שיתוף קטע כתיבה - נעמה

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
נעמה עומדת בתחנה.

אין דבר שהיא רוצה יותר מלשבת בתחנה.

יש, בעצם. היא רוצה לישון בתחנה.

אולי לא בתחנה, היא רוצה לישון.

כתפיים יורדות חצי סנטימטר, עצמות הלחיים נחות על הפנים ואויר יוצא מהריאות, כתף נושקת לעמוד התחנה, מקפלת פרסומת של ויטמין מרכיבים טבעיים בלבד פלא פלאים.

נעמה ישנה, שנייה אחת ארוכה.

אוטובוס מתנשף מתוך טרדה עמלנית לידה. היא פותחת את העיניים, ושואפת את כל האויר שבתחנה, שברחוב, שבשכונה, ונותנת לריאות להתמודד עם העומס הזה.

מהלידה היא מרגישה בור קרוב אליה. היא מרגישה אותו בבירור. היא קרובה אליו, והיא שייכת לשם, ורוצה להרגיש שייכת למשהו, וזה מרגיש לה שייך, להיות בבור. בפנים, בצדק גמור, היא בבור ושיתרוצצו כולם להוציא אותה ממנו, ירימו טלפון ויסתכלו פנימה במבט מודאג.

רוח עוברת על התחנה וגם החייל שלידה משנה תנוחה כדי להתהדק היטב לתוך הצעיף המוזר שלו.

נעמה נושמת את הרוח.

השקית לוחצת על האצבעות, אבל היא מוצאת קפל שמתאים בדיוק לאצבע שלה, והשקית מחוספסת באופן נעים והקפל מתאים בדיוק לאצבע שהולכת הלוך וחזור על הקפל שמחוספס בצורה שנעימה.

הרוח כבר חמה לה בריאות, והיא נושמת עוד קצת, ומחייכת, ככה קצת בלעומתיות. היא רואה את הבור, אבל מרימה את הראש והשמיים הגשומים בהירים והגוונים מתחלפים, והרכבים נוסעים מסביבה כמו קונצרט שרועש אבל מסיבה טובה.

והנקודה שכן נעימה בחיים שלה נעימה מאוד. וזה נעים לה לחיות, כאן, בצומת, בשמונה בבוקר.

והאוטובוס נדחף לתחנה, והיא עומדת בתור הגבשושי לעלות אליו, ומוצאת מקום בעמידה בחלק האמצעי, ותחושת החיים החריפה מחליפה גוון באוטובוס הצפוף, ונעים לה.

היא רק מקווה שהבוסית לא תשים לב שהיא איחרה, ושהגננת של שלוימי תזכור לתת לו את המשאף, ושחיים נהנה בכולל החדש, ושהחיידר יקבל את שלומי שנה הבאה למרות שחיים החליף לפלאפון החדש, ושחמיה לא יזכיר שוב את השלושת אלפים דולר.





****שלום, אני אבימי. אני פעיל במקצת בפורום השכן, פורום המאיירים. שנים טענתי לעצמי שאני יודע לכתוב יותר מאשר יודע לצייר, וכשאני מצייר אני בעצם כותב אבל בשפה אחרת. רוח הפורום בהשראת הרה"ג פנס בערפל היא נעימה כאן. אולי זה המקום, זה הזמן. תהיו נחמדים, ותהיו נחמדים.נשתמע****
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
נהדר,
השקית לוחצת על האצבעות, אבל היא מוצאת קפל שמתאים בדיוק לאצבע שלה, והשקית מחוספסת באופן נעים והקפל מתאים בדיוק לאצבע שהולכת הלוך וחזור על הקפל שמחוספס בצורה שנעימה.
אני חושב שכדאי לעשות קריטורה על העמידה הזו, על האצבע...
 

מה הענינים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
ציור אמיתי,
כתפיים יורדות חצי סנטימטר, עצמות הלחיים נחות על הפנים
כדי להתהדק היטב לתוך הצעיף המוזר שלו.
והשקית מחוספסת באופן נעים והקפל מתאים בדיוק לאצבע שהולכת הלוך וחזור על הקפל
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
נעמה עומדת בתחנה.

אין דבר שהיא רוצה יותר מלשבת בתחנה.

יש, בעצם. היא רוצה לישון בתחנה.

אולי לא בתחנה, היא רוצה לישון.

כתפיים יורדות חצי סנטימטר, עצמות הלחיים נחות על הפנים ואויר יוצא מהריאות, כתף נושקת לעמוד התחנה, מקפלת פרסומת של ויטמין מרכיבים טבעיים בלבד פלא פלאים.

נעמה ישנה, שנייה אחת ארוכה.

אוטובוס מתנשף מתוך טרדה עמלנית לידה. היא פותחת את העיניים, ושואפת את כל האויר שבתחנה, שברחוב, שבשכונה, ונותנת לריאות להתמודד עם העומס הזה.

מהלידה היא מרגישה בור קרוב אליה. היא מרגישה אותו בבירור. היא קרובה אליו, והיא שייכת לשם, ורוצה להרגיש שייכת למשהו, וזה מרגיש לה שייך, להיות בבור. בפנים, בצדק גמור, היא בבור ושיתרוצצו כולם להוציא אותה ממנו, ירימו טלפון ויסתכלו פנימה במבט מודאג.

רוח עוברת על התחנה וגם החייל שלידה משנה תנוחה כדי להתהדק היטב לתוך הצעיף המוזר שלו.

נעמה נושמת את הרוח.

השקית לוחצת על האצבעות, אבל היא מוצאת קפל שמתאים בדיוק לאצבע שלה, והשקית מחוספסת באופן נעים והקפל מתאים בדיוק לאצבע שהולכת הלוך וחזור על הקפל שמחוספס בצורה שנעימה.

הרוח כבר חמה לה בריאות, והיא נושמת עוד קצת, ומחייכת, ככה קצת בלעומתיות. היא רואה את הבור, אבל מרימה את הראש והשמיים הגשומים בהירים והגוונים מתחלפים, והרכבים נוסעים מסביבה כמו קונצרט שרועש אבל מסיבה טובה.

והנקודה שכן נעימה בחיים שלה נעימה מאוד. וזה נעים לה לחיות, כאן, בצומת, בשמונה בבוקר.

והאוטובוס נדחף לתחנה, והיא עומדת בתור הגבשושי לעלות אליו, ומוצאת מקום בעמידה בחלק האמצעי, ותחושת החיים החריפה מחליפה גוון באוטובוס הצפוף, ונעים לה.

היא רק מקווה שהבוסית לא תשים לב שהיא איחרה, ושהגננת של שלוימי תזכור לתת לו את המשאף, ושחיים נהנה בכולל החדש, ושהחיידר יקבל את שלומי שנה הבאה למרות שחיים החליף לפלאפון החדש, ושחמיה לא יזכיר שוב את השלושת אלפים דולר.





****שלום, אני אבימי. אני פעיל במקצת בפורום השכן, פורום המאיירים. שנים טענתי לעצמי שאני יודע לכתוב יותר מאשר יודע לצייר, וכשאני מצייר אני בעצם כותב אבל בשפה אחרת. רוח הפורום בהשראת הרה"ג פנס בערפל היא נעימה כאן. אולי זה המקום, זה הזמן. תהיו נחמדים, ותהיו נחמדים.נשתמע****
אביבי, תמכור מהר את כלי הציור שלך, ותקנה מקלדת טובה, ותתחיל לכתוב, הרבה, ומהר.

מדהים, מדהים, טור שפשוט נוגע.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
ברוך הבא!
מריחים את הטריות באויר.
טוב, אז הפעם אני יהיה זה שיספר לך על 'טקס החניכה' שלנו.
אז ככה, יש לנו הסופרים בפורום, מסורת של שנים. כל אחד שמצטרף לקומונה צריך לכתוב פוסט [רצוי עלילתי] שבו הוא ישזור את כל הניקים הספרותיים ויכתוב עליהם איזה כשרון ספרותי שיש להם.
עכשו תראה, בגלל שזה לא פשוט ואני בנאדם נחמד, אז אוותר לך על הקטע שלי. דלג עלי בפירגונים, אבל על שאר החברה תצטרך לעשות את זה. סוג של טבילת אש ספרותית כזאת.
אבל בקליל, כולנו כאן כשרונות מטורפים, ככה שבשניה אתה מוצא עלינו דברים טובים לכתוב...


נ.ב. יש לי מצברוח היום. זה לא אתה אשם.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ברוך הבא!
מריחים את הטריות באויר.
טוב, אז הפעם אני יהיה זה שיספר לך על 'טקס החניכה' שלנו.
אז ככה, יש לנו הסופרים בפורום, מסורת של שנים. כל אחד שמצטרף לקומונה צריך לכתוב פוסט [רצוי עלילתי] שבו הוא ישזור את כל הניקים הספרותיים ויכתוב עליהם איזה כשרון ספרותי שיש להם.
עכשו תראה, בגלל שזה לא פשוט ואני בנאדם נחמד, אז אוותר לך על הקטע שלי. דלג עלי בפירגונים, אבל על שאר החברה תצטרך לעשות את זה. סוג של טבילת אש ספרותית כזאת.
אבל בקליל, כולנו כאן כשרונות מטורפים, ככה שבשניה אתה מוצא עלינו דברים טובים לכתוב...


נ.ב. יש לי מצברוח היום. זה לא אתה אשם.
מי מרים את הכפפה ופותח אשכול משלנו, דוגמת האשכול טוק טוק באיש את רעהו?
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
הרב @גדי ישראלי,
אני כל כך חדש
שאני לא מכיר את הקבועים החשובים. אולי תכין רשימה ואולי גם דוגמיות מכל נוכח, שאוכל לסווג אותם לפי הבנת עומק ולמצות את הפרגון?
וכן, רפרנסים מביצועים קודמים של טבילת האש של אותם ענקים שאוכל לשאוב השראה.?
 

בן מיכאל

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עריכה תורנית
@אבימי בקרוב תקבל הודעה כי נחסמת מקהילת המאיירים - פשוט אנו חייביםםםםםםם כי תהיה כאן ורק כאן! אתה פגז (סליחה חפץ חשוד...).
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
היא רק מקווה שהבוסית לא תשים לב שהיא איחרה, ושהגננת של שלוימי תזכור לתת לו את המשאף, ושחיים נהנה בכולל החדש, ושהחיידר יקבל את שלומי שנה הבאה למרות שחיים החליף לפלאפון החדש, ושחמיה לא יזכיר שוב את השלושת אלפים דולר.

דוגמה יפהפיה לאמנות של 'לספר בלי לספר'.

מהקטע הקצר והכמעט אגבי הזה, הקוראים יודעים שיש לה ילד אסטמטי, שבעלה קצת מודרני, ושהם לחוצים בכסף. כל זה - בלי להסביר מפורשות ובלי לגבב מילים. (והקוראים עוד מרגישים אינטלגנטים שהם הבינו בעצמם...)
 

רוח סערה

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
מרגישים התרחשות, והתרגשות.
תיאורים נוגעים.
לרגע חשתי הזדהות חזקה, ובתיאור הבא היא נעלמה.
ותהיתי:
האם הכתיבה היא אבסטרקטית?
האם התכוונת לתאר רגש שעלול לחלוף על כל אחד, וממילא מותר לנו, הקוראים, להתמוגג מהעקצוץ של הזדהות עם התחושות?
או שמא טעיתי, והתכוונת לתאר רגש מובנה שנובע כתוצאה ממעשה שטרם סופר לנו עליו,
איזו חוויה יוצאת דופן, שהקורא יתוודע למהותה ב"פרק הבא"?
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מרגישים התרחשות, והתרגשות.
תיאורים נוגעים.
לרגע חשתי הזדהות חזקה, ובתיאור הבא היא נעלמה.
ותהיתי:
האם הכתיבה היא אבסטרקטית?
האם התכוונת לתאר רגש שעלול לחלוף על כל אחד, וממילא מותר לנו, הקוראים, להתמוגג מהעקצוץ של הזדהות עם התחושות?
או שמא טעיתי, והתכוונת לתאר רגש מובנה שנובע כתוצאה ממעשה שטרם סופר לנו עליו,
איזו חוויה יוצאת דופן, שהקורא יתוודע למהותה ב"פרק הבא"?
האופציה הראשונה, בהחלט.
לא אבסטרקטית לחלוטין, פשוט משהו שקיים בכל אחד אך בצורות שונות.
סוג הכתיבה הזאת דחוס מכדי להפיק איתו סיפור ארוך יותר.
תודה תודה.
 

רוח סערה

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
אז אם זה לא אבסטרקטי, אז מותר קצת לשאול????
א. לא הבנתי מה גרם לה פתאום להתהפך, וממצב של כאב וגעגוע לבור העלום, להיהפך למחוייכת ונינוחה דווקא בתוך זיהום האוויר והצפיפות שבתחנה ובאוטובוס?
ב. האם הבור הוא מן יצר הרס כזה, והיא מוצאת לצורך הזה סיפוק דווקא בתוך האיכסה שם בצומת?
ג. האם בתקוות שהביעה בסוף, שנותנות לנו להבין שמדובר באישה מן המניין, כמוני כמוך, רצית להגיד שבעצם להרבה מאיתנו יש הזדמנויות להתחבר לג'ננה/ ג'וק/ בור שלנו דווקא מחוץ לבית/משרד/סביבה מוכרת?
ד. מה הכוונה "מחייכת בלעומתיות"?
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
שאלות מעניינות
אני חושב שלכל אחד יש ביד כח גדול להשתנות בנקודה קטנה ופנימית, מהקצה עד הקצה.
והיא- הבחירה שיש בכל רגע נתון -
האם להסחף עם מה שעובר עלינו, וליצור מערבולות של רגשות ולהשטף בהם, ולחוות קשיים בצורה בלתי נשלטת,
או שמא
להרים קצת את הראש, לנשום קצת, ולומר, החיים יפים מאוד, ויש בהם אור גדול ולמרות הכל לבחור להרגיש קצת שונה.
רציתי לתת תחושה שקיימת אצל הרבה אנשים, שהיום יום שלהם רפטטיבי ואפור ומלחיץ קצת,
ורציתי להציג דמות, שלמרות שיש לה את כל הזכות שבעולם להיות צפויה מראש ולהיות קצת מעורבבת וקשת יום,
בכל זאת היא בוחרת בשנייה לא ייחודית במיוחד להרים את הראש ולמלא את התודעה שלה בחן.
הלעומתיות היא טכניקה, של, אני דווקא לא ייפול. דווקא.
ועם כל זה, לא התכוונתי מראש לומר את זה, זוהי תחושה שלא הגדרתי במילים עד ששאלתם.
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה