שם מחבר הספר

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אם הבנתי נכון השורה שהרב @חכימא לא הבין בשיר היא:


ואגב, אם כבר מדברים, אשמח גם לביאור כוונת המשורר בשירו באשכול הסמוך :cool:
ראה כאן
לא אלמן ישראל - בוודאי עוד שנה, שנתיים, עשור, מאה, יבוא עוד אחד ויחבר ספר ויטביע עליו את השם המקורי: "תורת משה"
ודעתי אינה חשובה - מי שהיה צריך להבין, בוודאי הבין.
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
ומה כוונת המשורר בפיוטו תמוה זה ?
ומה כוונת המשורר בכל השאלות האלה שאתה חוזר ושואל על דברים כל כך פשוטים?
האני באמת לא מבין מה לא מובן לאנשים משכילים בביטוי "יושרה מקצועית"? הפשט הוא למלא את כל דרישות המעסיק, ולהמנע מגזל.


הא לכם זרע קודש, עם סגולה, שיר מהמשורר האמתי רבי יהודה הלוי.
עשו לכם ולי טובה - התעסקו בכוונתו ולא בי.

"אֱלֹהַי אַל תְּשַׁבֵּר מִשְׁבְּרֵי יָם
וְאַל תֹּאמַר לְצוּלַת יָם חֳרָבִי
עֲדֵי אוֹדֶה חֲסָדֶיךָ וְאוֹדֶה
לְגַלֵּי יָם וְרוּחַ מַעֲרָבִי
יְקָרֵבוּ מְקוֹם עֹל אַהֲבָתְךָ
וּמֵעָלַי יְסִירוּן עֹל עֲרָבִי
וְאֵיךְ לֹא יִתְּמוּ לִי מִשְׁאֲלוֹתַי
וּבָךְ אֶבְטַח וְאַתָּה הוּא עֲרָבִי"
 
נערך לאחרונה ב:

טראכטער

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
אני באמת לא מבין מה לא מובן לאנשים משכילים בביטוי "יושרה מקצועית"? הפשט הוא למלא את כל דרישות המעסיק, ולהמנע מגזל.
פשוט מאד.
מה שלא הבנתי למה שמת את הדבר [הבסיסי] הזה בין דברים מקצועיים גרידא, 'שאפילו חצי שנה לא תספיק ללמדם', כמו שכתבת:
וישנם דברים שגם חצי-שנה לא תספיק (ללמד איך לגשת נכונה לספר או לכתב יד, עקביות בעצם העבודה, יושרה מקצועית)
יושרה מקצועית לפי פירושה הפשוט היא דבר יסודי, שקשור לעשרת הדברות, ולא אורך ללמוד אותה אפילו לא יום אחד (לא דיברתי על היישום, זה כבר ענין נפרד, כן?)
אי לכך ובהתאם לזאת היה נדמה שיש כאן כוונות עמוקות ונסתרות. זה הכל.
וכבקשתך, נחתום בזאת את העיסוק בהנ"ל.
 

תא חזי

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
פשוט מאד.
ולא אורך ללמוד אותה אפילו לא יום אחד (לא דיברתי על היישום, זה כבר ענין נפרד, כן?)
הא בהא תליא. ואין זה דבר שקשור בהכרח לעשרת הדברות, אלא לפעמים ההפך - קשור למסירות העורך, ולחוסר הבנתו של חשיבות ההיררכיה והסדר המדוייק בעבודה בעריכת חומר כתוב (מכל סוג שהוא, ובפרט בכתבי יד).

אתן דוגמא (אני כותב בשטף המחשבה, אל תהיו נוקדנים, הרוח הכללית ברורה מאוד) - עורך אחד היה נלהב, ועלה למעלה ממדרגתו ומההוראה שניתנה לו להעתיק את כתב היד, והחליט על דעת עצמו גם לערוך את כתב היד. וללא הודעה מוקדמת.
שמא תאמר, נו, הוא תפס שני ציפורים במכה.
הוא לא, הוא הרס את העבודה (פתח ר"ת, סגר אחרים, פיסק פסקאות חדשות וכו'), והוא דרש שכרו, על פניו בצדק, שהרי נעשתה כאן עבודה במשך זמן מסויים (שהרי לא סוכמה קבלנות) והצטרכנו לשלם לו על עבודה שהרס. ועכשיו נותר לעבור מחדש על הכת"י (שמסתבר, לאחר מעשה, שהוא למעשה גם היה טיוטא של המחבר ז"ל, ומלכתחילה היה מיועד להישמר כצורתו המקורית, ולא היו אמורים להשקיע בו כ"כ הרבה שעות - ולכן ננקטה על ידי המנהלים שמעלי הזהירות שלא לערוך את כתב היד הספציפי הזה, אלא קודם כל להעתיק כמעשה קוף בעלמא).

אם היה לאותו עורך יושרה מקצועית - הוא היה מכיר את מקומו, עובד במה שניתן לו רשות, ולא מתקן על מנת להרוס.

ועוד דוגמא - דומה, אך יותר חריפה - על עצמי:
בתחילת דרכי פנו אליי לערוך סדרה גדולה מאוד של ספרים, ובלהיטותי לכנוס במקצוע זה, לקחתי על עצמי למעשה את כל העבודה כולה, בעוד שנסיוני היה דל ורזה, ובפרק זמן לא ריאלי בעליל לעורך יחיד, ואפילו מומחה (וזאת בלא שידעתי שאין שום עורך שעובד איתי - מה שהתברר לי רק כמה חודשים אח"כ).
אח"כ התגלו גם אי סדרים בקבלת החומר, וכזבים מצד בעלי הזכויות, וכו', והייתי צריך להשלים מכל הבא ליד (גם בדברים שבראיה לאחור היה בהם חששות של חו"מ ועוד), כדי להספיק את המלאכה, שבסוף - כמובן לא עלתה בידי כלל ועיקר. ורק ננזפתי וכמעט נתבעתי וכו'.
יוצא אפוא, שלו עיניי היו בראשי - הייתי מודה על האמת, ומתחיל בספר אחד בלבד, ולא שועה ומתפעל מהצעות בעל המכון לקחת על עצמי מלאכה הגדולה פי כמה ממדותיי, ועושה עבודתי נאמנה.

ועוד דבר - לא להתפתות "לעשות טובות" לבעלי פרוייקטים. שהכל יהיה מסודר וברור מההתחלה. לאו למימרא שאי אפשר להיות נחמד ולתרום מהקשרים ומידע קודם. אלא לעשות את זה בזהירות, שלא ייהפך לך לרועץ. וכבר היו דברים מעולם - שנתתי עבודה אישית שלי לאדם אחד, ושנה-שנתיים אח"כ הוא נזכר להתקשר ולבכות לי בטלפון למה הוא רואה את העבודה הבלעדית (!) שלו (!) בספר אחר. והמבין יבין עד היכן הדברים מגיעים.

אמנם מטעויות לומדים, אבל עדיף ללמוד מטעויות של אחרים.
 

טראכטער

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
הא בהא תליא. ואין זה דבר שקשור בהכרח לעשרת הדברות, אלא לפעמים ההפך - קשור למסירות העורך, ולחוסר הבנתו של חשיבות ההיררכיה והסדר המדוייק בעבודה בעריכת חומר כתוב (מכל סוג שהוא, ובפרט בכתבי יד).

אתן דוגמא (אני כותב בשטף המחשבה, אל תהיו נוקדנים, הרוח הכללית ברורה מאוד) - עורך אחד היה נלהב, ועלה למעלה ממדרגתו ומההוראה שניתנה לו להעתיק את כתב היד, והחליט על דעת עצמו גם לערוך את כתב היד. וללא הודעה מוקדמת.
שמא תאמר, נו, הוא תפס שני ציפורים במכה.
הוא לא, הוא הרס את העבודה (פתח ר"ת, סגר אחרים, פיסק פסקאות חדשות וכו'), והוא דרש שכרו, על פניו בצדק, שהרי נעשתה כאן עבודה במשך זמן מסויים (שהרי לא סוכמה קבלנות) והצטרכנו לשלם לו על עבודה שהרס. ועכשיו נותר לעבור מחדש על הכת"י (שמסתבר, לאחר מעשה, שהוא למעשה גם היה טיוטא של המחבר ז"ל, ומלכתחילה היה מיועד להישמר כצורתו המקורית, ולא היו אמורים להשקיע בו כ"כ הרבה שעות - ולכן ננקטה על ידי המנהלים שמעלי הזהירות שלא לערוך את כתב היד הספציפי הזה, אלא קודם כל להעתיק כמעשה קוף בעלמא).

אם היה לאותו עורך יושרה מקצועית - הוא היה מכיר את מקומו, עובד במה שניתן לו רשות, ולא מתקן על מנת להרוס.

ועוד דוגמא - דומה, אך יותר חריפה - על עצמי:
בתחילת דרכי פנו אליי לערוך סדרה גדולה מאוד של ספרים, ובלהיטותי לכנוס במקצוע זה, לקחתי על עצמי למעשה את כל העבודה כולה, בעוד שנסיוני היה דל ורזה, ובפרק זמן לא ריאלי בעליל לעורך יחיד, ואפילו מומחה (וזאת בלא שידעתי שאין שום עורך שעובד איתי - מה שהתברר לי רק כמה חודשים אח"כ).
אח"כ התגלו גם אי סדרים בקבלת החומר, וכזבים מצד בעלי הזכויות, וכו', והייתי צריך להשלים מכל הבא ליד (גם בדברים שבראיה לאחור היה בהם חששות של חו"מ ועוד), כדי להספיק את המלאכה, שבסוף - כמובן לא עלתה בידי כלל ועיקר. ורק ננזפתי וכמעט נתבעתי וכו'.
יוצא אפוא, שלו עיניי היו בראשי - הייתי מודה על האמת, ומתחיל בספר אחד בלבד, ולא שועה ומתפעל מהצעות בעל המכון לקחת על עצמי מלאכה הגדולה פי כמה ממדותיי, ועושה עבודתי נאמנה.

ועוד דבר - לא להתפתות "לעשות טובות" לבעלי פרוייקטים. שהכל יהיה מסודר וברור מההתחלה. לאו למימרא שאי אפשר להיות נחמד ולתרום מהקשרים ומידע קודם. אלא לעשות את זה בזהירות, שלא ייהפך לך לרועץ. וכבר היו דברים מעולם - שנתתי עבודה אישית שלי לאדם אחד, ושנה-שנתיים אח"כ הוא נזכר להתקשר ולבכות לי בטלפון למה הוא רואה את העבודה הבלעדית (!) שלו (!) בספר אחר. והמבין יבין עד היכן הדברים מגיעים.

אמנם מטעויות לומדים, אבל עדיף ללמוד מטעויות של אחרים.
בסוף הצלחנו להביא את המשורר לבאר את כוונתו, ותשואות חן חן לה!
מקוה שלא היה מדי קשה...
ולגוף הענין - הדברים מדברים בעד עצמם.
 

א יודעלע

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לענ"ד כקורא ולומד בספרים ולא כעורך בפועל, התשובה על השאלה בתחילת האשכול היא: תלוי באיזה ספר, כפי שכבר נכתב, ועוד יותר תלוי באיזה הקשר, ומהו קהל היעד. דהיינו כאשר אתה כותב סיפור חסידי או מאמר מוסרי או דבר תורה המיועד לעיני ילדים ובני נוער או ציבור שאינו תורני וכדו' הניסוח צריך להיות מושך וספרותי וחייבים לשלב בו את שם המחבר, (בספר 'באר מים חיים' מהרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ זי"ע, הגאון המופלא רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי כותב בספרו 'אחיעזר'), בתוספת כמה מילים על האישיות כעין דברי הגמ' יראה בעל השמועה כנגדו.
משא"כ כאשר הכתיבה היא בחיבור\ספר\מאמר תורני המיועד לבני תורה, הניסוח המתאים והנעים לקריאה הוא קצר אך מגוון (מקשה ר' חיים עוזר.... וע"ז תירץ באחיעזר שאה"נ... אמנם ר' חיים טשערנאוויצער רוח אחרת עמו... ובספרו באמ"ח דרוש ד' ביאר..)
אך כתמיד לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, הרי לא נכתוב רבי ישעיה הלוי הורויץ בספרו שני לוחות הברית כותב. או לחילופין רבי שמואל בן אדרת ור' חזקיה די סילוה עם ר' יהודה אבן תבון ור' אלימלך ווייסבלום. בספרות האקדמית והמחקרית זה כן כך והדבר צורם מאוד, רגע, יש לי עוד אחד, רבי ישראל מאיר כגן בספרו נדחי ישראל.
בקיצער בשתי מילים, חשוב על כל היעד. מקווה שהובנתי.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  8  פעמים

לוח מודעות

למעלה