הנושאים החמים
הנושאים החמים
משתפת בתסכול ואולי אזכה גם לעצות נבונות, במידה ויש כאלו.
ואם זאת לא היתה פעם שלישית בתקופה הממש אחרונה, לא הייתי מטריחה את באי ובאות הפורום ועוד בליל הושענא רבא.
במה דברים אמורים?
שמעתם משהו על רופאים שמפספסים דלקות ריאות?
שמהדקים את האזיקים על היד הנותנת מרשם לאנטיביוטיקה?
שנותנים לילד לסבול שבועיים ואז מפנים לבירור מעמיק יותר?
אני פשוט יוצאת מדעתי!
היה לי סיפור כזה עם שני ילדים, ועכשיו השלישי.
ילד סובל, משתעל, סליחה, נחנק משיעול, מעלה חום לסירוגין, שבועיים.
במשך הזמן הזה הייתי אצל רופא הילדים אחרי יומיים מתחילת המחלה - הריאות נקיות. שבוע חולף ואין שום הטבה. שיעול כמו קיטור. הרופא נתן אנטיביוטיקה לשיעול (לא כי יש משהו, אלא כי יש הרבה ליחה). חלף שבוע ואין שום שיפור. אפילו החמרה. הולכים לרופא בפעם השלישית, והוא 'מסכים' לתת הפניה לרנטגן. חול המועד, לכו תמצאו מכון רנטגן פתוח. בסוף רופא של עזר מציון נתן הפניה למיון...
קדמו לסיפור הזה סיפורים דומים עם שני ילדים אחרים.
אחד העלה חום לסירוגין. לסירוגין זה אומר יומיים עם חום, ויום וחצי הפסקה ושוב, וחוזר חלילה. שיעולים עמוקים ומלאי ליחה. אחרי שבועיים, שלושה ביקורים אצל הרופא, קיבלנו אזניל.
השני קיבל חום, אחרי כמה ימים ירד, ושוב עלה ושוב, ירד, בקיצור. שוב לאחר שבועים שבהם ביקרנו שלוש פעמים אצל הרופא, הוחלט שזה ברונכיט והילד קיבל אנטיביוטיקה.
ועכשיו תגידו, זה נורמלי?!
בשביל זה הוא רופא ילדים? (והטופ שבטופ - כך אומרים...)
מה הענין להוציא לילד ולהורים את הנשמה עד שמאבחנים?
אוף, אני מתוסכלת, שבליל הושענא רבא בעלי צריך לבלות עם הפציינט במוקד במקום לשבת וללמוד או לומר את התיקון.
מה אומרים על כך המבינים דפה?
ואם זאת לא היתה פעם שלישית בתקופה הממש אחרונה, לא הייתי מטריחה את באי ובאות הפורום ועוד בליל הושענא רבא.
במה דברים אמורים?
שמעתם משהו על רופאים שמפספסים דלקות ריאות?
שמהדקים את האזיקים על היד הנותנת מרשם לאנטיביוטיקה?
שנותנים לילד לסבול שבועיים ואז מפנים לבירור מעמיק יותר?
אני פשוט יוצאת מדעתי!
היה לי סיפור כזה עם שני ילדים, ועכשיו השלישי.
ילד סובל, משתעל, סליחה, נחנק משיעול, מעלה חום לסירוגין, שבועיים.
במשך הזמן הזה הייתי אצל רופא הילדים אחרי יומיים מתחילת המחלה - הריאות נקיות. שבוע חולף ואין שום הטבה. שיעול כמו קיטור. הרופא נתן אנטיביוטיקה לשיעול (לא כי יש משהו, אלא כי יש הרבה ליחה). חלף שבוע ואין שום שיפור. אפילו החמרה. הולכים לרופא בפעם השלישית, והוא 'מסכים' לתת הפניה לרנטגן. חול המועד, לכו תמצאו מכון רנטגן פתוח. בסוף רופא של עזר מציון נתן הפניה למיון...
קדמו לסיפור הזה סיפורים דומים עם שני ילדים אחרים.
אחד העלה חום לסירוגין. לסירוגין זה אומר יומיים עם חום, ויום וחצי הפסקה ושוב, וחוזר חלילה. שיעולים עמוקים ומלאי ליחה. אחרי שבועיים, שלושה ביקורים אצל הרופא, קיבלנו אזניל.
השני קיבל חום, אחרי כמה ימים ירד, ושוב עלה ושוב, ירד, בקיצור. שוב לאחר שבועים שבהם ביקרנו שלוש פעמים אצל הרופא, הוחלט שזה ברונכיט והילד קיבל אנטיביוטיקה.
ועכשיו תגידו, זה נורמלי?!
בשביל זה הוא רופא ילדים? (והטופ שבטופ - כך אומרים...)
מה הענין להוציא לילד ולהורים את הנשמה עד שמאבחנים?
אוף, אני מתוסכלת, שבליל הושענא רבא בעלי צריך לבלות עם הפציינט במוקד במקום לשבת וללמוד או לומר את התיקון.
מה אומרים על כך המבינים דפה?
