הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
העולם אומר:
מה יותר גרוע מחור בגרב? שני חורים.
המתוחכמים אומרים:
מה יותר גרוע מחור בגרב?
חור בגרב שלך.
ואני אומר- אין שום דבר גרוע יותר בעולם כולו מחור בגרב. אולי אולי שלושה חורים ברצף.
קם בבוקר, נוטל נעגל וואסער. מגחך על ההוא שחשב שקוראים להם נאגלה ווסער. רץ ללבוש גרביים.
מוציא שתי גרביים מהשק. רואה שיש בהם יותר חורים מגרב- ומחזיר לשק. נתמודד עם הצרה הזו ביום אחר.
שולה בתקווה שתי גרביים חדשות מהשק ומגלה, נכון. שוב את אותם גרביים בדיוק.
דמעות של תסכול מתחילות להיווצר בשק הדמעות, ואני ממהר להתעלם מהן בנוקשות, ובפרץ חיובי של מעשיות מניח את הגרביים בצד ומנסה שוב שתי גרביים אחרות מהשק.
שולף, בודק, משווה, מחמיץ פנים: אומנם לשניהם יש רק חור אחד בלבד לגרב, אך בשתיהן החור הגדול בצד שמאל. אתגר כזה, ועוד לא התחיל היום.
טוב, לרגל אחת בטח זה טוב, לרגל שמאל.
מלביש לכף הרגל את הגרב, ומותח ימינה ושמאלה כדי לוודא שהאגודל לא מוציא את הראש לשלום מהחלון של הגרב.
יופי. כף רגל שמאל מכוסה ושמחה. הזרת מסתכלת בשוויון נפש על החור, המוטל הרחק הרחק ממולה. רחוק רחוק. לא תעברי כאן זרת, לוחש החור.
עכשיו לכף רגל ימין.
לוקח את הגרב הנותרת, בוחן אותה במבט מעמיק ורציני. עכשיו הזמן להיות קשוח, נמרץ, להחליט החלטות כבדות משקל ובלי חורים: איך למקם את הגרב נכון, כך שלאורך כל היום אשכח מהחור בגרב.
מעטר את כף רגל ימין בגרב, מלביש אותה באהבה, ומותח את הגרב.
כצפוי- החור התמקם בדיוק מול אגודלי השובב.
בחורינו הנמרץ כמובן לא פספס את ההזדמנות לקצת שחרור ומייד צץ החוצה מהחור, מייד.
גרב גרב, מי יתן לי חוט ומחט ואתפור לך את הפה.
מוריד את הגרב. מלחשש קללות בטורקית אסייתית בניב איסטנבולי, ומלביש בחזרה את הגרב.
הפעם בתחכום מסויים:
מלביש בעדינות על כף הרגל ונזהר לא לגרד את הפטריה ההיא. אבל לא מהדק את הגרב. יותר בכיוון של גורב ברפיון. ואז מושך ימינה חזק את ראש הגרב. מנסה לגרום לחור לחגוג מול הקמיצה, בערך.
מושך עוד קצת, מקלל בשקט קללות מוזיקליות שלמדתי בחלום האחרון.
יופי. חסדי ה׳. נראה שהצלחתי.
מגחך ולועג לגרב העלובה והמחוררת, בז לחור שרצה לשבש את שגרת יומי, מהדק את הגרב כהוגן, ותוחב את כף הרגל בנעל הרוקפורט המצ׳וקמקת שנקנתה במבצע של בני הישיבות והייתה שווה בדיוק את מה ששולם עבורה.
תוחב גם את כף הרגל השניה לנעלה.
קושר את השרוכים באושר, חיוך הנצחון עדיין מרוח על הפרצוף.
מהדק. מושך קצת ללמעלה את לשוניות הנעליים. מוודא שהכל יושב נכון. ואז מסיים את שאר ההתארגנויות.
לוקח את תיק התפילין, יוצא מהבית. מגלה בהפתעה שיורד גשם סוער.
חוזר לבית, מתעטף במעיל הגשם ועולז על ההזדמנות ללבוש אותו סוף סוף.
מספיק ללכת בדיוק 7 צעדים מחוץ לבית ואז חוטף את הטעם המריר הזה בפה, הטעם ההוא. טעם הכשלון הצורב. טעם של דוקטורינת קרב שהפסידה, טעם של אכזבה עמוקה. טעם של קונספירציה שהופרכה. טעם של תסכול עמוק ומפעפע, ושל תחושת לוזריות חריפה הפושטת בכל המערכות:
כף רגל ימין. האגודל מצא את החור, ופרץ החוצה.
אוי.
געציל
מה יותר גרוע מחור בגרב? שני חורים.
המתוחכמים אומרים:
מה יותר גרוע מחור בגרב?
חור בגרב שלך.
ואני אומר- אין שום דבר גרוע יותר בעולם כולו מחור בגרב. אולי אולי שלושה חורים ברצף.
קם בבוקר, נוטל נעגל וואסער. מגחך על ההוא שחשב שקוראים להם נאגלה ווסער. רץ ללבוש גרביים.
מוציא שתי גרביים מהשק. רואה שיש בהם יותר חורים מגרב- ומחזיר לשק. נתמודד עם הצרה הזו ביום אחר.
שולה בתקווה שתי גרביים חדשות מהשק ומגלה, נכון. שוב את אותם גרביים בדיוק.
דמעות של תסכול מתחילות להיווצר בשק הדמעות, ואני ממהר להתעלם מהן בנוקשות, ובפרץ חיובי של מעשיות מניח את הגרביים בצד ומנסה שוב שתי גרביים אחרות מהשק.
שולף, בודק, משווה, מחמיץ פנים: אומנם לשניהם יש רק חור אחד בלבד לגרב, אך בשתיהן החור הגדול בצד שמאל. אתגר כזה, ועוד לא התחיל היום.
טוב, לרגל אחת בטח זה טוב, לרגל שמאל.
מלביש לכף הרגל את הגרב, ומותח ימינה ושמאלה כדי לוודא שהאגודל לא מוציא את הראש לשלום מהחלון של הגרב.
יופי. כף רגל שמאל מכוסה ושמחה. הזרת מסתכלת בשוויון נפש על החור, המוטל הרחק הרחק ממולה. רחוק רחוק. לא תעברי כאן זרת, לוחש החור.
עכשיו לכף רגל ימין.
לוקח את הגרב הנותרת, בוחן אותה במבט מעמיק ורציני. עכשיו הזמן להיות קשוח, נמרץ, להחליט החלטות כבדות משקל ובלי חורים: איך למקם את הגרב נכון, כך שלאורך כל היום אשכח מהחור בגרב.
מעטר את כף רגל ימין בגרב, מלביש אותה באהבה, ומותח את הגרב.
כצפוי- החור התמקם בדיוק מול אגודלי השובב.
בחורינו הנמרץ כמובן לא פספס את ההזדמנות לקצת שחרור ומייד צץ החוצה מהחור, מייד.
גרב גרב, מי יתן לי חוט ומחט ואתפור לך את הפה.
מוריד את הגרב. מלחשש קללות בטורקית אסייתית בניב איסטנבולי, ומלביש בחזרה את הגרב.
הפעם בתחכום מסויים:
מלביש בעדינות על כף הרגל ונזהר לא לגרד את הפטריה ההיא. אבל לא מהדק את הגרב. יותר בכיוון של גורב ברפיון. ואז מושך ימינה חזק את ראש הגרב. מנסה לגרום לחור לחגוג מול הקמיצה, בערך.
מושך עוד קצת, מקלל בשקט קללות מוזיקליות שלמדתי בחלום האחרון.
יופי. חסדי ה׳. נראה שהצלחתי.
מגחך ולועג לגרב העלובה והמחוררת, בז לחור שרצה לשבש את שגרת יומי, מהדק את הגרב כהוגן, ותוחב את כף הרגל בנעל הרוקפורט המצ׳וקמקת שנקנתה במבצע של בני הישיבות והייתה שווה בדיוק את מה ששולם עבורה.
תוחב גם את כף הרגל השניה לנעלה.
קושר את השרוכים באושר, חיוך הנצחון עדיין מרוח על הפרצוף.
מהדק. מושך קצת ללמעלה את לשוניות הנעליים. מוודא שהכל יושב נכון. ואז מסיים את שאר ההתארגנויות.
לוקח את תיק התפילין, יוצא מהבית. מגלה בהפתעה שיורד גשם סוער.
חוזר לבית, מתעטף במעיל הגשם ועולז על ההזדמנות ללבוש אותו סוף סוף.
מספיק ללכת בדיוק 7 צעדים מחוץ לבית ואז חוטף את הטעם המריר הזה בפה, הטעם ההוא. טעם הכשלון הצורב. טעם של דוקטורינת קרב שהפסידה, טעם של אכזבה עמוקה. טעם של קונספירציה שהופרכה. טעם של תסכול עמוק ומפעפע, ושל תחושת לוזריות חריפה הפושטת בכל המערכות:
כף רגל ימין. האגודל מצא את החור, ופרץ החוצה.
אוי.
געציל
נערך לאחרונה ב:
