"תבלין" - לשון יחיד או לשון רבים?

תמים · 8/9/15

"תבלין" - לשון יחיד או לשון רבים?

האם בעברית תקנית בלשון יחיד זה "תבל" וברבים "תבָלין",
או ש"תַּבלין" זה לשון יחיד ו"תבלינים" לשון רבים????

rubi · 8/9/15

נכתב ע"י תמים;1767011:
"תבלין" - לשון יחיד או לשון רבים?

האם בעברית תקנית בלשון יחיד זה "תבל" וברבים "תבָלין",
או ש"תַּבלין" זה לשון יחיד ו"תבלינים" לשון רבים????

תלמוד ירושלמי מסכת ביצה פרק א:

מתני' ב"ש אומרים תבלין נידוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור וב"ה אומר תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ:
מהנ"ל נראה שתבלין משמש בלשון רבים, אך מאידך מופיע תבלין גם בהקשר של יחיד כמו למשל:
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק ב
וכל שהאומן טועמו ואומר תבלין פלוני יש בקדירה זו
ולא מצאנו מקור ל"תבל"
אבל מאידך מוזכר מיני תבלינים כמו למשל
קיצור שולחן ערוך סימן נד:
וכן הדין אם נותן לתוך המשקה אגוז "מושקאט", או מיני תבלינים, דאזלינן בתר הכוונה.

געוואלדיג · 8/9/15

"תבלינים"מלה לא תקינה, וטעות שנשתרשה. כמו כן יש לנקד "תְּבָלִין" ולא "תַּבְלִין" כפי הרגילות המוטעית. והשם הזה נמצא בקטיגוריית: "רבים שאינם מתחלקים". וזו הסיבה שמצינו בלשון יחיד, כמו הדוגמה הנ"ל, וכמו מה שאיתא: "תבלין אחד יש ושבת שמו". כי אין דרך אחרת לבטא ביחיד כאשר נוצר הכרח כזה.

תמים · 8/9/15

נכתב ע"י געוואלדיג;1767104:
"תבלינים"מלה לא תקינה, וטעות שנשתרשה. כמו כן יש לנקד "תְּבָלִין" ולא "תַּבְלִין" כפי הרגילות המוטעית. והשם הזה נמצא בקטיגוריית: "רבים שאינם מתחלקים". וזו הסיבה שמצינו בלשון יחיד, כמו הדוגמה הנ"ל, וכמו מה שאיתא: "תבלין אחד יש ושבת שמו". כי אין דרך אחרת לבטא ביחיד כאשר נוצר הכרח כזה.

אז לשון יחיד זה תַּבְלִין ולשון רבים זה תְּבָלִין?

געוואלדיג · 8/9/15

לא. אין לשון יחיד, יש רק לשון רבים, תבָלין, כמו שאין לשון יחיד אצל "מים", וכמו שכתבתי שזה רבים שאינו מתחלק.
אמנם אצל תבלין יש אפשרות תיאורטית לומר ליחיד "תבָל", וזה יהיה תקין, מכל מקום לא נוצרה מעולם המלה הזו בהקשר זה [אלא רק בהקשר אחר, לגבי "תבל בנעימה", במסכת ערכין].

חיטובים · 8/9/15

יש 'תבל' בלשון יחיד, במשנה ערכין ב ו:
אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תֶּבֶל בנעימה.

יש עוד, גם בהקשר של אוכל.
ספרי דברים לז:
תבל, זו ארץ ישראל. למה נקרא שמה תבל, על שם תבל שבתוכה. איזהו תבל שבתוכה, זו תורה.

חגי פאהן · 8/9/15

בעזהי"ת

אמנם יש בתורה את המילה "תֶּבֶל הוא" (ויקרא יח כג), ולפי רש"י זו אותה משמעות - של ערבוב.

געוואלדיג · 8/9/15

נכתב ע"י חיטובים;1767193:
יש 'תבל' בלשון יחיד, במשנה ערכין ב ו:
אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תֶּבֶל בנעימה.

יש עוד, גם בהקשר של אוכל.
ספרי דברים לז:
תבל, זו ארץ ישראל. למה נקרא שמה תבל, על שם תבל שבתוכה. איזהו תבל שבתוכה, זו תורה.

על המקור במסכת ערכין כבר כתבתי, ועל המקור החדש, מסתבר שנמצא בלשון יחיד, אעפ"כ לא היה מורגל בפי הבריות, כמו שכיום לא מורגל, וזה מה שהביא את רבינו הקדוש לומר על אותה תורה, תבלין במקום תבל. כי תבל לא היה מורגל על לשונו. כך שגרעין דברי אינו נופל.

חיטובים · 8/9/15

יש עוד. חפש באתר מאגרים.
ייתכן מאוד שבמקור דברי רבי בלשון יחיד והמעתיקים שינו. תופעה מצוייה.

געוואלדיג · 8/9/15

אם אתה משער שהמעתיקים שינו, והם לכאורה מזמן קדום מאד [אם לא מצויה גירסא כזו], הרי שעשו כך משום שלא היה שגור בלשונם. ואם כן מהיכי תיתי לומר שאצל לשון רבינו הקדוש זה כן היה שגור, ולחלק בינם לבינו בלי ראיה ובלי אסמכתא כלשהי, אף לא מן הסברא, כי אין הסברא נוטה לכאן יותר מלכאן.
ובנוגע למקור הנ"ל יש לומר עוד, שדווקא בכאן היו מוכרחים להשתמש ב"תבל", כדי לדרוש הדרשה למה נקרא שמה תבל.
אתה לא תגמור אתי כל כך מהר...

געוואלדיג · 8/9/15

עוד יש לציין, שהדוגמאות של תבל, בפרשת ויקרא, ובמסכת ערכין, וכן טבל של תרו"מ, כולם שם המקרה, ולא שם דבר, בניגוד לתבלין שנעשה שם דבר [אף שנגזר ממקרה התיבול].

חגי פאהן · 8/9/15

בעזהי"ת

מה זאת אומרת שם המקרה?

געוואלדיג · 9/9/15

מלה המתארת משהו שקורה, ולא משהו שנמצא. תבל משמעותה עירוב, דהיינו מקרה שקורה או קרה עם עצמים.

מרכז שטרן להורות קלה · 9/9/15

געוואלדיג, אתה ממש געוואלדיג!!!

עדיאל · 9/9/15

תבלין אחד יש ושבת שמו...

חיטובים · 9/9/15

גם אתה לא תגמור אתי כל כך מהר...
עצם זה שמופיעה לשון יחיד מוכיח שהיתה קיימת מילה כזו בזמן התנאים, ואין סברא לחלק בין רבינו הקדוש לשאר תנאים.
יש המון כתיבים עתיקים שפשוט נעלמו במהלך הדורות, וא"צ לזמן קדום כל כך. כתיבים רבים נשתמרו רק בקטעי הגניזה הקהירית, וזמן רובם פחות מאלף שנה.
אתן דוגמה קטנה שלא משקפת (מה שעלה בזכרוני): 'אדן' הוא כתיב עתיק ל'אדם'. הכתיב הזה נכחד מן הדפוסים לגמרי, מכל ספרות חז"ל, ובכתבי יד הוא נמצא הרבה. בדפוס הוא נשאר רק בצורת הרבים שלו: 'אדני השדה' (משנה כלאים ח ה).
אדני השדה=אדמי השדה, לשון רבים של אדם. ומדובר כנראה במין קוף כמ"ש בתפא"י שם.

עדיאל · 9/9/15

אגב, בדיוק לגבי הנדון הזה היתה כבר בעבר כאן התכתבות ענפה.

http://www.prog.co.il/showthread.php?t=74247&highlight=תבלין

געוואלדיג · 9/9/15

עוד נקודה שיש להעיר בנוגע לתבלין, תבל, או איך שלא תרצו, שנראה לי שהשורש הוא ב.ל.ל. ונוספה ת' מאותיות האמנתי"ו, והל' של לה"פ נשמטה, ומתחילה היתה קיימת גם היא, כמו שמצינו: "תבלל בעינו".
לאור זה נמצא, שהפעל "תיבול" שנגזר מזה השם, ניתוסף לשורת הפעלים שנתחלף שורשם המקורי בשורש תנייני עם ת' פה"פ, כמו "לתרום", "להתחיל".

חגי פאהן · 17/9/15

בעזהי"ת

נכתב ע"י געוואלדיג;1768877:
עוד נקודה שיש להעיר בנוגע לתבלין, תבל, או איך שלא תרצו, שנראה לי שהשורש הוא ב.ל.ל. ונוספה ת' מאותיות האמנתי"ו, והל' של לה"פ נשמטה, ומתחילה היתה קיימת גם היא, כמו שמצינו: "תבלל בעינו".
לאור זה נמצא, שהפעל "תיבול" שנגזר מזה השם, ניתוסף לשורת הפעלים שנתחלף שורשם המקורי בשורש תנייני עם ת' פה"פ, כמו "לתרום", "להתחיל".

ובעצם "לתבלן" שזו מילה שקשה לי לשמוע, הוא שורש "תליתאי".