת הקורונה הזו, חשתי שמסתירים ממני משהו, אולי בגלל רגשות אשמה, או משהו דומה.

אך היום, כשאני מתקרב ליום ההולדת החמש עשרה, החלטתי שאני צריך לדעת בדיוק מה ארע לסבא שאני קרוי על שמו. לא אתן לסובב אותי יותר.

לאחר שבירכתי בכוונה, וטעמתי מהעוגיות הטעימות, ניגשתי נחוש למשימה, ופתחתי בשיחה.

"סבתא, אני חושב שכבר גדלתי, ומותר לי לדעת בדיוק איך נפטר סבא, ולמה זה כל כך סודי".

לרגע הסתכלה עלי סבתא במבט מופתע, אך כשראתה את הזיק הנחוש בעיני, הבינה שאני לא הולך לסגת מהמטרה, והחלה לספר בטון שקט:

"היה זה לפני חמש עשרה שנים. בסין הרחוקה החל להתפשט וירוס לא מוכר, שמיד זוהה בשם 'קורונה'. הוא התפשט במימדים אדירים, ותוך שבועות ספורים הדביק כבר למעלה ממאה אלף איש ברוב מדינות העולם".

"במדינת ישראל שר הבריאות היה שר חרדי בשם ר' יעקב ליצמן. הוא חזה למרחוק, והורה על הכנסה לבידוד של כל מי שחזר מהמדינות הנגועות בנגיף, כדי שההדבקה בארצנו הקטנטונת תהיה מינימלית. אלא שדבר לא הועיל, והוירוס כמובן הגיע אלינו. צעדי המנע התחילו בדברים קטנים, אך מהר מאד הורו ראשי המדינה על השבתה טוטאלית של כל מוסדות החינוך, ואיסור התקהלות של יותר מעשרה אנשים".

"אלא שבציבור החרדי האדישות שלטה ברמה. בתי הכנסת והשטיבלאך רק הפכו לעמוסים וצפופים יותר, כשכל אלו שהורגלו לקום מוקדם בשל עבודתם, הקיצו בשעות מאוחרות מחוסר עבודה. רחובות רבי עקיבא ומלכי ישראל היו עמוסים לעייפה בנשים שניצלו את החופשה הכפויה לקניות לפסח ולכל ימות השנה. בידוד? איסור התקהלות? למי אכפת?!"

"גם מוסדות החינוך לבנים, ישיבות, כוללים, המשיכו לפעול כסדרם, כשהמנהלים מורידים מעצמם כל אחריות. אחרי הכל, הרי מי שהגיע מחוץ לארץ נמצא בבידוד, לא?! אף אחד לא חשב על אלו שכבר נדבקו בנגיף ואינם מודעים לכך, שהם הולכים ומדביקים כמויות עצומות של אנשים".

"הכל היה נראה טוב ויפה, כולם נהנו מחופשת הפסח המוקדמת, ומצאו את הזמן לספר זה לזה בשטיבל את הבדיחות האחרונות שרצות על חשבון הקורונה".

"ואז התחיל הבום הגדול. מאות אנשים ונשים החלו להרגיש בו זמנית תסמיני מחלה קשה. חום גבוה, השתעלויות והשתנקויות. אנשי מד"א רצו מאחד לשני כדי לאשר את האבחנה של הקורונה, ובתי החולים התמלאו במאות, ואף אלפי חולים, מפה לפה. בכל פעם שהתגלתה אבחנה של חולה קורונה, נשלחו עשרות רופאים ואחיות לבידוד, והמצב בבתי החולים היה קטסטרופלי".

"אתה מבין?" פנתה אלי סבתא בתיה בפנים בוכיות, "כולנו מרגישים אשמים במצב. סבא נחום היה יהודי צדיק. הוא לא קרא עיתונים, וקל וחומר שלא היה חשוף למקורות אחרים. פעמים בודדות הוא היה קורא את המודעות שברחוב. אף אחד לא אמר לו שלא ללמוד ולהתפלל בבית הכנסת. הוא הבין שיש איזה בלאגן בגלל מחלה שמסתובבת, וגם חילקו את המנין לשנים, אבל אף אחד לא עקב לראות שאין יותר מעשרה אנשים בבית הכנסת, מה גם שזה ממש מגוחך, כשיש בשכונה רק בית כנסת אחד, עם מאות משפחות".

"כשהחום שלו עלה, והוא התחיל להתקשות בנשימה, כבר לא היה עם מי לדבר. שעה שלימה התקשרתי למגן דוד אדום! עד שהגיע האמבולנס, התברר שהוא צריך מכונת הנשמה, וזו היתה תפוסה לאנשים צעירים יותר. "את צריכה להבין, גיברת", חיקתה סבתא את מבטאו הרוסי של האח במיון "יש כאן אנשים צעירים יותר, שהחיים שלהם עוד לפניהם, בעלך יצטרך לחכות". והוא חיכה, כן, הוא חיכה. עד הסוף המר". סבתא בלעה את רוקה לרגע, כשפניה שטופות דמע.

"אפילו מניין לא היה בלווייה שלו, מניין! לסבא נחום הצדיק, שלא פספס תפילה בותיקין מימיו, היתה לווייה חטופה, שכמוה התקיימו עוד עשרות בכל יום. לא טהרה, לא תכריכים, שתי שקיות אטומות, ולקבר".

"עכשיו אתה מבין למה אנשים מעדיפים שלא לדבר על זה?!" סיימה סבתא את המונולוג המזעזע.

רעדתי בכל גופי. אני מקווה שאצליח להתאושש מהטראומה שעברה עליי. בכל אופן, נראה שסבתא עדיין לא התאוששה. (יונתן רוזנבלום)
 

השמנמן

משתמש מקצוען
יש רק נתון אחד ששכחת שבאיטליה אחוז המבוגרים הוא מאד גדול והם בסיכון גבוה עוד לא מת באיטליה מישהו פחות מ-30 משא"כ כאן שאחוז הצעירים גבוה מאד
נתון אחד באיטליה כבר כמה שנים יש יותר מתים מנולדים ז"א צמיחה שלילית. בישראל לא נגיע לדעתי לאיטליה
 

שועל ירוק

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
המשתמש נחסם
חובת קריאה! לאור המצב הקשה!

הדברים היו לעיני אחד מרבני השכונה שהורה שמצווה להפיץ!

ליל ז' ניסן תשצ"ה.

חרש חרש חמקתי לביתה של סבתי. נר נשמה דלק על המזנון, ועיניה האדומות כמו גם ספר התהילים הרטוב, הוכיחו לי שגם חמש עשרה שנה אחרי הפטירה, היא לא התנחמה על סבי זצ"ל.

פניה אורו כשהיא ראתה אותי. "הכנס, נחומי. שב כאן, תברך 'מזונות' על העוגיות לעילוי נשמת סבא, נחום בן ר' יוסף".

מאז שאני זוכר את עצמי, סבתא התייחסה אליי באופן מיוחד. בכל זאת, אני הנכד הראשון שקרוי על שם בעלה.

עד היום פחדתי לשאול את סבתא על נסיבות מותו של סבא נחום. כשפעם שאלתי את אימי, היא השיבה לי כשפניה מתקדרות "זה בגלל הקורונה, נחומי שלי", והרגשתי שהיא מתחמקת מהסבר. לא הבנתי מה זאת הקורונה הזו, חשתי שמסתירים ממני משהו, אולי בגלל רגשות אשמה, או משהו דומה.

אך היום, כשאני מתקרב ליום ההולדת החמש עשרה, החלטתי שאני צריך לדעת בדיוק מה ארע לסבא שאני קרוי על שמו. לא אתן לסובב אותי יותר.

לאחר שבירכתי בכוונה, וטעמתי מהעוגיות הטעימות, ניגשתי נחוש למשימה, ופתחתי בשיחה.

"סבתא, אני חושב שכבר גדלתי, ומותר לי לדעת בדיוק איך נפטר סבא, ולמה זה כל כך סודי".

לרגע הסתכלה עלי סבתא במבט מופתע, אך כשראתה את הזיק הנחוש בעיני, הבינה שאני לא הולך לסגת מהמטרה, והחלה לספר בטון שקט:

"היה זה לפני חמש עשרה שנים. בסין הרחוקה החל להתפשט וירוס לא מוכר, שמיד זוהה בשם 'קורונה'. הוא התפשט במימדים אדירים, ותוך שבועות ספורים הדביק כבר למעלה ממאה אלף איש ברוב מדינות העולם".

"במדינת ישראל שר הבריאות היה שר חרדי בשם ר' יעקב ליצמן. הוא חזה למרחוק, והורה על הכנסה לבידוד של כל מי שחזר מהמדינות הנגועות בנגיף, כדי שההדבקה בארצנו הקטנטונת תהיה מינימלית. אלא שדבר לא הועיל, והוירוס כמובן הגיע אלינו. צעדי המנע התחילו בדברים קטנים, אך מהר מאד הורו ראשי המדינה על השבתה טוטאלית של כל מוסדות החינוך, ואיסור התקהלות של יותר מעשרה אנשים".

"אלא שבציבור החרדי האדישות שלטה ברמה. בתי הכנסת והשטיבלאך רק הפכו לעמוסים וצפופים יותר, כשכל אלו שהורגלו לקום מוקדם בשל עבודתם, הקיצו בשעות מאוחרות מחוסר עבודה. רחובות רבי עקיבא ומלכי ישראל היו עמוסים לעייפה בנשים שניצלו את החופשה הכפויה לקניות לפסח ולכל ימות השנה. בידוד? איסור התקהלות? למי אכפת?!"

"גם מוסדות החינוך לבנים, ישיבות, כוללים, המשיכו לפעול כסדרם, כשהמנהלים מורידים מעצמם כל אחריות. אחרי הכל, הרי מי שהגיע מחוץ לארץ נמצא בבידוד, לא?! אף אחד לא חשב על אלו שכבר נדבקו בנגיף ואינם מודעים לכך, שהם הולכים ומדביקים כמויות עצומות של אנשים".

"הכל היה נראה טוב ויפה, כולם נהנו מחופשת הפסח המוקדמת, ומצאו את הזמן לספר זה לזה בשטיבל את הבדיחות האחרונות שרצות על חשבון הקורונה".

"ואז התחיל הבום הגדול. מאות אנשים ונשים החלו להרגיש בו זמנית תסמיני מחלה קשה. חום גבוה, השתעלויות והשתנקויות. אנשי מד"א רצו מאחד לשני כדי לאשר את האבחנה של הקורונה, ובתי החולים התמלאו במאות, ואף אלפי חולים, מפה לפה. בכל פעם שהתגלתה אבחנה של חולה קורונה, נשלחו עשרות רופאים ואחיות לבידוד, והמצב בבתי החולים היה קטסטרופלי".

"אתה מבין?" פנתה אלי סבתא בתיה בפנים בוכיות, "כולנו מרגישים אשמים במצב. סבא נחום היה יהודי צדיק. הוא לא קרא עיתונים, וקל וחומר שלא היה חשוף למקורות אחרים. פעמים בודדות הוא היה קורא את המודעות שברחוב. אף אחד לא אמר לו שלא ללמוד ולהתפלל בבית הכנסת. הוא הבין שיש איזה בלאגן בגלל מחלה שמסתובבת, וגם חילקו את המנין לשנים, אבל אף אחד לא עקב לראות שאין יותר מעשרה אנשים בבית הכנסת, מה גם שזה ממש מגוחך, כשיש בשכונה רק בית כנסת אחד, עם מאות משפחות".

"כשהחום שלו עלה, והוא התחיל להתקשות בנשימה, כבר לא היה עם מי לדבר. שעה שלימה התקשרתי למגן דוד אדום! עד שהגיע האמבולנס, התברר שהוא צריך מכונת הנשמה, וזו היתה תפוסה לאנשים צעירים יותר. "את צריכה להבין, גיברת", חיקתה סבתא את מבטאו הרוסי של האח במיון "יש כאן אנשים צעירים יותר, שהחיים שלהם עוד לפניהם, בעלך יצטרך לחכות". והוא חיכה, כן, הוא חיכה. עד הסוף המר". סבתא בלעה את רוקה לרגע, כשפניה שטופות דמע.

"אפילו מניין לא היה בלווייה שלו, מניין! לסבא נחום הצדיק, שלא פספס תפילה בותיקין מימיו, היתה לווייה חטופה, שכמוה התקיימו עוד עשרות בכל יום. לא טהרה, לא תכריכים, שתי שקיות אטומות, ולקבר".

"עכשיו אתה מבין למה אנשים מעדיפים שלא לדבר על זה?!" סיימה סבתא את המונולוג המזעזע.

רעדתי בכל גופי. אני מקווה שאצליח להתאושש מהטראומה שעברה עליי. בכל אופן, נראה שסבתא עדיין לא התאוששה. (יונתן רוזנבלום)
אפשר קיצור?
 

שועל ירוק

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
המשתמש נחסם
בפועל, הרחובות החרדיים נראים כמו "החופש הגדול"
אין ברירה אלא להעיר ישנים!
עדיף להיזהר יותר מידי
מלהצטער יותר מידי!
זה לא נכון החרדים מקפידים על זה חוץ ממוסדות תורה ולא להוציא שם רע
 

תמר בר אילן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
תנו לי לתאר לכם את ישראל בעוד חודש.
בעוד חודש יהיו פה 1,000 מתים, ועשרות אלפי חולי קורונה.

אם סבא שלכם יגיע חולה לבית החולים, ישלחו אותו חזרה הביתה למות, כי לא יהיו מכונות הנשמה.

רופאים יצטרכו לקחת מכונות הנשמה מחולים מבוגרים ולתת להם לחרחר למוות, כדי להציל חולים צעירים יותר עם סיכוי החלמה עדיפים.

וכולנו נהיה בהסגר מלא.

לא הסגר חלקי, לא עד 10 איש ושוטרים שעושים בנימוס "נו נו נו" למי שיורק ומשתעל עליהם, אלא כולנו נהיה בבתים ונשיר מהמרפסות בזמן שבעיתון יהיו כל יום 10 עמודים של מודעות אבל.

נשמע לכם הזוי? אפוקליפטי? זה בדיוק מה שקורה באיטליה, ואפילו יותר גרוע.

המחלה התחילה בצפון איטליה, החלק המפותח יותר במדינה מערבית וטכנולוגית, ותוך 3 שבועות הביאה לקריסה מוחלטת שלה.

ואתם יודעים מה החלק הכי נוראי?

שרק לפני 3 שבועות, ב24 לפברואר, היו להם פחות חולים מאיתנו.

כן כן, ב24 לפברואר היו לאיטליה 229 חולים בלבד.

אז הממשלה הכריזה על שורה של צעדים - והציבור צחק להם בפנים.

הממשלה ביקשה לא לשבת בבתי קפה - אז אנשים ניסו לשמור על מרחק של מטר, אבל מה אפשר לעשות, משעמם בלי עבודה ולימודים, אז המשיכו לשבת.

ולפני שבועיים, ב1 למרץ - היו כבר 1,701 מקרים, ו41 מתים

לפני שבוע - 5,061 מקרים (קפיצה של 300% בשבוע!) ו233 מתים (קפיצה של 600%)

והיום - כאוס מוחלט.

25,000 מקרים ועוד עשרות אלפי חולים שאפילו לא נבדקו, 1809 מתים.

וכל זה קרה תוך חודש!!!

למה?

כי המחלה לא קטלנית במיוחד.

בתנאי שבתי החולים לא קורסים מהעומס, אפשר לשמור על אחוז תמותה של 0.8% - כמו בדרום קוריאה, יפן ובשאר סין.

אבל אם בתי החולים קורסים כי המחלה מתפשטת מהר מדי - אכלנו אותה.

לא יהיו מספיק מכונות הנשמה לחולים, לא נוכל לעקוב יותר אחרי מסלולים נדבקים, אנשים שנפצעו במקרים אחרים כמו תאונות דרכים או מחלות לא יקבלו טיפול בכלל, וגם שנים אחרי אנחנו נלקק את הפצעים.

אז מה לעשות כדי לעצור את התרחיש הזה?

כדי שעוד חודשיים נוכל לחזור לעבוד בלי לפחד כמו בסין, ולא נשב בבית ונחכה למוות של הקרובים לנו?

התשובה היא לשבת בבית.

תגבילו את המגע הפיזי עם אנשים אחרים למינימום הנדרש!

אל תצאו לבלות בטבע!

חופי הים והמדשאות בתל אביב היו מלאות באנשים היום, זה לא יכול לקרות בזמן מגפה כזאת!!

אל תגידו "לי זה לא יקרה".

כי זה יקרה.

וכשזה יקרה אולי לכם לא יקרה כלום, אבל אתם תדביקו אנשים שאתם אוהבים.

ואם להם יקרה משהו, אתם לא תסלחו לעצמכם לעולם, גם אחרי שימצאו חיסון.

בבקשה השמעו להוראות הממשלה, ונסו לעשות כמה שיותר.

כדי שעוד שנה נוכל לצחוק על כל העניין, ולא לבדוק על המתים.

בבקשה שתפו את הפוסט. אם אי אפשר לשתף תעתיקו את הפוסט ותפיצו בפרופיל שלכם ,בוואצפ, ובכל מקום.

זה תלוי בכולנו!
אויש \מפחיד
מדכא ומרחיק מאמונה בבורא עולם ובדברי הרבנים!
הרבנים אמרו להישמע
וברכו אותנו כאחד.
בע"ה בשורות טובת
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה