הנושאים החמים
הנושאים החמים
כבר זמן רב אוזלות לי המילים.
את הרכיבים באריזות של הקורנפלקס אני מכירה בע"פ. גם את העיתון שמחולק חינם בשני ושלישי ואת התכלס והלעניין חבל שיש בהם מידי הרבה תמונות וגרפיקה, למה להרוס את המילים.
את איש את רעהו אני קוראת בשקיקה ומגיבה מידי פעם רק בשביל שלא יקחו ברצינות תהומית מידי את הדיונים המתישים. אבל זה רק בשביל הספורט.
אבל לפעמים בשעת לילה אפילה התגנבתי ללא רשות וקראתי קטעים בפורום עריכה וכתיבה וספרות ודקדוק.
הנה, יש עוד מילים לקרוא. חבל שאין מספיק ולפעמים אם אין מספיק רווחים העיניים שלי מתעייפות והזגוגיות של משקפי השרוטות מתערפלות אל מול חומת המילים שחוסמת לי את מרחב הקריאה.
אבל לרוב זה שווה את המאמץ.
גיליתי משהו מעניין, הסופרים הם קבוצה, קליקה. התופעה תוארה בצורה מושלמת בספרו המושלם של משה גוטמן בסיפור "הא לחמניא" - ויכטיגיזם.
קשה לי לתאר מהזכרון מה זה אומר ויכטיגיזם, מה גם שאחטא במקלדתי אם אנסה לחקות את התיאור המושלם של הסופר המושלם.
אז הגדרה מילונית (או סמי מילונית): ויכטיגיזם, תחושת שייכות לקבוצה או לחברת אנשים שיש להם משהו שאין לאחרים. באידיש ויכטיג= שייך.
מאז שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא הייתי שייכת לקבוצה ויכטיגיסטית. את הקליקות בשנות התיכון שרדתי בלהיות צופה בצד. לא שייכת רק צופה. מה שנקרא משתמש אורח, תראו בהיסטוריה של פרוג.
אפילו בחתונות שאני מצטרפת למעגל, הוא מתפרק כעבור כמה דקות.
אבל הסופרים, הם עם, מורמים מעם. עם בתוך עם. וגם בתוך עם הסופרים יש את הותיקים. הם אלו שתמיד יתראיינו בעיתוני שבוע הספר ויקוננו מרה את האיכות שנעלמה ואיך נותנים לכל אחד לאחוז עט בידו, או לתופף במקלדת, או לשפוך את הגיגיו בעיתון, אוי מה היה לנו, איזה דור איזה דור.
איך שהבנתי בין השורות יש בפרוג פורומים לסופרים (ות?) עוד יותר ויכטיגים מויכטיגים. לא מתקבלים בקלות זה כמו סמינר יוקרתי אם אין לך את זה אתה לא נכנס אפילו לא לקרוא כי מי יודע מה יקרה. חבל על כל המילים האלה, חבל. אבל מה לא עושים בשביל ויכטיגיזם.
אז בעצם למה אני פה? אני באמת לא שייכת. סכ"ה כותבת מידי פעם ואוהבת אהבת נפש את המילה הכתובה ומחפשת עוד מילים בכל מקום. גם בשלטים באוטובוסים וגם בספרים של מי שלידי (נכון שזה מעצבן?)
אבל פעם אחת נעניתי לאתגר להיות ויכטיג!
תראו שעוד שבוע שבועים הפורום יהיה מפוצץ וכבר לא ויכטיג ולא שווה. אני עוד יהרוס לכם אותו. אין לי את "זה" ה"זה" הסודי שעושה את הויכטיגקייט ויכטיג.
המנהל טעה, צר לי עליך מאוד.
רחל
------------------------------------
*אשמח מאוד לביקורת, חיצים בליסטראות וגם כתובת לזריקת עגבניות פיזית - באישי.
את הרכיבים באריזות של הקורנפלקס אני מכירה בע"פ. גם את העיתון שמחולק חינם בשני ושלישי ואת התכלס והלעניין חבל שיש בהם מידי הרבה תמונות וגרפיקה, למה להרוס את המילים.
את איש את רעהו אני קוראת בשקיקה ומגיבה מידי פעם רק בשביל שלא יקחו ברצינות תהומית מידי את הדיונים המתישים. אבל זה רק בשביל הספורט.
אבל לפעמים בשעת לילה אפילה התגנבתי ללא רשות וקראתי קטעים בפורום עריכה וכתיבה וספרות ודקדוק.
הנה, יש עוד מילים לקרוא. חבל שאין מספיק ולפעמים אם אין מספיק רווחים העיניים שלי מתעייפות והזגוגיות של משקפי השרוטות מתערפלות אל מול חומת המילים שחוסמת לי את מרחב הקריאה.
אבל לרוב זה שווה את המאמץ.
גיליתי משהו מעניין, הסופרים הם קבוצה, קליקה. התופעה תוארה בצורה מושלמת בספרו המושלם של משה גוטמן בסיפור "הא לחמניא" - ויכטיגיזם.
קשה לי לתאר מהזכרון מה זה אומר ויכטיגיזם, מה גם שאחטא במקלדתי אם אנסה לחקות את התיאור המושלם של הסופר המושלם.
אז הגדרה מילונית (או סמי מילונית): ויכטיגיזם, תחושת שייכות לקבוצה או לחברת אנשים שיש להם משהו שאין לאחרים. באידיש ויכטיג= שייך.
מאז שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא הייתי שייכת לקבוצה ויכטיגיסטית. את הקליקות בשנות התיכון שרדתי בלהיות צופה בצד. לא שייכת רק צופה. מה שנקרא משתמש אורח, תראו בהיסטוריה של פרוג.
אפילו בחתונות שאני מצטרפת למעגל, הוא מתפרק כעבור כמה דקות.
אבל הסופרים, הם עם, מורמים מעם. עם בתוך עם. וגם בתוך עם הסופרים יש את הותיקים. הם אלו שתמיד יתראיינו בעיתוני שבוע הספר ויקוננו מרה את האיכות שנעלמה ואיך נותנים לכל אחד לאחוז עט בידו, או לתופף במקלדת, או לשפוך את הגיגיו בעיתון, אוי מה היה לנו, איזה דור איזה דור.
איך שהבנתי בין השורות יש בפרוג פורומים לסופרים (ות?) עוד יותר ויכטיגים מויכטיגים. לא מתקבלים בקלות זה כמו סמינר יוקרתי אם אין לך את זה אתה לא נכנס אפילו לא לקרוא כי מי יודע מה יקרה. חבל על כל המילים האלה, חבל. אבל מה לא עושים בשביל ויכטיגיזם.
אז בעצם למה אני פה? אני באמת לא שייכת. סכ"ה כותבת מידי פעם ואוהבת אהבת נפש את המילה הכתובה ומחפשת עוד מילים בכל מקום. גם בשלטים באוטובוסים וגם בספרים של מי שלידי (נכון שזה מעצבן?)
אבל פעם אחת נעניתי לאתגר להיות ויכטיג!
תראו שעוד שבוע שבועים הפורום יהיה מפוצץ וכבר לא ויכטיג ולא שווה. אני עוד יהרוס לכם אותו. אין לי את "זה" ה"זה" הסודי שעושה את הויכטיגקייט ויכטיג.
המנהל טעה, צר לי עליך מאוד.
רחל
------------------------------------
*אשמח מאוד לביקורת, חיצים בליסטראות וגם כתובת לזריקת עגבניות פיזית - באישי.
נערך לאחרונה ב:
