הנושאים החמים
הנושאים החמים
אבימי
מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
יואב שונא את זה.
זה מביא לו את הסעיף שמושכים לו בכבל.
בערך כמו שבן אדם רגיל אוהב לקבל שוקר באוזן באמצע נמנום צהריים.
שרירי הלסת של יואב מתהדקים לפני שהוא מסובב את הראש לבדוק מי זה. הוא גומר את הסולו שלו, שולח מבט לאורגניסט שהוא לוקח הפסקה,
ומסתובב, תוככדי כאילו ריקוד, מנופף את הגיטרה ימינה ושמאלה לקצב הלהקה, ובעצם מסתכל אחורה לראות מי זה שמושך בכבל של הגיטרה.
ילד. ג'ינג'י. מבט חצוף, ומתח גוף שמבהיר שהוא הולך לעשות את זה שוב. והוא עושה את זה שוב.
יואב מנתק את הכבל מגוף הגיטרה באותה שניה שהילד מושך, והילד שידיו מושכות בחוזקה כעת כבל שלא מחובר לכלום, משחרר מרפק מופתע אל הבטן של גיא שבא מאחוריו.
גיא הוא חבר.
הוא המוביל של הלהקה, 120 קילו של שרירים ומנת משכל של תפוח אדמה.
הלהקה ממשיכה במחרוזת פריילאך, הרצפה זזה עמומות לקצב הקפיצות ברחבה, והילד נועץ מבט מתפלץ בהר האדם שחטף ממנו בבטן לפני שניה.
יואב רוצה לשחרר על הילד את כל הזעם שיש לו בבטן. לנער אותו ולומר לו שהגיטרה זה הדבר היחיד שנשאר לו, ושאם היא תיפגע הוא מאבד את החלק היחיד בראש שלו שיושב נכון.
אבל גיא הוא נשמה.
גיא יודע להתכופף ולהסתכל בעיניים של הילד, להזיז את הראש מצד לצד ולומר לו "לא" באופן שאיכשהו מרגיע את הילד אבל בו זמנית משגר אותו לרוץ מסביב לאולם להעלם.
יואב מניד בראשו אל גיא, מתווה אליו "תודה" בלא קול, ומחבר את הכבל חזרה לגיטרה הכחולה.
אחרי שחתונה נגמרה, ויואב עזר לצוות להעמיס, כי זה חלק מההסכם שלו, הוא חיכה בצד שעמוס יחזור עם הצ'קים. זה יום חמישי, ולמרות שיש עוד אירוע במוצאי שבת, השבוע נגמר מבחינת יואב.
הוא לומד עם גיא את שתי ההלכות בשמירת הלשון שהרב אמר לו שזה סגולה לשידוך, ומנסה לא להיזכר על הפגישה אתמול בבוקר.
היא אמרה שהוא בחור נחמד מאוד והכל אבל הרב שלה אמר שלא נראה שזה שידוך מתאים עם בחור עם עבר.... כזה. הוא הרגיש כל נקודה ונקודה בהמתנה שאחרי המילה עבר. התשובה היא תהליך, ונסיון, ואף אחד לא מחכה לי עם מדליית זהב להרים אותי על הכתפיים שעשיתי טובה לאנושות וחזרתי בתשובה.
זה אני כאן, הולך איתך, אבא, טוב? הוא חושב ומביט על השמיים שבין הכוכבים בעיניים עצומות.
עמוס הוציא את הראש ואמר, חברה' זה מתעכב, מי שרוצה שיחכה, מי שלא - נדבר בראשון. יואב נשאר כי האויר טוב וכי הוא נזכר שבבר היו עלי גפן ממולאים שהתאימו לו דווקא. הוא הסתובב להתוות שלום לגיא, שנכנס לטנדר עם הצוות והתניע, ובאותו הרגע הוא שמע את הבכי.
ברחוב הקטן שבניצב לאולם ישב על שפת המשרכה הגי'נג'י עם המבט החצוף ובכה ביבבות ובשפתיים מתוחות מטה. כמו תינוק ממש.
יואב מתקרב בזהירות, יושב על עקביו ומחפש את מבטו של הג'ינג'. הילד לא יצר קשר עין בכלל. יואב שואל בגמלוניות ילד, איפה אבא ואמא שלך.
המבט החצוף לשעבר פולט אוויר ומלעלע, הוא לא בא. אבא לא בא בכלל.
רבע שעה אחרי נסיונות הבנה וחיפוש כתובת חלקית בפלאפון, הם הלכו ברחוב, יואב והילד.
יואב שומר מרחק של מטר וחצי מסתכל על שלטי הרחובות ועל הפלאפון חליפות, והילד ממשיך לפלוט בכי חנוק.
הם מגיעים לרחוב עם בתים שנחבאים מאחורי גדרות נגד עניים.
הילד מאירות עיניו פתאום והוא רץ בטבעיות אל דלת ענקית, ופותח אותה על ידי הצמדת האצבע אל משטח כחלחל.
יואב מתרשם כיאות.
הילד מסתובב שניה, מסתכל לראשונה על יואב ונעלם אל תוך המתחם. הדלת נסגרת בנקישה מוחלטת.
יואב עומד כמה שניות ברחוב השקט לחלוטין ברחש של עשירים, מתנער, ומסתובב בהרגשת חוסר אמון ומוזרות. זה היה פשוט מוזר, הוא אומר לעצמו ובאותו הרגע מישהו אומר, סליחה! בוחער! המ... בחור! אפשר? בפתח הדלת עם משטח הלחיצה הכחלחל עוד יהודי חסידי גדל גוף, בחלוק בית, כוס בידו, ומסמן לו בתנועות רחבות ואומר בקול עבה אה.... אתה הבאת את יחצקל?
יואב מתקרב חזרה ואומר, יחזקל זה הבן שלך? הגי'נג'י? הוא בסדר?
החסיד המלא מתנשף ופותח ביד אחת את השער, מסמן בידו השניה ליואב להכנס בתנועות שלא רגילות שמסרבים להם.
יואב מכתיף את הגיטרה, מסתכל אל הרחוב השקט. חושב שניה משהו כמו, איזה הזוי.
ונכנס.
****המשך, יבוא****
זה מביא לו את הסעיף שמושכים לו בכבל.
בערך כמו שבן אדם רגיל אוהב לקבל שוקר באוזן באמצע נמנום צהריים.
שרירי הלסת של יואב מתהדקים לפני שהוא מסובב את הראש לבדוק מי זה. הוא גומר את הסולו שלו, שולח מבט לאורגניסט שהוא לוקח הפסקה,
ומסתובב, תוככדי כאילו ריקוד, מנופף את הגיטרה ימינה ושמאלה לקצב הלהקה, ובעצם מסתכל אחורה לראות מי זה שמושך בכבל של הגיטרה.
ילד. ג'ינג'י. מבט חצוף, ומתח גוף שמבהיר שהוא הולך לעשות את זה שוב. והוא עושה את זה שוב.
יואב מנתק את הכבל מגוף הגיטרה באותה שניה שהילד מושך, והילד שידיו מושכות בחוזקה כעת כבל שלא מחובר לכלום, משחרר מרפק מופתע אל הבטן של גיא שבא מאחוריו.
גיא הוא חבר.
הוא המוביל של הלהקה, 120 קילו של שרירים ומנת משכל של תפוח אדמה.
הלהקה ממשיכה במחרוזת פריילאך, הרצפה זזה עמומות לקצב הקפיצות ברחבה, והילד נועץ מבט מתפלץ בהר האדם שחטף ממנו בבטן לפני שניה.
יואב רוצה לשחרר על הילד את כל הזעם שיש לו בבטן. לנער אותו ולומר לו שהגיטרה זה הדבר היחיד שנשאר לו, ושאם היא תיפגע הוא מאבד את החלק היחיד בראש שלו שיושב נכון.
אבל גיא הוא נשמה.
גיא יודע להתכופף ולהסתכל בעיניים של הילד, להזיז את הראש מצד לצד ולומר לו "לא" באופן שאיכשהו מרגיע את הילד אבל בו זמנית משגר אותו לרוץ מסביב לאולם להעלם.
יואב מניד בראשו אל גיא, מתווה אליו "תודה" בלא קול, ומחבר את הכבל חזרה לגיטרה הכחולה.
אחרי שחתונה נגמרה, ויואב עזר לצוות להעמיס, כי זה חלק מההסכם שלו, הוא חיכה בצד שעמוס יחזור עם הצ'קים. זה יום חמישי, ולמרות שיש עוד אירוע במוצאי שבת, השבוע נגמר מבחינת יואב.
הוא לומד עם גיא את שתי ההלכות בשמירת הלשון שהרב אמר לו שזה סגולה לשידוך, ומנסה לא להיזכר על הפגישה אתמול בבוקר.
היא אמרה שהוא בחור נחמד מאוד והכל אבל הרב שלה אמר שלא נראה שזה שידוך מתאים עם בחור עם עבר.... כזה. הוא הרגיש כל נקודה ונקודה בהמתנה שאחרי המילה עבר. התשובה היא תהליך, ונסיון, ואף אחד לא מחכה לי עם מדליית זהב להרים אותי על הכתפיים שעשיתי טובה לאנושות וחזרתי בתשובה.
זה אני כאן, הולך איתך, אבא, טוב? הוא חושב ומביט על השמיים שבין הכוכבים בעיניים עצומות.
עמוס הוציא את הראש ואמר, חברה' זה מתעכב, מי שרוצה שיחכה, מי שלא - נדבר בראשון. יואב נשאר כי האויר טוב וכי הוא נזכר שבבר היו עלי גפן ממולאים שהתאימו לו דווקא. הוא הסתובב להתוות שלום לגיא, שנכנס לטנדר עם הצוות והתניע, ובאותו הרגע הוא שמע את הבכי.
ברחוב הקטן שבניצב לאולם ישב על שפת המשרכה הגי'נג'י עם המבט החצוף ובכה ביבבות ובשפתיים מתוחות מטה. כמו תינוק ממש.
יואב מתקרב בזהירות, יושב על עקביו ומחפש את מבטו של הג'ינג'. הילד לא יצר קשר עין בכלל. יואב שואל בגמלוניות ילד, איפה אבא ואמא שלך.
המבט החצוף לשעבר פולט אוויר ומלעלע, הוא לא בא. אבא לא בא בכלל.
רבע שעה אחרי נסיונות הבנה וחיפוש כתובת חלקית בפלאפון, הם הלכו ברחוב, יואב והילד.
יואב שומר מרחק של מטר וחצי מסתכל על שלטי הרחובות ועל הפלאפון חליפות, והילד ממשיך לפלוט בכי חנוק.
הם מגיעים לרחוב עם בתים שנחבאים מאחורי גדרות נגד עניים.
הילד מאירות עיניו פתאום והוא רץ בטבעיות אל דלת ענקית, ופותח אותה על ידי הצמדת האצבע אל משטח כחלחל.
יואב מתרשם כיאות.
הילד מסתובב שניה, מסתכל לראשונה על יואב ונעלם אל תוך המתחם. הדלת נסגרת בנקישה מוחלטת.
יואב עומד כמה שניות ברחוב השקט לחלוטין ברחש של עשירים, מתנער, ומסתובב בהרגשת חוסר אמון ומוזרות. זה היה פשוט מוזר, הוא אומר לעצמו ובאותו הרגע מישהו אומר, סליחה! בוחער! המ... בחור! אפשר? בפתח הדלת עם משטח הלחיצה הכחלחל עוד יהודי חסידי גדל גוף, בחלוק בית, כוס בידו, ומסמן לו בתנועות רחבות ואומר בקול עבה אה.... אתה הבאת את יחצקל?
יואב מתקרב חזרה ואומר, יחזקל זה הבן שלך? הגי'נג'י? הוא בסדר?
החסיד המלא מתנשף ופותח ביד אחת את השער, מסמן בידו השניה ליואב להכנס בתנועות שלא רגילות שמסרבים להם.
יואב מכתיף את הגיטרה, מסתכל אל הרחוב השקט. חושב שניה משהו כמו, איזה הזוי.
ונכנס.
****המשך, יבוא****
