שיתוף | נסיון של אמא נבוכה לרדת לסוף דעתו של תינוק הפכפך

פרוגיוזרית · 23/12/17

אמא מבולבלת ממני לגמרי, ובכלל לא מבינה שפשוט יש לי חוש הומור.

התרופה הזאת מגעילה ממש. לא יודע מי החליט שאני צריך לבלוע איתה - אבל אני חושב שזה הרופא הזה שממילא רק מכאיב לי כשהוא בודק את האזניים.
אני יורק אותה ובועט וסוגר את הפה, וזה עובד לא רע - כמעט כלום אני לא בולע.

אתמול בבוקר, אפילו שהתרופה הזאת דוחה לגמרי, בלעתי אותה כאילו בשקיקה. בשביל הבדיחה. אמא היתה בהלם, וספרה לאבא שהיא ניסתה בכפית במקום במזרק וזה עזר. ואני צחקתי לעצמי בשקט.

אתמול בערב כשהיא שוב ניסתה בכפית ירקתי אותה ובכיתי וצעקתי עד שאמא אמרה לאבא שהיא לא יודעת מה לעשות איתי ושהכפית בכלל לא עזרה.
אבא טפח לי על הראש ואמר שאני חכם, ולא נופל בפח פעמיים. הוא לא יודע שאפילו פעם אחת לא נפלתי בפח.

היום בבוקר, הייתי צמא נורא נורא. אמא התלוננה לאבא שהמזג אוויר הזה מייבש אותה, והיא כל הזמן צמאה. מה, היא לא מבינה שגם אני צמא?
ולכן אפילו שהתרופה הזו מגעילה ומשאירה לי טעם מר בפה, שתיתי אותה ואפילו רציתי עוד.
ואז אמא אמרה שהיא פשוט לא מבינה את התינוק הזה. אולי הוא מוכן תרופה רק בבקרים?
חבל שאני לא יכול לומר שיש לה תינוק שגם יש לו חוש הומור, והוא גם צמא נורא נורא. יוצא לי כל הזמן רק דה דה דה מהפה.

נראה מה נעשה בערב.
מה שברור שמחר בבוקר אני לא אסכים.