הנושאים החמים
הנושאים החמים
טנדר גדול מסוג סוואנה שעל צדו מוטבע סמל יחידת נחשון, עושה את דרכו החוצה מכלא רימונים. בחלקו הקדמי מצטופפים כמה סוהרים גבוהי קומה וקשוחי מבט, בידיהם אלות, אקדחי טייזר ושאר אמצעי השתלטות על גברתנים סוררים. מאחורה, מעבר למסך ברזל מסורג, יושבים שלשה אסירים, אזוקים בידיהם ורתוקים ברגליהם על ידי כבלי פלדה אל רצפת הטנדר. אין שום קשר ביניהם חוץ מן הסרבלים הכתומים המסווגים אותם כאסירים, נקודת המוצא שלהם מתאים שונים באותו מוסד סגור, ונקודת היעד, בית המשפט בירושלים.
שלשה דיונים, אחד אחרי השני. שלשה פסקי דינים שיקבעו גורלות לגבי השנים הבאות, אולי אפילו לכל החיים. לא נראה שיש להם הרבה סיכויים לצאת מכאן לחופשי בתקופה הקרובה. הפשעים עליהם הם חתומים, גדולים וכבדים מנשוא, ואלו לא הפשעים הראשונים לחייהם. לשלשתם יש היסטוריה ארוכה על הרצף הפלילי. וכשם שפשעיהם שונים כן מחשבותיהם שונות. לכל אחד מהם יש את הרעיון שלו כיצד להיחלץ מן הסבך ולצאת נקי מן המשפט.
"בית המשפט" - הכריז המנקה הרוסי בדרמטיות והמשיך לעשות מסאז'ים לרצפה עם מכונת השטיפה הענקית. השופט התיישב על מקומו, התובע עלה והרצה את טענותיו, הקלדניות תקתקו במרץ, ואז ביקש האסיר את רשות הדיבור. השופט הנהן בראשו בקרירות מה והאסיר נעמד על מקומו, גבוה בראש וחצי מן המאבטחים שלצדדיו. הוא נשם עמוקות ופתח את פיו.
- כבוד בית המשפט, שופט נכבד, עדים, יקירי כולכם. אני נולדתי כבן עשירי למשפחת מצוקה, גדלתי בצל עניות, ניצול, אלימות וניכור. לא סיימתי בית ספר, גם לא התחלתי. מעולם לא ידעתי כיצד צריך להתנהג אזרח הגון. הרי אני עני ורש ודל ודלפון ואביון ואומלל וטיפש ובור ועם הארץ. אני פונה ללבך כבוד השופט. עזור נא לי לעלות על דרך המלך ולשפר את דרכי. מייחל אני בכל ליבי שתמחל לי על מעשיי הרעים.
כבוד השופט שלף את ממחטתו הצחורה וניגב דמעה שקופה וזכה כקריסטל.
חמש דקות הפסקה והדיון בעניינו של האסיר השני החל. השופט נקש בפטישו על שולחן העץ ושורת תובעים זועמים מגובים ביותר מכמה וכמה עדים חמורי סבר, החלו טוענים ומוכיחים על אודות פשעיו של אסיר מס' 2.
אך האסיר לא פצה את פיו. הוא הסב את ראשו לצד ימין וקרץ למישהו בעינו. מפינת ההיכל התרומם אדם גוץ בעל מראה מעורר חרדה. הוא פסע בצעדים מדודים אל מרכז ההיכל כשחיוך קלוש נטוע בזווית פיו. ידו הענודה בשעון רולקס מקורי אחזה בדש חליפתו היוקרתית. הוא היישיר מבט למתחם הספסלים בהם ישבו שורות התובעים. החיוכים נמחקו מפרצופיהם ופניהם נפלו באחת.
"ובכן, רשות הדיבור נתונה לעורך הדין יהורם פופוביצע" - הכריז שמש בית המשפט.
השופט הרים את עיניו ובין רגע קלט שהאסיר הלז עומד לצאת לחופשי. אם הוא השכיל לשכור את שירותיו של עורך הדין פופוביצע' ובניו ושות', הרי מובטח לו שלא יהיה אפילו עד אחד שיהין להשים את נפשו בכפו ולעלות ולעמוד תחת מכבש חקירותיו של פופוביצע' או פופו כפי שכינוהו העיתונאים הרבים שהיו משתבחים על סיפורי נפלאותיו בבתי המשפט. כולם בהיכל עוד זכרו את המשפט הידוע שהתנהל בקיץ הקודם. משפט שנפתח עם שורת עדי מדינה נכבדים, נגד קורבן אחד חלשלש שכל הגרפים נטו לרעתו. לאחר כמה וכמה שעות של מניפולציות מרושעות מצידו של פופוביצע' הנ"ל ותוצאות המשפט היו שורת שורת מורשעים נדהמים וחלשלוש אחד חופשי ומאושר.
"מישהו רוצה לקום ולהעיד דבר מה נגד מרשי?" - שאל פופו בקול קר כקרח ובמנגינה לועגת לאיד.
שקט מתוח הושלך בחלל בית המשפט.
הפטיש נקש חלושות והאסיר נשם לרווחה. יודע שקנה את חירותו, אמנם עם כיסים מרוקנים מזהובים במכנסיו.
חמש דקות לאחר מכן והדיון בעניינו של האסיר השלישי, האחרון להיום, נפתח. מחזה הביעותים חזר על עצמו בדמות ערימת ראיות פורנזיות שהוכיחו חד משמעית כי בוצעו על ידו פשעים ממדרגה ראשונה וכי דינו עומד להיות קשוח ביותר.
השופט כבר כמעט ופסק את דינו כששלח מבט אחרון אל האסיר. הלה ישב על מקומו ללא ניע, עיניו משוטטות חסרות מנוחה בקווים השחורים שבין המרצפות התוחמות את ד' אמותיו. שפתותיו מרחשות גיבובי משפטים וחצאי מילים בלתי נהירים.
"החשוד מעוניין להוסיף דבר מה?" - שאל השופט בחצי פה.
החשוד קם ממקומו, טפס על ספסל הנאשמים ובעוד ידיו מתנופפות סביב הוא החל לזמר בקול ובקצב: "שופט, יקר, תן לי פטור. שופט, יקר, תן לי פטור"..
"משוגע" - פסק השופט ופטר אותו מכל אשמה.
ורק אני נותרתי בירכתי היכל בית המשפט, פעור פה והמום מן המחזה שהתרחש מול עיני בשעות האחרונות.
איך זה שביום אחד, שלשה אסירים שכל ההוכחות נגדם היו חותכות ומוחלטות, הצליחו לצאת נקיים מן המשפט?!
- מי אתה? שאלתי את האסיר הראשון.
"אני ליטאי" השיב האסיר שהצליח לשכנע את השופט לפתור אותו עקב מסכנותו.
"ואני החסיד" השיב השני, "ועורך הדין שלי הוא האדמו"ר".
- ואתה? לא הבנתי מי הוא האסיר השלישי.
"אני ברסלבע'ר, והשופט נתן לי פטור משוגע".
שלש דרכים שונות לזכות ביום הדין.
שלשה דיונים, אחד אחרי השני. שלשה פסקי דינים שיקבעו גורלות לגבי השנים הבאות, אולי אפילו לכל החיים. לא נראה שיש להם הרבה סיכויים לצאת מכאן לחופשי בתקופה הקרובה. הפשעים עליהם הם חתומים, גדולים וכבדים מנשוא, ואלו לא הפשעים הראשונים לחייהם. לשלשתם יש היסטוריה ארוכה על הרצף הפלילי. וכשם שפשעיהם שונים כן מחשבותיהם שונות. לכל אחד מהם יש את הרעיון שלו כיצד להיחלץ מן הסבך ולצאת נקי מן המשפט.
"בית המשפט" - הכריז המנקה הרוסי בדרמטיות והמשיך לעשות מסאז'ים לרצפה עם מכונת השטיפה הענקית. השופט התיישב על מקומו, התובע עלה והרצה את טענותיו, הקלדניות תקתקו במרץ, ואז ביקש האסיר את רשות הדיבור. השופט הנהן בראשו בקרירות מה והאסיר נעמד על מקומו, גבוה בראש וחצי מן המאבטחים שלצדדיו. הוא נשם עמוקות ופתח את פיו.
- כבוד בית המשפט, שופט נכבד, עדים, יקירי כולכם. אני נולדתי כבן עשירי למשפחת מצוקה, גדלתי בצל עניות, ניצול, אלימות וניכור. לא סיימתי בית ספר, גם לא התחלתי. מעולם לא ידעתי כיצד צריך להתנהג אזרח הגון. הרי אני עני ורש ודל ודלפון ואביון ואומלל וטיפש ובור ועם הארץ. אני פונה ללבך כבוד השופט. עזור נא לי לעלות על דרך המלך ולשפר את דרכי. מייחל אני בכל ליבי שתמחל לי על מעשיי הרעים.
כבוד השופט שלף את ממחטתו הצחורה וניגב דמעה שקופה וזכה כקריסטל.
חמש דקות הפסקה והדיון בעניינו של האסיר השני החל. השופט נקש בפטישו על שולחן העץ ושורת תובעים זועמים מגובים ביותר מכמה וכמה עדים חמורי סבר, החלו טוענים ומוכיחים על אודות פשעיו של אסיר מס' 2.
אך האסיר לא פצה את פיו. הוא הסב את ראשו לצד ימין וקרץ למישהו בעינו. מפינת ההיכל התרומם אדם גוץ בעל מראה מעורר חרדה. הוא פסע בצעדים מדודים אל מרכז ההיכל כשחיוך קלוש נטוע בזווית פיו. ידו הענודה בשעון רולקס מקורי אחזה בדש חליפתו היוקרתית. הוא היישיר מבט למתחם הספסלים בהם ישבו שורות התובעים. החיוכים נמחקו מפרצופיהם ופניהם נפלו באחת.
"ובכן, רשות הדיבור נתונה לעורך הדין יהורם פופוביצע" - הכריז שמש בית המשפט.
השופט הרים את עיניו ובין רגע קלט שהאסיר הלז עומד לצאת לחופשי. אם הוא השכיל לשכור את שירותיו של עורך הדין פופוביצע' ובניו ושות', הרי מובטח לו שלא יהיה אפילו עד אחד שיהין להשים את נפשו בכפו ולעלות ולעמוד תחת מכבש חקירותיו של פופוביצע' או פופו כפי שכינוהו העיתונאים הרבים שהיו משתבחים על סיפורי נפלאותיו בבתי המשפט. כולם בהיכל עוד זכרו את המשפט הידוע שהתנהל בקיץ הקודם. משפט שנפתח עם שורת עדי מדינה נכבדים, נגד קורבן אחד חלשלש שכל הגרפים נטו לרעתו. לאחר כמה וכמה שעות של מניפולציות מרושעות מצידו של פופוביצע' הנ"ל ותוצאות המשפט היו שורת שורת מורשעים נדהמים וחלשלוש אחד חופשי ומאושר.
"מישהו רוצה לקום ולהעיד דבר מה נגד מרשי?" - שאל פופו בקול קר כקרח ובמנגינה לועגת לאיד.
שקט מתוח הושלך בחלל בית המשפט.
הפטיש נקש חלושות והאסיר נשם לרווחה. יודע שקנה את חירותו, אמנם עם כיסים מרוקנים מזהובים במכנסיו.
חמש דקות לאחר מכן והדיון בעניינו של האסיר השלישי, האחרון להיום, נפתח. מחזה הביעותים חזר על עצמו בדמות ערימת ראיות פורנזיות שהוכיחו חד משמעית כי בוצעו על ידו פשעים ממדרגה ראשונה וכי דינו עומד להיות קשוח ביותר.
השופט כבר כמעט ופסק את דינו כששלח מבט אחרון אל האסיר. הלה ישב על מקומו ללא ניע, עיניו משוטטות חסרות מנוחה בקווים השחורים שבין המרצפות התוחמות את ד' אמותיו. שפתותיו מרחשות גיבובי משפטים וחצאי מילים בלתי נהירים.
"החשוד מעוניין להוסיף דבר מה?" - שאל השופט בחצי פה.
החשוד קם ממקומו, טפס על ספסל הנאשמים ובעוד ידיו מתנופפות סביב הוא החל לזמר בקול ובקצב: "שופט, יקר, תן לי פטור. שופט, יקר, תן לי פטור"..
"משוגע" - פסק השופט ופטר אותו מכל אשמה.
ורק אני נותרתי בירכתי היכל בית המשפט, פעור פה והמום מן המחזה שהתרחש מול עיני בשעות האחרונות.
איך זה שביום אחד, שלשה אסירים שכל ההוכחות נגדם היו חותכות ומוחלטות, הצליחו לצאת נקיים מן המשפט?!
- מי אתה? שאלתי את האסיר הראשון.
"אני ליטאי" השיב האסיר שהצליח לשכנע את השופט לפתור אותו עקב מסכנותו.
"ואני החסיד" השיב השני, "ועורך הדין שלי הוא האדמו"ר".
- ואתה? לא הבנתי מי הוא האסיר השלישי.
"אני ברסלבע'ר, והשופט נתן לי פטור משוגע".
שלש דרכים שונות לזכות ביום הדין.
