הנושאים החמים
הנושאים החמים
שיתוף
סיפור ומסר לחיים
ככלות השלושים
מתוך מאמר שכתבתי
ובִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' דמְעָה מֵעַל כָּל־פָּנִים
(ישעיהו פרק כה פסוק ח)
סיפור ומסר לחיים
ככלות השלושים
מתוך מאמר שכתבתי
ובִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' דמְעָה מֵעַל כָּל־פָּנִים
(ישעיהו פרק כה פסוק ח)
לפני שנים רבות חי שמערל יהודי כפרי חוטב עצים בעל לב טוב, נוהג היה לקום באשמורת הבוקר, לומר תהילים ולהתפלל בהשתפכות הלב והנפש לפני קונו, - והכל היה בהצנע לכת, נחבא אל הכלים ומתנהג בפשטות וענווה. לאחמ"כ היה הולך לעבודתו ביער, מסוכנת היתה העבודה פן יפול עליו גזע עץ, שמא ימצא נמר או שועל או חלילה יפגוש שודד דרכים, לקראת השקיעה פנה לביתו לנוח מעט, מנחה, שיעור עין יעקב, מעריב וקריאת שמע שעל המיטה מתוך הכתב.
יום אחד בהיותו ביער זכה שמערל לאורח באמצע עבודתו הלא הוא רב השודדים שפגשו פנים בפנים, שמערל נרעד והתחנן לחייו, אך הרוצח הרגיעו כי היות והוא במנוסה מחבריו חפץ הוא רק להחליף את בגדיו עמו כשמיד לאחמ"כ אחר שיתלווה עמו לקרחת היער כדי שלא יוכל לגלות לחבריו מקום מנוסתו יעזוב אותו לנפשו, וכך הוה, שמיודענו שמערל מוצא את עצמו בלב היער בודד ורועד, בלית ברירה מפחד חיות רעות עלה על ראש האילן לשבות בו את הלילה.
כך חיפש שמערל בימים הבאים את היציאה מהיער הסבוך אל עבר כפרו.
לבינתיים בכפר השקט והמנומנם קמה סערה, שעה ושעתיים, יום ויומיים, ולפתע גופתו נמצאה בנחל, דקורה ושסועה, אך זה שמערל, אלו הם בגדיו והנה אף חפציו האישים בכיסים, שני עדים העידו כי זה הוא שמערל, הכרוז נשמע והלוייה התחילה.
איי שמערל כמה אהבתיך, זוכר אני מידי בוקר כמה חיכיתי לפניך הקרונות מדבקות בה', התענגתי על תפילותיך כמונה מעות - רב העיר.
התהלים שבו היית משתפך בקרבת אלקים, ההשתתפות המלאה בשיעורים, כ"כ קנאתי במידותיך הנאצלים, בחיוך התמידי שעל הפנים - חבר.
ווי ווי... נשמעים מכל המספידים, כולם בוכים, כולם כואבים.
ובתוך כל הבלאגן הזה בא ההרוג ברגליו מוסתר בבגדים משונים של שודד שלרוע מזלו נרצח ימים ספורים לאחר שפגשו, בא ההרוג ברגליו וגם באוזניו, ושומע ומקשיב לכל ההספדים מתחילה ועד תום.
שניה קודם שמרימים את המיטה לדרכו האחרונה, עולה על הבמה אדם בלתי מוכר, משתיק את הקהל בבכי חנוק.
אנשי העיירה כואבים מדי בשביל להבין את המתרחש, והאיש ההוא שואג מעמקי ליבו "חברי וידידי, שכני ומכירי, תודה לכם! תודה על כל המילים הטובות, על ההידוד והמחמאות, על שיתוף אהבה ומילה טובה, תודה".
אבל קולו נשנק, אבל למה שוב פורצות הדמעות מעיניו, למה אדם צריך למות כדי לשמוע מילה טובה? למה???
וקורס מעולף על הבמה.
*****
הכאב הוא עמוק ובלתי נתפס, עדיין לא עברו השלושים מפטירתו הטראגית, ואל מול כל סיפור חדש שאני שומע, אני מתבייש יותר. חברי היקר! סליחה! סליחה שלא כיבדתי אותך מספיק, סליחה שלא הערכתי אותך מספיק, סליחה שחסכתי מלומר לך מילה טובה או פירגון, סליחה שלא הבעתי בפניך את הערצתי ואהבתי, סליחה שלא אמרתי לך תודה ושוב פעם תודה, וסליחה – סליחה גדולה שהייתי צריך להגיע לרגע הכואב הזה כשאתה לא לצידי כדי לדעת שאני צריך לבקש סליחה.
אכן, למה צריך למות כדי לשמוע מילה טובה, למה צריך למות כדי לגלות כמה מילים טובות יש לנו בשבילך, כמה דברי עידוד וחיזוק יש לנו לומר לך, וכמה הכרת הטוב יש לנו אליך.
ואכן, אכן לא צריך למות, לחיים ולא למות, כבר למדנו היטב על בשרינו ובדרך קשה את המסר החד והנוקב.
אז בואו נעצור דקה ונחליט החלטה נחושה, לחיים ולא למות, מסביבנו עולם מלא באנשים חיים, הבה נתחיל לחיות כך את חיינו, נסתכל בתוך פנימיותו של כל אחד ואחד, נשנה את מבטינו והשקפותינו, נפרגן וניתן מעצמינו, נחיה בשביל לתת ולעזור לשני, נעשה את העולם מאיר וטוב יותר וגם אותנו.
ויהי רצון מלפני בעל הרחמים שבהמשך ההליכה בדרכיו הטובות - לאחוז במעשיו הנפלאים, בבין אדם לחבירו, להיות נושא בעול עם הציבור, בתורה ועבודה וגמילות חסדים, בניצול הזמן בערבי ובמוצאי שבתות, - נמצא נחמה, ויהיו כל המעשים - זכויותיו לעילוי נשמתו הטהורה.
יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא, ולאחיאה מתיא, ולאסקא לחיי עלמא.
החותם בדמע
יום אחד בהיותו ביער זכה שמערל לאורח באמצע עבודתו הלא הוא רב השודדים שפגשו פנים בפנים, שמערל נרעד והתחנן לחייו, אך הרוצח הרגיעו כי היות והוא במנוסה מחבריו חפץ הוא רק להחליף את בגדיו עמו כשמיד לאחמ"כ אחר שיתלווה עמו לקרחת היער כדי שלא יוכל לגלות לחבריו מקום מנוסתו יעזוב אותו לנפשו, וכך הוה, שמיודענו שמערל מוצא את עצמו בלב היער בודד ורועד, בלית ברירה מפחד חיות רעות עלה על ראש האילן לשבות בו את הלילה.
כך חיפש שמערל בימים הבאים את היציאה מהיער הסבוך אל עבר כפרו.
לבינתיים בכפר השקט והמנומנם קמה סערה, שעה ושעתיים, יום ויומיים, ולפתע גופתו נמצאה בנחל, דקורה ושסועה, אך זה שמערל, אלו הם בגדיו והנה אף חפציו האישים בכיסים, שני עדים העידו כי זה הוא שמערל, הכרוז נשמע והלוייה התחילה.
איי שמערל כמה אהבתיך, זוכר אני מידי בוקר כמה חיכיתי לפניך הקרונות מדבקות בה', התענגתי על תפילותיך כמונה מעות - רב העיר.
התהלים שבו היית משתפך בקרבת אלקים, ההשתתפות המלאה בשיעורים, כ"כ קנאתי במידותיך הנאצלים, בחיוך התמידי שעל הפנים - חבר.
ווי ווי... נשמעים מכל המספידים, כולם בוכים, כולם כואבים.
ובתוך כל הבלאגן הזה בא ההרוג ברגליו מוסתר בבגדים משונים של שודד שלרוע מזלו נרצח ימים ספורים לאחר שפגשו, בא ההרוג ברגליו וגם באוזניו, ושומע ומקשיב לכל ההספדים מתחילה ועד תום.
שניה קודם שמרימים את המיטה לדרכו האחרונה, עולה על הבמה אדם בלתי מוכר, משתיק את הקהל בבכי חנוק.
אנשי העיירה כואבים מדי בשביל להבין את המתרחש, והאיש ההוא שואג מעמקי ליבו "חברי וידידי, שכני ומכירי, תודה לכם! תודה על כל המילים הטובות, על ההידוד והמחמאות, על שיתוף אהבה ומילה טובה, תודה".
אבל קולו נשנק, אבל למה שוב פורצות הדמעות מעיניו, למה אדם צריך למות כדי לשמוע מילה טובה? למה???
וקורס מעולף על הבמה.
*****
הכאב הוא עמוק ובלתי נתפס, עדיין לא עברו השלושים מפטירתו הטראגית, ואל מול כל סיפור חדש שאני שומע, אני מתבייש יותר. חברי היקר! סליחה! סליחה שלא כיבדתי אותך מספיק, סליחה שלא הערכתי אותך מספיק, סליחה שחסכתי מלומר לך מילה טובה או פירגון, סליחה שלא הבעתי בפניך את הערצתי ואהבתי, סליחה שלא אמרתי לך תודה ושוב פעם תודה, וסליחה – סליחה גדולה שהייתי צריך להגיע לרגע הכואב הזה כשאתה לא לצידי כדי לדעת שאני צריך לבקש סליחה.
אכן, למה צריך למות כדי לשמוע מילה טובה, למה צריך למות כדי לגלות כמה מילים טובות יש לנו בשבילך, כמה דברי עידוד וחיזוק יש לנו לומר לך, וכמה הכרת הטוב יש לנו אליך.
ואכן, אכן לא צריך למות, לחיים ולא למות, כבר למדנו היטב על בשרינו ובדרך קשה את המסר החד והנוקב.
אז בואו נעצור דקה ונחליט החלטה נחושה, לחיים ולא למות, מסביבנו עולם מלא באנשים חיים, הבה נתחיל לחיות כך את חיינו, נסתכל בתוך פנימיותו של כל אחד ואחד, נשנה את מבטינו והשקפותינו, נפרגן וניתן מעצמינו, נחיה בשביל לתת ולעזור לשני, נעשה את העולם מאיר וטוב יותר וגם אותנו.
ויהי רצון מלפני בעל הרחמים שבהמשך ההליכה בדרכיו הטובות - לאחוז במעשיו הנפלאים, בבין אדם לחבירו, להיות נושא בעול עם הציבור, בתורה ועבודה וגמילות חסדים, בניצול הזמן בערבי ובמוצאי שבתות, - נמצא נחמה, ויהיו כל המעשים - זכויותיו לעילוי נשמתו הטהורה.
יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא, ולאחיאה מתיא, ולאסקא לחיי עלמא.
החותם בדמע
