העיר הזאת משקרת לך.
ברחובות העיר שבך
פרחים נבלו.
עצים בוכים,
מטאפורות שקריות.
כבר זמן שמש נשארה
ואין בך לילה
לבכות.
ברחובות העיר שלך
את שוברת אט אט
את ליבך
מציירת גרפיטי בדם
בין סמטאות
חשוכות בך.
שעין אדם לא חזתה
אפילו לא את.
רק כותבת כאילו מינימום
את גרה שם.
כאילו מינימום עיר שלמה גרה
בתוכך.
אבל את בידייך
בוראת בך כאב.
ותביני;
העיר הזאת משקרת לך
את לא גרה בתוכה
והיום,
אנשים כותבים שירה
ואת מילים שמתימרות להיות.
ואם לא תחקי
אף אחד לא יחכה לך
שתהיי אמנית.
וזה כל הזמן מתחדש.
ואת,
מקעקעת את ליבך
בכל כך הרבה שקר, אמת.
אמנים גדולים ממך
צצים מכל עיר אחרת.
ועיר שלך
מדממת.
עיר שלמה גרה בתוכך.
מקעקעת את ליבך
תביני העיר הזאת משקרת בך
ברחובות העיר שבך
פרחים נבלו.
עצים בוכים,
מטאפורות שקריות.
כבר זמן שמש נשארה
ואין בך לילה
לבכות.
ברחובות העיר שלך
את שוברת אט אט
את ליבך
מציירת גרפיטי בדם
בין סמטאות
חשוכות בך.
שעין אדם לא חזתה
אפילו לא את.
רק כותבת כאילו מינימום
את גרה שם.
כאילו מינימום עיר שלמה גרה
בתוכך.
אבל את בידייך
בוראת בך כאב.
ותביני;
העיר הזאת משקרת לך
את לא גרה בתוכה
והיום,
אנשים כותבים שירה
ואת מילים שמתימרות להיות.
ואם לא תחקי
אף אחד לא יחכה לך
שתהיי אמנית.
וזה כל הזמן מתחדש.
ואת,
מקעקעת את ליבך
בכל כך הרבה שקר, אמת.
אמנים גדולים ממך
צצים מכל עיר אחרת.
ועיר שלך
מדממת.
עיר שלמה גרה בתוכך.
מקעקעת את ליבך
תביני העיר הזאת משקרת בך