הנושאים החמים
הנושאים החמים
נגן לי קצת ג'ז
אני נמוך הוא מורם
על הבמה בפינת המסעדה.
מעט אור יותר צל,
ומזלג סורר מצלצל.
הוא שחור שערו לבן,
רק עיניו לא עמדתי על טיבן-
חכמות שובבות, מרחמות
חומות...
ואני רק מבקש, נגן נא
נגן לי קצת ג'ז...
הוא מכחכח, מצמיד שפתיים.
נושף. צליל קצר עולה מתאדה.
ואני רק לוחש, אנא אל תידום
ונגן לי, נגן לי אך מעט... ג'ז.
הוא מביט בפני חברי הלהקה
קצה חיוך על שפתיו העבות,
מלטף בחיבה את מתכת הסקסופון,
עוצם עיניים. מרגיש.
ואני מזרז אותו, חסר סבלנות.
מדבר בליבי, בעיני. שפתי בל ינועו-
נו כבר איש נחמד, על מה תתמהמה?!
והוא, הוא פוקח עיניים,
מביט ישר בתוך עיניי
חיוכו רחב,
מבין, מבין את צמאוני אל הג'ז
מבין שאני לא סתם מנג'ז,
הוא נתן את האות
והתזמורת נשמעה לו כאחד.
ואני, אני יכולתי לראות את הקולות...
עולם הנפשות
מדרגות משתרגות,
הדום מתקלף.
שטיח אדום,
קליפות אבטיח.
כסא רעוע
ומלך פרוע.
רגלים יבשות
עומדות חשופות,
לבבות ממלמלים
בעשרות שפות.
שערות גולשות,
נוקשות,
רוחשות-
קיני כינים.
מוחות מתבלבלים,
בין תילי תילים
של מגדלים,
הפורחים באויר.
מכלאה של נפשות.
הנפשות מזהב,
והשומרים,
צפעוני הרעב.
נושפים,
מכושפים,
כולאים אותן
בין המיצרים.
כבר בא הקור
כבר בא הקור
והגשם אין
אגשש ואחקור
ודמעה על העין
על המעיין שבעין
שקפא מקור הרוח
והגשם מניין
כבר בא הקור
ממית ומחייך
מצמית ומעייף
ומטר לא הומטר
והקשת מתוחת מיתר
כי המלך לא הוכתר
ומי יחון
ומי יבנה מכון
לשבתו
ומי יסבול עול שבטו
או ישיב אהבה על אהבתו
הרבה זמן לא כתבתי. הייתי בלימודים, תבינו.
טוב, אז עכשיו שטפתי אתכם בשלשה שירים.
השניים הראשונים כתבתי ממש בימים האחרונים. האחרון לפני תקופה ארוכה.
הראשון יותר עליז ביחס לשניים שאחריו.
את הראשונים פיסקתי אני, את האחרון השארתי פתוח יותר לפרשנותכם, מה גם שהוא פחות זקוק לפיסוק - לדעתי - מקודמיו.
עדיין לא יצאתי מכלל חדש. אשמח על כל תגובה, כמו ששמחתי בתגובות על השיר רובע האמנים.
לא מבטיח שאוכל להשיב על המשוב. מקווה...
ומקווה שלא תמנעו מלהגיב, גם אם אמנע אני. מקווה...
האיש בשחור ולבן.
אני נמוך הוא מורם
על הבמה בפינת המסעדה.
מעט אור יותר צל,
ומזלג סורר מצלצל.
הוא שחור שערו לבן,
רק עיניו לא עמדתי על טיבן-
חכמות שובבות, מרחמות
חומות...
ואני רק מבקש, נגן נא
נגן לי קצת ג'ז...
הוא מכחכח, מצמיד שפתיים.
נושף. צליל קצר עולה מתאדה.
ואני רק לוחש, אנא אל תידום
ונגן לי, נגן לי אך מעט... ג'ז.
הוא מביט בפני חברי הלהקה
קצה חיוך על שפתיו העבות,
מלטף בחיבה את מתכת הסקסופון,
עוצם עיניים. מרגיש.
ואני מזרז אותו, חסר סבלנות.
מדבר בליבי, בעיני. שפתי בל ינועו-
נו כבר איש נחמד, על מה תתמהמה?!
והוא, הוא פוקח עיניים,
מביט ישר בתוך עיניי
חיוכו רחב,
מבין, מבין את צמאוני אל הג'ז
מבין שאני לא סתם מנג'ז,
הוא נתן את האות
והתזמורת נשמעה לו כאחד.
ואני, אני יכולתי לראות את הקולות...
עולם הנפשות
מדרגות משתרגות,
הדום מתקלף.
שטיח אדום,
קליפות אבטיח.
כסא רעוע
ומלך פרוע.
רגלים יבשות
עומדות חשופות,
לבבות ממלמלים
בעשרות שפות.
שערות גולשות,
נוקשות,
רוחשות-
קיני כינים.
מוחות מתבלבלים,
בין תילי תילים
של מגדלים,
הפורחים באויר.
מכלאה של נפשות.
הנפשות מזהב,
והשומרים,
צפעוני הרעב.
נושפים,
מכושפים,
כולאים אותן
בין המיצרים.
כבר בא הקור
כבר בא הקור
והגשם אין
אגשש ואחקור
ודמעה על העין
על המעיין שבעין
שקפא מקור הרוח
והגשם מניין
כבר בא הקור
ממית ומחייך
מצמית ומעייף
ומטר לא הומטר
והקשת מתוחת מיתר
כי המלך לא הוכתר
ומי יחון
ומי יבנה מכון
לשבתו
ומי יסבול עול שבטו
או ישיב אהבה על אהבתו
הרבה זמן לא כתבתי. הייתי בלימודים, תבינו.
טוב, אז עכשיו שטפתי אתכם בשלשה שירים.
השניים הראשונים כתבתי ממש בימים האחרונים. האחרון לפני תקופה ארוכה.
הראשון יותר עליז ביחס לשניים שאחריו.
את הראשונים פיסקתי אני, את האחרון השארתי פתוח יותר לפרשנותכם, מה גם שהוא פחות זקוק לפיסוק - לדעתי - מקודמיו.
עדיין לא יצאתי מכלל חדש. אשמח על כל תגובה, כמו ששמחתי בתגובות על השיר רובע האמנים.
לא מבטיח שאוכל להשיב על המשוב. מקווה...
ומקווה שלא תמנעו מלהגיב, גם אם אמנע אני. מקווה...
האיש בשחור ולבן.
