הנושאים החמים
הנושאים החמים
< לפרק הקודם
לטקיה, סוריה. חורף תשע"ו (2016)
רחובותיה של לטקיה שממו. מלבד כלי רכב של צבאות המורדים שחלפו ועוד מספר חמושים של דאעש, לא נמצאה נפש חיה. הדי הפיצוצים מלמדים על שדות הקרב הבוערים בפאתי העיר, בין כוחות המורדים לצבא השלטון המדלדל של אסאד.
הנער שעשה את דרכו בשעות הבוקר המוקדמות, בריצה בין מרפסות הבתים לעבר דירה אלמונית, היה נראה נרגש ולחוץ. זו הפעם הראשונה בה נשלח הוא למשימת בלדרות אמתית, מאבו מרזוק לחילצא סמיר בכבודו ובעצמו.
אצבעותיו העבותות של עאבד – השומר בחדר המדרגות – כמעט ומעכו את פיית הנרגילה שאחז, בשעה שראה את הנער הצעיר מטפס ללא היסוס, במדרגות המנוקבות מיריות, לכיוון קומת המפקדה הסודית.
"שו איסמק? מן הדא? שו הדא?" ירה עאבד את שאלותיו בעצבנות גלויה, תוך כדי שמכוון את קנה רובה הקלצ'ניקוב שבידו השנייה לעבר הנער.
"אנא חליל" – השיב הנער והראה לגברתן רחב הממדים, את שם השולח של המכתב שבידו ואת שם הנמען.
עאבד בראותו את חתימתו המסולסלת של אבו מרזוק, נרעד וניסה לשווא לדחוק את כרסו ולהנמיך את קומתו החסונה.
"הא, כיף חאלק, צ'אבח אל חיר" – אמר לחליל ביראת כבוד – "מרחבה" – הוסיף תוך כדי פתיחת דלת המפקדה.
חליל מוצא עצמו במרכז חדר המבוא, ריחות חריפים של עישון מכים באפו. הוא מביט סביבו, אולם העיזבון והשקט ללא אף אדם, מאיצים את דפיקות לבו. 'האם השומר עשה לי כאן תרגיל?' הרהר תוך כדי שמסב מבט לעבר דלת הכניסה הנעולה.
חבטת הסולם שנראה לפניו לפתע, העיר אותו מהרהוריו. מן הפתח שנפער בתקרה סימן לו חמוש מצולק, "י'אלה, תעאל" נבח לעברו.
משסיים לעלות את השליבה האחרונה נתגלה לעיניו חדר בקרה מלא במסכים, ארבעה חמושים נעו במבטם סביב המסכים כשמידי מספר רגעים דיווחו בקשר על ממצאים רלוונטיים.
החמוש שהזמינו לעלות אחז כעת בשולי שרוולו, ומשכו לעבר הדלת שנצבה בסוף החדר. לחיצה על המתג הירקרק שלשמאלו, הסיטה את הדלת הכבדה. מאחורי השולחן שבמרכז החדר ישב חילצא סמיר, סביבו ענני עשן ממקטרתו ורגליו מונפות על השולחן הכהה.
חליל נזרק קדימה לכיוון השולחן וכמעט שנתקע בו, הוא הספיק לשמוע את זמזום המנוע שהסיט שוב את דלת החדר על צירה. עיני הצץ של היושב מולו, ננעצו בו כשאולות להסבר על בואו.
כשפיו משותק מאימה, הניח חליל את המכתב על השולחן. חילצא סמיר שלח את ידו באדישות, קרע את המעטפה הוציא את הפתק המצורף והחל קורא.
"יא איבני, פעם ראשונה בתפקיד מבצעי?" – שאל תוך שמשליך את הפתק למגרסה שעמדה הכן מתחת לשולחן.
"כן" – פצה את פיו לראשונה בחדר.
חילצא סמיר שחרר צחוק קולני, גרד בתלתליו המאפירים, והחל משתף את הנער בתפקידו המבצעי הראשון.
השביל המוביל אל הטיילת בשפת הכינרת, החל להתמלא אט אט בקבוצות צעירים משולהבים. מידי פעם נשמעה תרועת צהלה מאחת הקבוצות. האווירה הייתה עליזה ומשוחררת. דממה השתררה לפתע, כאשר מקצה השביל נראתה פמלייתו של ראש העיר מלווה באנשי בטחון.
פדחתו המשומנת של ראש העיר, נצצה למרחוק. קולו ניסר את הדממה, "צעירי העיר טבריה, הננו שמחים לעמוד היום כאן ולהודיע בפניכם על פרויקט הדיג לקיץ הקרוב. כאשר המנצח יזכה בסירת דייג משוכללת מתנת עיריית טבריה."
בין קבוצות הצעירים שהאזינו בהתלהבות לדברי מנהל הפרויקט, שעלה להשמיע את כללי ההשתתפות בפרויקט אחר נאומו של ראש העיר. האזין צעיר שחרחר ומתולתל לכללים בקשב רב, עיניו נעו בחוריהן ללא הרף, כביכול ועוד רגע ואנשי הביטחון יתפסוהו יחד עם נשקו.
חילצא סמיר, שמו של הצעיר. תושב חיפה מלידתו ועד היום. מאז הצטרף לקבוצת המהפכה 'אל-אקצה', לא קיבל ולו משימה ביצועית אחת. והיום, היום בו עליו להוכיח את יכולותיו לחברי קבוצתו, ולכל העולם. שבידי הפלסטינאים לחולל את השחרור מהכובש הישראלי.
מבטו של חילצא סמיר ננעץ בבמה המאולתרת, שעה שראש העיר נעמד ופנה לרדת מהבמה אל רכבו.
'זו השעה שלי' – הרהר חילצא סמיר. ובצעדים מהירים התקרב לשולי השביל בין הבמה לרכבו של ראש העיר. משהחלה הפמליה לנוע לכיוון רכבו של ראש העיר, נדחק חילצא סמיר אל בין השיחים העבותים בשולי השביל, דרך את נשקו, והמתין לנצנוץ פדחתו של ראש העיר.
צעדיהם של אנשי הפמליה נשמעו בנקישתם על שביל האבן, וקולות שקטים של הצועדים קרבו לאוזניו. ראשו של ראש העיר נראה עתה בבירור, חילצא סמיר כיוון את נשקו ועיניו יורקות משטמה ושנאה. קול ירייה פילח את האוויר החם בשביל.
על השביל שכב ראש העיר ללא ניע, דמו שתת ויצר סביבו שלולית.
המאבטחים שהתעשתו בשנייה פעלו במיומנות. חלקם סוכך על גופתו של ראש העיר כשנשקיהם שלופים, ושניים מתוכם מטפלים ביסודיות בראש העיר מבצעים בו החייאה וחסימת עורקים. היתר התפזרו סביב מרחיקים את קהל הסקרנים המבוהל שהחל מתאסף במקום, ובעיקר מנסים לאתר את התוקף.
יללות סירנות נשמעו בדקות הקרובות מכל עבר, הטיילת כולה נחסמה בסלילים אדומים לבנים של המשטרה. כוחות גדולים של שוטרים נפרסו באזור תרים אחר כל אדם חשוד היכול להיות התוקף. גם שעות אחרי שפונה ראש העיר עמלו השוטרים ומחלקת זיהוי פלילי למצוא עקבות למפגע. איש לא נתן את דעתו לסירה ששטה לה בקרבת הטיילת כשעליה דייג שחרחר ומתולתל, עם חכת דיג מיושנת.
חילצא סמיר שזחל בין השיחים עד למעקה הטיילת השתלשל בגמישות בחבל שהכין חודש קודם לכן, משם פנה לעבר סירת הדייג המקולפת מצבע, שעמה הגיע הנה היום מדרום רמת הגולן.
בשעות הבאות חג חילצא סמיר בסירתו במעגלים בקרבת הטיילת. נהנה לראות את כוחות הביטחון עמלים למצוא עקבות. הן שנים למד לטשטש עקבות ובפעולתו נזהר מלהשאיר כל סימן מזהה. עתה התענג מהמתח שהניבה לו המהומה שיצר. החבל בו השתלשל זרוק היה בשולי סירתו, ובקרקעית הכנרת שקוע היה אקדחו, בעטיפה אטומה הקשורה בחבל ברזל לתחתית סירתו.
בשעות הערב הקטנות כשנטש את רכבו צמוד לגבול לבנון, חש שהשלים את משימתו בהצלחה. אותו הלילה עבר עליו בחציית מעבר הגבול ללבנון ומשם לסוריה.
כשהגיע למפקדתו למחרת בערב, חיכה לו מפעילו בארגון - אבו מרזוק - עם מדליית הוקרה וחתיכת כבש צלוי.
בחומוסייה של ג'אלל ישבו באותו הערב אבו מרזוק וחילצא סמיר והעלו ענני עשן סמיך וחריף, ויודעי דבר הוסיפו שבשעותיו הקטנות של אותו הלילה עלה עשן לבן מהחומוסייה, כשלאחריו נראו פניהם של השניים בפעם האחרונה לאור הירח.
בימים הבאים שררה אנדרלמוסיה בקבוצת המהפכה 'אל אקצא'. שני האנשים החזקים של הארגון נעלמו ללא הודעה מוקדמת. היו שסברו שנתפסו, היו שסברו שנשכרו לארגון מהפכני מקומי לתקופה מסוימת.
משנקפו הימים ולא נראה זכר לשניים התפזרו חברי הקבוצה מחשש שנתפסו השניים ושמא זה עתה מזמרים לפני האויב הישראלי אודות שאר חברי קבוצתם.
ענן העשן שנפלט מפיו של חילצא סמיר, מילא את השקט שהשתרר בחדר. חליל עמד מרותק כולו ממתין לעוד דקות של שיתוף, מצד האיש החזק שבאגף הפסיכולוגי בארגון דאעש.
"וזהו, שעכשיו אני ואבו מרזוק נמצאים בצד הנכון של המטבע. כאן בארגון דאעש" – סיים חילצא סמיר את סיפורו, חושף שיניים צהובות בחיוך של מתאגרף מנצח המראה לצופים את שריריו.
הדלת נעה שוב על צירה וחליל מצא עצמו נמשך לאחור בשנית על ידי החמוש שהכניסו.
רק בצניחתו החופשית מן רצפת החדר נזכר שעליו היה לתפוש בסולם. צחוקו הפרוע של החמוש הדהד מאחוריו שעה שקם כאוב ודאוב מרצפת חדר המבוא שבקומה התחתונה. ידע שעליו לצאת מכאן במהירות, לפני שהשומר שבכניסה יחליט שעליו לצנוח גם בחדר המדרגות עד לכניסה לבניין.
דפיקותיו על הדלת הסגורה, הניבו פרי כעבור דקותיים. הדלת נפתחה על ידי עאבד. כעת משסיים חליל את שליחותו אל חילצא סמיר, עלה זעם הבושה באפו של עאבד, על שהיה צריך לנהוג בילדון זב החוטם הלזה מנהג של כבוד בבואו. ועוד לפני שהספיק לפסוע פסיעה, מצא חליל את עצמו מרחף בחלל חדר המדרגות בשנית בדקות האחרונות, כשהוא מנסה לשווא לתפוס במעקה החולף על פניו במהירות כוח הכבידה.
רק כשגרר חליל את רגלו השבורה מהבניין, הרשה לעצמו להיאנק בקול מכאביו. זרוע ידו הסגולה משטף דם פנימי, גרמו לו לברוח הרחק מהדרך המובילה לאבו מרזוק. פניו היו מועדות לכיוון השטח שבשליטת חיילי צבא השלטון.
'בטח כשאספר את כל מה שאני יודע' – הרהר לעצמו בזעם כבוש ומיוסר – 'יסכימו החיילים לטפל בי'.
טיל כתף בודד פילח את האוויר, ברגע בו דרכה כף רגלו של חליל בשטח צבא השלטון. קריאת 'אלל-ה אכבר' נשמעה לאחר מכן מכיוון אחד הבתים.
מכשיר הקשר בחדרו של חילצא סמיר זמזם, קול בקע מתוכו – "הכופר חוסל. פעולה הסתיימה".
חילצא סמיר לא טרח לענות לקול. 'פעולה הסתיימה' חיכה בלעג את הקול, 'פעולה התחילה' אמר לעצמו בקול מבין מלא ברצינות ובלגלוג מסתורי.
התכונה שהייתה באותו היום בחדרו של חילצא סמיר לא נראתה הרבה זמן לאחרונה.
---
'רשת בלי דגים' I עלילה, מסתורין, ופסיכותרפיה I סיפורת על התמודדות והתחלה I קישור לפרק הבא (אם יופיע בעזהי"ת) בהמשך האשכול
לפרק הראשון I לכל הפרקים
© כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לצלם, להפיץ, וכו' (השלם את החסר....) ושארית ישראל לא יעשו עוולה.
אלי
3
לטקיה, סוריה. חורף תשע"ו (2016)
רחובותיה של לטקיה שממו. מלבד כלי רכב של צבאות המורדים שחלפו ועוד מספר חמושים של דאעש, לא נמצאה נפש חיה. הדי הפיצוצים מלמדים על שדות הקרב הבוערים בפאתי העיר, בין כוחות המורדים לצבא השלטון המדלדל של אסאד.
הנער שעשה את דרכו בשעות הבוקר המוקדמות, בריצה בין מרפסות הבתים לעבר דירה אלמונית, היה נראה נרגש ולחוץ. זו הפעם הראשונה בה נשלח הוא למשימת בלדרות אמתית, מאבו מרזוק לחילצא סמיר בכבודו ובעצמו.
אצבעותיו העבותות של עאבד – השומר בחדר המדרגות – כמעט ומעכו את פיית הנרגילה שאחז, בשעה שראה את הנער הצעיר מטפס ללא היסוס, במדרגות המנוקבות מיריות, לכיוון קומת המפקדה הסודית.
"שו איסמק? מן הדא? שו הדא?" ירה עאבד את שאלותיו בעצבנות גלויה, תוך כדי שמכוון את קנה רובה הקלצ'ניקוב שבידו השנייה לעבר הנער.
"אנא חליל" – השיב הנער והראה לגברתן רחב הממדים, את שם השולח של המכתב שבידו ואת שם הנמען.
עאבד בראותו את חתימתו המסולסלת של אבו מרזוק, נרעד וניסה לשווא לדחוק את כרסו ולהנמיך את קומתו החסונה.
"הא, כיף חאלק, צ'אבח אל חיר" – אמר לחליל ביראת כבוד – "מרחבה" – הוסיף תוך כדי פתיחת דלת המפקדה.
חליל מוצא עצמו במרכז חדר המבוא, ריחות חריפים של עישון מכים באפו. הוא מביט סביבו, אולם העיזבון והשקט ללא אף אדם, מאיצים את דפיקות לבו. 'האם השומר עשה לי כאן תרגיל?' הרהר תוך כדי שמסב מבט לעבר דלת הכניסה הנעולה.
חבטת הסולם שנראה לפניו לפתע, העיר אותו מהרהוריו. מן הפתח שנפער בתקרה סימן לו חמוש מצולק, "י'אלה, תעאל" נבח לעברו.
משסיים לעלות את השליבה האחרונה נתגלה לעיניו חדר בקרה מלא במסכים, ארבעה חמושים נעו במבטם סביב המסכים כשמידי מספר רגעים דיווחו בקשר על ממצאים רלוונטיים.
החמוש שהזמינו לעלות אחז כעת בשולי שרוולו, ומשכו לעבר הדלת שנצבה בסוף החדר. לחיצה על המתג הירקרק שלשמאלו, הסיטה את הדלת הכבדה. מאחורי השולחן שבמרכז החדר ישב חילצא סמיר, סביבו ענני עשן ממקטרתו ורגליו מונפות על השולחן הכהה.
חליל נזרק קדימה לכיוון השולחן וכמעט שנתקע בו, הוא הספיק לשמוע את זמזום המנוע שהסיט שוב את דלת החדר על צירה. עיני הצץ של היושב מולו, ננעצו בו כשאולות להסבר על בואו.
כשפיו משותק מאימה, הניח חליל את המכתב על השולחן. חילצא סמיר שלח את ידו באדישות, קרע את המעטפה הוציא את הפתק המצורף והחל קורא.
"יא איבני, פעם ראשונה בתפקיד מבצעי?" – שאל תוך שמשליך את הפתק למגרסה שעמדה הכן מתחת לשולחן.
"כן" – פצה את פיו לראשונה בחדר.
חילצא סמיר שחרר צחוק קולני, גרד בתלתליו המאפירים, והחל משתף את הנער בתפקידו המבצעי הראשון.
* * *
טבריה, ישראל. קיץ תשנ"ח (1998)
השביל המוביל אל הטיילת בשפת הכינרת, החל להתמלא אט אט בקבוצות צעירים משולהבים. מידי פעם נשמעה תרועת צהלה מאחת הקבוצות. האווירה הייתה עליזה ומשוחררת. דממה השתררה לפתע, כאשר מקצה השביל נראתה פמלייתו של ראש העיר מלווה באנשי בטחון.
פדחתו המשומנת של ראש העיר, נצצה למרחוק. קולו ניסר את הדממה, "צעירי העיר טבריה, הננו שמחים לעמוד היום כאן ולהודיע בפניכם על פרויקט הדיג לקיץ הקרוב. כאשר המנצח יזכה בסירת דייג משוכללת מתנת עיריית טבריה."
בין קבוצות הצעירים שהאזינו בהתלהבות לדברי מנהל הפרויקט, שעלה להשמיע את כללי ההשתתפות בפרויקט אחר נאומו של ראש העיר. האזין צעיר שחרחר ומתולתל לכללים בקשב רב, עיניו נעו בחוריהן ללא הרף, כביכול ועוד רגע ואנשי הביטחון יתפסוהו יחד עם נשקו.
חילצא סמיר, שמו של הצעיר. תושב חיפה מלידתו ועד היום. מאז הצטרף לקבוצת המהפכה 'אל-אקצה', לא קיבל ולו משימה ביצועית אחת. והיום, היום בו עליו להוכיח את יכולותיו לחברי קבוצתו, ולכל העולם. שבידי הפלסטינאים לחולל את השחרור מהכובש הישראלי.
מבטו של חילצא סמיר ננעץ בבמה המאולתרת, שעה שראש העיר נעמד ופנה לרדת מהבמה אל רכבו.
'זו השעה שלי' – הרהר חילצא סמיר. ובצעדים מהירים התקרב לשולי השביל בין הבמה לרכבו של ראש העיר. משהחלה הפמליה לנוע לכיוון רכבו של ראש העיר, נדחק חילצא סמיר אל בין השיחים העבותים בשולי השביל, דרך את נשקו, והמתין לנצנוץ פדחתו של ראש העיר.
צעדיהם של אנשי הפמליה נשמעו בנקישתם על שביל האבן, וקולות שקטים של הצועדים קרבו לאוזניו. ראשו של ראש העיר נראה עתה בבירור, חילצא סמיר כיוון את נשקו ועיניו יורקות משטמה ושנאה. קול ירייה פילח את האוויר החם בשביל.
על השביל שכב ראש העיר ללא ניע, דמו שתת ויצר סביבו שלולית.
המאבטחים שהתעשתו בשנייה פעלו במיומנות. חלקם סוכך על גופתו של ראש העיר כשנשקיהם שלופים, ושניים מתוכם מטפלים ביסודיות בראש העיר מבצעים בו החייאה וחסימת עורקים. היתר התפזרו סביב מרחיקים את קהל הסקרנים המבוהל שהחל מתאסף במקום, ובעיקר מנסים לאתר את התוקף.
יללות סירנות נשמעו בדקות הקרובות מכל עבר, הטיילת כולה נחסמה בסלילים אדומים לבנים של המשטרה. כוחות גדולים של שוטרים נפרסו באזור תרים אחר כל אדם חשוד היכול להיות התוקף. גם שעות אחרי שפונה ראש העיר עמלו השוטרים ומחלקת זיהוי פלילי למצוא עקבות למפגע. איש לא נתן את דעתו לסירה ששטה לה בקרבת הטיילת כשעליה דייג שחרחר ומתולתל, עם חכת דיג מיושנת.
חילצא סמיר שזחל בין השיחים עד למעקה הטיילת השתלשל בגמישות בחבל שהכין חודש קודם לכן, משם פנה לעבר סירת הדייג המקולפת מצבע, שעמה הגיע הנה היום מדרום רמת הגולן.
בשעות הבאות חג חילצא סמיר בסירתו במעגלים בקרבת הטיילת. נהנה לראות את כוחות הביטחון עמלים למצוא עקבות. הן שנים למד לטשטש עקבות ובפעולתו נזהר מלהשאיר כל סימן מזהה. עתה התענג מהמתח שהניבה לו המהומה שיצר. החבל בו השתלשל זרוק היה בשולי סירתו, ובקרקעית הכנרת שקוע היה אקדחו, בעטיפה אטומה הקשורה בחבל ברזל לתחתית סירתו.
בשעות הערב הקטנות כשנטש את רכבו צמוד לגבול לבנון, חש שהשלים את משימתו בהצלחה. אותו הלילה עבר עליו בחציית מעבר הגבול ללבנון ומשם לסוריה.
כשהגיע למפקדתו למחרת בערב, חיכה לו מפעילו בארגון - אבו מרזוק - עם מדליית הוקרה וחתיכת כבש צלוי.
* * *
מאז מים רבים עברו בירדן, וחילצא סמיר הפך להיות מהסגל הפיקודי של קבוצת המהפכה 'אל אקצא'. האביב הערבי בשנת 2014 העסיק אותו רבות, כאשר העמיד עצמו כיועץ לארגוני התקוממות שונים מתימן ועד חלקות אדמותיו של הדיקטטור קדאפי. סכומי העתק שריפדו את קופתו, הגדילו את תאבונו שהביא לפגישה סודית בינו לבין אבו מרזוק.
בחומוסייה של ג'אלל ישבו באותו הערב אבו מרזוק וחילצא סמיר והעלו ענני עשן סמיך וחריף, ויודעי דבר הוסיפו שבשעותיו הקטנות של אותו הלילה עלה עשן לבן מהחומוסייה, כשלאחריו נראו פניהם של השניים בפעם האחרונה לאור הירח.
בימים הבאים שררה אנדרלמוסיה בקבוצת המהפכה 'אל אקצא'. שני האנשים החזקים של הארגון נעלמו ללא הודעה מוקדמת. היו שסברו שנתפסו, היו שסברו שנשכרו לארגון מהפכני מקומי לתקופה מסוימת.
משנקפו הימים ולא נראה זכר לשניים התפזרו חברי הקבוצה מחשש שנתפסו השניים ושמא זה עתה מזמרים לפני האויב הישראלי אודות שאר חברי קבוצתם.
* * *
לטקיה, סוריה. חורף תשע"ו (2016)
ענן העשן שנפלט מפיו של חילצא סמיר, מילא את השקט שהשתרר בחדר. חליל עמד מרותק כולו ממתין לעוד דקות של שיתוף, מצד האיש החזק שבאגף הפסיכולוגי בארגון דאעש.
"וזהו, שעכשיו אני ואבו מרזוק נמצאים בצד הנכון של המטבע. כאן בארגון דאעש" – סיים חילצא סמיר את סיפורו, חושף שיניים צהובות בחיוך של מתאגרף מנצח המראה לצופים את שריריו.
הדלת נעה שוב על צירה וחליל מצא עצמו נמשך לאחור בשנית על ידי החמוש שהכניסו.
רק בצניחתו החופשית מן רצפת החדר נזכר שעליו היה לתפוש בסולם. צחוקו הפרוע של החמוש הדהד מאחוריו שעה שקם כאוב ודאוב מרצפת חדר המבוא שבקומה התחתונה. ידע שעליו לצאת מכאן במהירות, לפני שהשומר שבכניסה יחליט שעליו לצנוח גם בחדר המדרגות עד לכניסה לבניין.
דפיקותיו על הדלת הסגורה, הניבו פרי כעבור דקותיים. הדלת נפתחה על ידי עאבד. כעת משסיים חליל את שליחותו אל חילצא סמיר, עלה זעם הבושה באפו של עאבד, על שהיה צריך לנהוג בילדון זב החוטם הלזה מנהג של כבוד בבואו. ועוד לפני שהספיק לפסוע פסיעה, מצא חליל את עצמו מרחף בחלל חדר המדרגות בשנית בדקות האחרונות, כשהוא מנסה לשווא לתפוס במעקה החולף על פניו במהירות כוח הכבידה.
רק כשגרר חליל את רגלו השבורה מהבניין, הרשה לעצמו להיאנק בקול מכאביו. זרוע ידו הסגולה משטף דם פנימי, גרמו לו לברוח הרחק מהדרך המובילה לאבו מרזוק. פניו היו מועדות לכיוון השטח שבשליטת חיילי צבא השלטון.
'בטח כשאספר את כל מה שאני יודע' – הרהר לעצמו בזעם כבוש ומיוסר – 'יסכימו החיילים לטפל בי'.
טיל כתף בודד פילח את האוויר, ברגע בו דרכה כף רגלו של חליל בשטח צבא השלטון. קריאת 'אלל-ה אכבר' נשמעה לאחר מכן מכיוון אחד הבתים.
מכשיר הקשר בחדרו של חילצא סמיר זמזם, קול בקע מתוכו – "הכופר חוסל. פעולה הסתיימה".
חילצא סמיר לא טרח לענות לקול. 'פעולה הסתיימה' חיכה בלעג את הקול, 'פעולה התחילה' אמר לעצמו בקול מבין מלא ברצינות ובלגלוג מסתורי.
התכונה שהייתה באותו היום בחדרו של חילצא סמיר לא נראתה הרבה זמן לאחרונה.
---
'רשת בלי דגים' I עלילה, מסתורין, ופסיכותרפיה I סיפורת על התמודדות והתחלה I קישור לפרק הבא (אם יופיע בעזהי"ת) בהמשך האשכול
לפרק הראשון I לכל הפרקים
© כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לצלם, להפיץ, וכו' (השלם את החסר....) ושארית ישראל לא יעשו עוולה.
אלי
... (אכן, עוד מספר פרקים התמונה אמורה להיות יותר ברורה).
