הנושאים החמים
הנושאים החמים
אבימי
מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לא הייתי צריך לקנות את הווסט הזה. הווסט מעיל חליפה הזה.
לא משנה מה רציתי להרגיש איתו, הוא פשוט לא נח. הכיסים שלו קרובים מדי, וצריך למשוך את המרפק אחורה כדי להכניס את היד, והבד שלו לא מחמם מספיק כשקר ולא מאוורר כשחם.
והחבילת סיגריות, שגם עלתה קצת יותר ממה שחשבתי שהיא אמורה לעלות, בולטת בכיס הצפוף בצורה שלא עושה אפקט מגניב בכלל. עכשיו זה סתם נראה שיש לי חבילת סיגריות שאין לי איפה לשים אותה. והיא גם מליאה לגמרי, מה שמדגיש את זה שזו אחת החבילות הראשונות שקניתי.
וגם כשאני מוציא אותה אני לא מצליח להוציא סיגריה באדישות, אני מתאמץ עם הציפורניים לשלוף אותה.
ושחכתי להחזיק גם את המצית בהיכון, איפה הוא בכלל. אז אני מחפש אותו אבל ביד אחת, כי ביד השנייה יש חבילה חדשה וסיגריה, והכיסים, כאמור, אוף, קרובים מדי.
האברך שלידי כבר זרק מבט, בטח על המשקפיים. כן! אתה נראה הרבה יותר נורמאלי, עם החצי מסגרת בת מליון שלך והחלק המהוהה בצוורון של החליפה. וה 50 שקיות רמי לוי שבטח ספרת אותם כדי לא לשלום עוד 10 אגורות רציתי לצרוח עליו.
המצית נמצא בכיס שבצד של היד שאני מחזיק בה את הסיגריה והחבילה.
עכשיו אני מתנהל כמו חרק גדול עם יותר מדי מפרקים. זה לא מגניב. המכנסיים לוחצות לי. והמוקסין מתחיל להפרם למרות שאפריים אמר שהם יחזיקו שנה לפחות ויתאימו גם לשבת. אני מרגיש שמן, ומסורבל. ולא מגניב כמו אפרים או כמו כל החברה' מהפיצה.
האברך לידי מתכופף לילד שלו, ואומר לו בעיניים, האוטובוס עוד מעט יגיע. הילד שלו נותן לו יד והם עומדים לידי שלווים עם השקיות רמי לוי שלהם.
בא לי לבכות.
*****
אני יודע, יודע שיש הגבלה על קטע בשבוע. אבל זה כל כך קצר, ואתם כל כך נחמדים, ומגיבים, ועם כל כך הרבה נשמה, שאולי, אולי, שועי המקום יעלימו עין. שואב הרבה מתגובותיכם. תודה גדולה.
אבימי
***
לא משנה מה רציתי להרגיש איתו, הוא פשוט לא נח. הכיסים שלו קרובים מדי, וצריך למשוך את המרפק אחורה כדי להכניס את היד, והבד שלו לא מחמם מספיק כשקר ולא מאוורר כשחם.
והחבילת סיגריות, שגם עלתה קצת יותר ממה שחשבתי שהיא אמורה לעלות, בולטת בכיס הצפוף בצורה שלא עושה אפקט מגניב בכלל. עכשיו זה סתם נראה שיש לי חבילת סיגריות שאין לי איפה לשים אותה. והיא גם מליאה לגמרי, מה שמדגיש את זה שזו אחת החבילות הראשונות שקניתי.
וגם כשאני מוציא אותה אני לא מצליח להוציא סיגריה באדישות, אני מתאמץ עם הציפורניים לשלוף אותה.
ושחכתי להחזיק גם את המצית בהיכון, איפה הוא בכלל. אז אני מחפש אותו אבל ביד אחת, כי ביד השנייה יש חבילה חדשה וסיגריה, והכיסים, כאמור, אוף, קרובים מדי.
האברך שלידי כבר זרק מבט, בטח על המשקפיים. כן! אתה נראה הרבה יותר נורמאלי, עם החצי מסגרת בת מליון שלך והחלק המהוהה בצוורון של החליפה. וה 50 שקיות רמי לוי שבטח ספרת אותם כדי לא לשלום עוד 10 אגורות רציתי לצרוח עליו.
המצית נמצא בכיס שבצד של היד שאני מחזיק בה את הסיגריה והחבילה.
עכשיו אני מתנהל כמו חרק גדול עם יותר מדי מפרקים. זה לא מגניב. המכנסיים לוחצות לי. והמוקסין מתחיל להפרם למרות שאפריים אמר שהם יחזיקו שנה לפחות ויתאימו גם לשבת. אני מרגיש שמן, ומסורבל. ולא מגניב כמו אפרים או כמו כל החברה' מהפיצה.
האברך לידי מתכופף לילד שלו, ואומר לו בעיניים, האוטובוס עוד מעט יגיע. הילד שלו נותן לו יד והם עומדים לידי שלווים עם השקיות רמי לוי שלהם.
בא לי לבכות.
*****
אני יודע, יודע שיש הגבלה על קטע בשבוע. אבל זה כל כך קצר, ואתם כל כך נחמדים, ומגיבים, ועם כל כך הרבה נשמה, שאולי, אולי, שועי המקום יעלימו עין. שואב הרבה מתגובותיכם. תודה גדולה.
אבימי
***
...)
