שליח שלו - איך כותבים

[Aארי]

שליחו או שלוחו,
כמדומני שבדרך כלל שלוחו, אבל למה?

 

[בוחר בעילום שם]

בלשון חז"ל נכתב 'שלוחו'

 

[Aארי]

שניהם שוים במשמעותם?

 

[מוישה]

אלו שתי חלופות לשליח, אין הבדל של משמעות ביניהן.

 

[7שבע7]

אני חושבת ששלוחו זו לשון חז"לית. בלשון התנ"ך ובלשון ימינו צריך לומר "שליחו". כך נראה לי.

 

[דיונון]

נראה לי שיש הבדל מהותי ביניהם.
שליח - תפקידו (לאו דווקא, אבל לצורך חידוד העניין) הוא שליחויות. 'לחברת יש שליח' - על אף שכרגע הוא לא ממלא שום שליחות.
שלוח - ממלא שליחות מסוימת. 'אתה שלוחי לאירוע'.
במקביל יש את:
משיח - משוח.
טחינה - טחונה.
גניזה - גנוזה.
קליפה - קלופה.
לענייננו, כמו שה'משיח' 'משוח' בשמן, ה'טחינה' 'טחונה', ה'גניזה' 'גנוזה' עמוק באדמה וה'קליפה' קולפה מזמן מהתפוז והשאירה אותו 'קלוף'. כמו כן ה'שליח' 'שלוח' כרגע עם חבילה לדואר.
אפרופו קליפה, צריך לומר בפ"א רפויה. כמו חליפה.

 

[Aארי]

נראה לי שיש הבדל מהותי ביניהם.
שליח - תפקידו (לאו דווקא, אבל לצורך חידוד העניין) הוא שליחויות. 'לחברת יש שליח' - על אף שכרגע הוא לא ממלא שום שליחות.
שלוח - ממלא שליחות מסוימת. 'אתה שלוחי לאירוע'.
במקביל יש את:
משיח - משוח.
טחינה - טחונה.
גניזה - גנוזה.
קליפה - קלופה.
לענייננו, כמו שה'משיח' 'משוח' בשמן, ה'טחינה' 'טחונה', ה'גניזה' 'גנוזה' עמוק באדמה וה'קליפה' קולפה מזמן מהתפוז והשאירה אותו 'קלוף'. כמו כן ה'שליח' 'שלוח' כרגע עם חבילה לדואר.
אפרופו קליפה, צריך לומר בפ"א רפויה. כמו חליפה.

כבר הרבה זמן שאני מהרהר שלכאורה זה החילוק בין שליח לשלוח, ולא מצאתי לו חבר, עד שבא דיונון וגילה לי רז זה
אבל משום מה אינני מוצא מסכימים עמי... רוב הכותבים פשוט כותבים פחות או יותר איך שיוצא.

 

[דיונון]

אבל משום מה אינני מוצא מסכימים עמי... רוב הכותבים פשוט כותבים פחות או יותר איך שיוצא.

לכאורה מחוסר התבוננות ולא מחוסר הסכמה.

 

[חגי פאהן]

אני חושבת ששלוחו זו לשון חז"לית. בלשון התנ"ך ובלשון ימינו צריך לומר "שליחו". כך נראה לי.

לאחר חיפוש, אף אחת ממילים אלו לא בשימוש בתנ"ך (כשם עצם או תפקיד), אלא מלאך. יש "ואנכי שלוח אלייך קשה", אבל זה פועל לכל דבר.

טחינה - טחונה.
גניזה - גנוזה.

אלה לא דוגמאות טובות. טחינה היא בעצם שיבוש של ארמית - 'טחינא' - טחונה. אין זה אומר שהמשמעות בעברית היא סבילה. זהו שם פעולה. אוכלים אכילה. יורדים ירידה. גניזה היא המקום שבו גונזים, ולא החפצים עצמם.
לגבי קליפה בלא דגש, אמנם דברים בגו, אבל מנין לנו בוודאות? אולי עם דגש, כמו שמיטה, קהילה, חביתה וכלימה?

משיח - משוח.

זו יכולה להיות דוגמה טובה, וצריך להקדים הקדמה על משקל קָטִיל.
היום כשאומרים על משהו 'זה שביר' - מתכוונים שהוא יכול להישבר בקלות, אף שכנראה מעולם לא נשבר. 'הוא אדם פגיע' - עלול להיפגע בקלות. 'הלחם הזה אכיל' - ניתן לאכול אותו. 'חומר דליק' - יכול להידלק בקלות, וודאי שמעולם לא נדלק, כי אם היה נדלק לא היה.
אבל במקורות לענ"ד המשמעות שונה, ואשמח אם מישהו יאיר את עיני שאני טועה. 'ועגלון איש בריא מאד', 'עשרה בקר בריאים'. איך ניתן לפרש כאן לפי המשמעות המקובלת היום? עגלון עלול להיברא בקלות, והבקר עלולים להיברא? 'והכהן המשיח תחתיו' - יכול להימשח בקלות? 'שמן זית זך כתית למאור' - עלול להיכתת?
לכן נראה לי שהמשמעות של היום משובשת, וכך צריך לומר: קָטִיל הוא מי שקטלו אותו היטב. עגלון הוא איש שבראו אותו היטב, דהיינו גדול ושמן, וכן הבקר. שמן זית כתית הוא שכתתו אותו היטב. ולפי זה, המשיח הוא מי שמשחו אותו היטב, לעולם. ושליח, שזו צורה חז"לית, הוא מי ששלחו אותו לשליחות חשובה. למה בסמיכות אומרים 'שלוחו'? לא יודע.

 

[דיונון]

רבי אלופי ומיודעי חגי היקר, החכמתני שוב.
אודה על האמת שלא למדתי דקדוק וכללי לשון בצורה מסודרת, ורק מאהבתי את לשון בני עבר ליקטתי זעיר פה זעיר שם ובעיקר מהנסיון בקריאת טקסטים וניתוח השפה על פיהם. כך שרוב דברי הם הצעה וסברא ולא מן הידיעה.

לגבי קליפה בלא דגש, אמנם דברים בגו, אבל מנין לנו בוודאות? אולי עם דגש, כמו שמיטה, קהילה, חביתה וכלימה?

התעוררתי לנושא בגלל שבכוללים כך אומרים 'כדי קליפה' (במשמעות של קילוף). בכל אופן בדקתי על זה קצת ומצאתי באתר של הרב מאזוז ברפוי. https://www.ykr.org.il/question/15672
אדרבה, החכימנו עוד.

 

[חגי פאהן]

התעוררתי לנושא בגלל שבכוללים כך אומרים 'כדי קליפה' (במשמעות של קילוף). בכל אופן בדקתי על זה קצת ומצאתי באתר של הרב מאזוז ברפוי.

כשאומרים בהלכות איסור והיתר 'כדי קליפה' מתכוונים לפעולה עצמה, לענ"ד, ובאמת מתאים שיהיה רפה. ואולי רק לזה התכוון הרב העונה. האם כשמדברים על קליפת התפוז כעצם, זו אותה מילה? אולי.

 

[פרפר]

זו יכולה להיות דוגמה טובה, וצריך להקדים הקדמה על משקל קָטִיל.
היום כשאומרים על משהו 'זה שביר' - מתכוונים שהוא יכול להישבר בקלות, אף שכנראה מעולם לא נשבר. 'הוא אדם פגיע' - עלול להיפגע בקלות. 'הלחם הזה אכיל' - ניתן לאכול אותו. 'חומר דליק' - יכול להידלק בקלות, וודאי שמעולם לא נדלק, כי אם היה נדלק לא היה.
אבל במקורות לענ"ד המשמעות שונה, ואשמח אם מישהו יאיר את עיני שאני טועה. 'ועגלון איש בריא מאד', 'עשרה בקר בריאים'. איך ניתן לפרש כאן לפי המשמעות המקובלת היום? עגלון עלול להיברא בקלות, והבקר עלולים להיברא? 'והכהן המשיח תחתיו' - יכול להימשח בקלות? 'שמן זית זך כתית למאור' - עלול להיכתת?
לכן נראה לי שהמשמעות של היום משובשת, וכך צריך לומר: קָטִיל הוא מי שקטלו אותו היטב. עגלון הוא איש שבראו אותו היטב, דהיינו גדול ושמן, וכן הבקר. שמן זית כתית הוא שכתתו אותו היטב. ולפי זה, המשיח הוא מי שמשחו אותו היטב, לעולם. ושליח, שזו צורה חז"לית, הוא מי ששלחו אותו לשליחות חשובה. למה בסמיכות אומרים 'שלוחו'? לא יודע.

למשקל קטיל בימינו יש כמה משמעויות: א. תכונה/תואר: וכאן אפשר להכניס את בָּרִיא, כָּתִית, זָהִיר, נָעִים. וגם תפקיד או מעמד:נָגִיד, פָּקִיד, שָׁלִיחַ. ב. תכונה בכח - במשמעות של "עלול/ניתן ל..." - שָׁבִיר, קָרִיא, גָּמִישׁ, אָכִיל. ג. עונה חקלאית - אָבִיב, בָּצִיר, מָסִיק, קָצִיר.
משמעות ב' לכאורה חודשה בימינו. מעניין אותי אם יש משהו דומה במקורות.

 

[saranus]

ראה מדרש שמואל (בובר) פרשה י
היה עכבר אומר לספסל אני שליחו של מי שאמר והיה העולם, ואתה ברייתו, תן כבוד למי שבראך,

 

[אפכא מסתברא]

ודאי שיש הבדל בין 'כדי קליפה' שהיא רפה (כדין שם פעולה של פעלי קל, כמו שמירה, זכירה) לבין ה'קְלִפָּה' הדגושה (שם עצם, משקל חריג) השומרת על הפרי ׁׁ.

 

[חגי פאהן]

ודאי שיש הבדל בין 'כדי קליפה' שהיא רפה (כדין שם פעולה של פעלי קל, כמו שמירה, זכירה) לבין ה'קְלִפָּה' הדגושה (שם עצם, משקל חריג) השומרת על הפרי ׁׁ.

הטענה של @דיונון היא שגם מה ששומר על הפרי הוא רפה, ונקרא על שם סופו שקולפים אותו.

 

[אפכא מסתברא]

הטענה של @דיונון היא שגם מה ששומר על הפרי הוא רפה, ונקרא על שם סופו שקולפים אותו.

הבנתי את הטענה, אבל העובדה היא שקוראים לה קלפה (דגושה) בכל תפוצות ישראל. (בעצם - מנין לי לדעת? אולי יש עדות שלא? מישהו יודע אם יש עדה שאומרת 'קליפין' רפה?)