שיתוף | מכתב לאמא מבן א(ע)ובד

[לקח טוב]

אמא אהובה

עוד ארבעים יום לפני שידעת
אם אני בן או בת

התפללת, בכית
אבא אומר שהרטבת את הכרית

התחננת שאצא תלמיד חכם
רצית שבתורה אהיה נלחם

כשנולדתי צהלת משמחה
אמרת לכולם, זה יאיר את כל המשפחה

עברו שנה או שנתיים
מארבע עברתי ללכת על שתיים
התלהבתם כשהגיתי את השם של דוד אפריים
חגגתם כשצהלתי קוקו וכיסתי את העיניים

אמרת לעצמך בקול רם
הנה זה הולך להאיר את העולם
נכון לעכשיו הוא עדיין נעלם
אבל לא נורא, בסוף יהיה מושלם

כשהגעתי לגיל שלש
עשיתם לי פאות כמעט על כל הראש
כיאה לגדול הדור הבא, אין מה לחשוש
הנה, אוטוטו הוא הולך להחכים ולדרוש

בכיתה א' התחלתי ללמוד אותיות
ידעתי לפני כולם לקרוא משניות
הרב'ה אמר זה הקטן עוד יפרח, זה לא אשליות
הוא יהיה לאילן גדול, בלי בעיות

כשהגיעה התלונה הראשונה
עברתם ממתקפה למגננה

הילד שלנו זה לא יכול להיות
הוא ילד פלא, לא שמעתם זאת?

אמאל'ה שלי, עומדות לי עכשיו דמעות
להיזכר באותם שנים מוזרות
שבהם השאיפה היחידה שהעזה לעלות
הלא היא הישיבה הנודעת, תורת אבות

שום אופציה אחרת לא נקבל
מי שאומר אחרת לא יודע כמה הוא מתבלבל

הישיבה לא ממש התאימה
המשגיח העיר על שעות הסדרים והקימה
את הכאב ממני לא הסתרת, אמא
שוד ושבר, הלב החסיר פעימה

לא נורא, שוב אמרת לי
עוד תראה שהכל יסתדר בגללי
התפילות והדמעות שהזלת בשבילי
יכלו למלא את כל הדלי

בישיבה גדולה כבר הבנת
שאולי גדול הדור לא ממש יצא ממני כמו שחשבת
אז לפחות רב, מורה הוראה או תואר אחר ששמעת
כיאה לתכשיט של אמא, כך אמרת

כשסיפרתי לך לראשונה על הטרמפים
על שבת בצפת, שלאחריה טיילנו בג'יפים
עם החבר'ה שלא אהבת מהישיבה, אלה עם הצ'יפים
נו, אלה שמבינים בגאדג'טים וסטראוטיפים

הזדעזעת ואמרת הבן שלי, לא יכול להיות
בחור פלא, אתה לא יודע זאת?

בהמשך כשסיפרתי לך שאני לומד נהיגה
חשבת שאולי הגזמתי עם החגיגה

התחתנתי, עכשיו הכל יחזור עוד
החלום קיבל שוב צבע וורוד

דה ז'ה וו עשרים שנה אחורנית
מה עושים, למה לעזוב את הכוילל? רוצה להיות נהג מונית??

אמא אני רוצה לעבוד את ה' יתברך
אבל בדרכי שלי, אמרתי בקול רך

לא ולא, אינך יודע מה טוב
לך ללמוד במקום לחשוב
פרנסה? נראה, טוב?
בא לכולל של אבא, אני ישלם את החוב

היו אלו שנים כואבות
לקבל כסף נדבות
הרגשתי כמו בבית אבות
להעזר באחרים כדי לא להיות בחובות

ביום בהיר עזבתי
די, אמרתי, נשברתי
הצטערת מאוד, על מה נלחמתי?
אוי, איה החלום אשר חלמתי

אמא אהובה,
היום בבוקר קיבלתי את התשובה

קיבלתי הצעה מפתה ששכרה בצידה
הצעה שיש בה כדי לפרנס את כל הילודה
אולי קצת נדנוד קל של בלתי נודע
כי, איך לומר? יש איזו נקודה
חסר קצת ביידישקייט, לא משהו מודע

לא ולא אמרתי בגאון
לא הסכמתי לחתום לדראון
גם אם יהיה קושי ודיכאון
אני לא מוכן לאבד את החזון

אז...
אני אמנם לא גדול הדור
רק יהודי פשוט, שחי בפרוזדור
יש לי אפילו סמארטפון מוגן
ולכן הילד שלי לא התקבל לגן

אבל, כשמגיע רגע האמת
אני לא מתפשר, מוכן גם להתעמת
את עקרונותי, לא ניתן לקמט
גם במילים אי אפשר לכמת

אוהב אותך

מייקי.

 

[מרציפן]

אמא יקרה ובן עם מעט חסכים
[אולי לא קיבל הכוונה טובה - גם אם נסכים]
כל עוד הנר דולק לא אבדה תקווה
המשיכי בתפילותייך לעורר האהבה

אל יאוש, הוא עוד יחזור לגמרא ולסטנדר
באהבה יומם ולילה ישגה, יהגה בתורה [בלי נדר]
עוד יפנים כי עולם הזה עראי - עוד יבוא סוף
ועולם הבא הינו וודאי - אליו כל יהודי יכסוף

זה המקום דומה לפרוזדור [בצידו נחש צפע]
כשבע שנים הטובות - הזדמנות לאגור, הן כה רב השפע
ואילו העתיד ואפילו זה שאחרי מות קדושים
כשנות הרעב מאין יכולת להשיג מאומה, באין מי להאשים

ואתה בן, הן ידעת כי נתנה תורה במדבר
לא מקום לא פרנסה, לא תבואה, גם לא בר
אך ניתנה תורה לאוכלי המן
וכך בכל דור למאמין ובוטח - כמזומן

באהבה
זונדל רחמים שצריך להשיג היום בדחיפות כסף ולמרות זאת הולך לכולל בשמחה עצומה

 

[מה הענינים]

זה מקסים!
כתוב נהדר, והמסר המובע פה הוא יותר ממצוין

כן אמא נהדרת, הבן שלך גדל קצת אחרת
הדמעות והתפילות שלך לא הלכו לפח
הן מילאו תפקיד אחר, שעל הבן שלך מגן ושומר

 

[לקח טוב]

אמא יקרה ובן עם מעט חסכים
[אולי לא קיבל הכוונה טובה - גם אם נסכים]
כל עוד הנר דולק לא אבדה תקווה
המשיכי בתפילותייך לעורר האהבה

כן אמא נהדרת, הבן שלך גדל קצת אחרת
הדמעות והתפילות שלך לא הלכו לפח
הן מילאו תפקיד אחר, שעל הבן שלך מגן ושומר

מזדהה עם מה שכתבה @מה הענינים

מאמין בכל ליבי שתורה אכן נתנה במדבר
אך לכל יהודי תפקיד משלו, תפקיד מפואר..

'כל עוד הנר דולק' לא רלוונטי כאן..
כי כשיהודי עושה רצון ה', זה הכי מושלם
הרי לכך הוא בא לעולם...

נ.ב. הסיפור אמנם עם נגיעות אישיות, אך אינו אישי כלל. ('לקח' מתגובות העבר..)

 

[שרלוט]

וואו!!!
הרעיון, הכתיבה והתוכן -מושלם!!
יהיה מעניין אם תביאו באשכול נפרד את הצד השני של האימא
מה היא מרגישה ואיך היא מקבלת את השינוי.

 

[בא יבוא]

אתה לא אובד
אתה עובד
בדרכך שלך!

ולכל ילד יש מקום בעולמו של הקדוש ברוך הוא. אלפי כוכבים, הרים ונהרות, וכל אחד בשמו יקרא.

אנחה; קשים חיי מושא אכזבה.

אז עד כמה שתוכל, שוב ושוב, השמע לאוזניך את המילים שלא השמיעו לך.

ולאבא תגיד: אני כאן. אוהב אותך, אני, כמות שהנני.

 

[גדי ישראלי]

אהבתי את החריזה. פחות את התוכן. אבל בשביל מה לכתוב ולהיסחף ואז יבא פנס וימחוק הכל [או לא הכל], בא נעצור פה וזהו.
בקטנטונת- צ'ופים ולא צ'יפים. מה, באמת אני היחיד פה שעלה על זה?

 

[מרציפן]

אני מוצא את עצמי שוב כותב למרות שאין רצוני כלל לעורר פולמוס בנושא, אבל הנושא מאד עדין ובציפור נפשה של היהדות, ולעניות דעתי יש כמה משמעויות בשיר הנ"ל שיכולות להתפרש בפן שלילי - אף שוודאי לא התכוון אליהם הכותב הנכבד אשר שמו ["ניקו"] מעיד עליו.

כפי הניכר מהשיר, מושא השיר לא קיבל הכוונה נכונה. תחילה בשאיפה של אמו שיהיה גדול הדור - שזו פשוט טעות! אנחנו לא מחנכים את הילדים שיצאו גדולי הדור. השאיפה היא שיעבוד את ה' בכל כוחותיו ויכולותיו, וגם אם כל חייו יישב בקרן זווית ולא ייצא שמעו בציבור. השאיפה ל'גדול הדור' דווקא מונעת משאיפה של כבוד באיצטלא של קדושה. גם חנה אמו של שמואל ביקשה שיהיה לה ילד בינוני כידוע.
אף מה שנאמר "חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" - הן לא נאמר מתי אהיה אף אני אחד מהאבות, אלא שיהיו מעשי, כשהכוונה שיהיו מעשי בתכלית השלמות כפי כוחותי ואז זה נחשב שמעשי כמעשי אברהם יצחק ויעקב.

לאחר מכן לא הסכימו ההורים לקבל עליו שום תלונה ולטפל בה כראוי, תמיד היו במגננה, לא נשלח למוסדות שמתאימים לו וכו' והכל בשם שאיפה זו. וממילא גם ההמשך מובן.

הנושא היה יכול להיות נושא רק אם האמא עשתה מבחינתה כל מה שיכולה והכל לשם שמים ללא שאיפת כבוד - אז היא צריכה לקבל את הבן בהבנה ולהבין שכך רצון ה'.

ואם כבר, אוסיף עוד כמה מילים. כל הורה צריך לשאוף שהבן יהיה תלמיד חכם ויישב ויהגה בתורה יומם ולילה. כל אחד אומר זאת בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימנו ובהם נהגה יומם ולילה" - ואם אנשי כנסת הגדולה תקנו לכל אחד לומר כך - בהכרח שכל אחד ראוי ומסוגל לכך. כמו כן כבר אמרו חכמים "תורה מונחת בקרן זווית כל הרוצה ליטול יבא ויטול"

ומה שיש שחושבים שהם לא מסוגלים לזה, זה רק בגלל שלא יודעים את הדרך הנכונה היאך להתחבר לתורה. שבעים פנים לתורה - כדי להתאימה לכל אחד ואחד מכלל ישראל אשר נתייסד כידוע בשבעים נפש. [ולכן גם בסנהדרין היו שבעים כדי לקבל את כל הפנים והצורות הנכונות ללימוד התורה].
כן ידוע מה שכתב האור החיים הקדוש שאם היו בני אדם מרגישים את מתיקות התורה היו משתגעין ומתלהטין אחריה - שאף זה נאמר על כל אחד ואחד מישראל.

מעתה, ברור שמי שמוותר על לימוד התורה וטוב לו עם זה - הוא אומר לעצמו שזו השליחות שלי בחיים [איש עסקים עם סמארטפון מוגן וכו'] אין ספק שלא זכה להרגיש את מתיקות התורה.

ועל כך צריכה כל אמא ואמא להתפלל שיזכו צאצאיה להרגיש את מתיקות התורה. לכשירגישו זאת וודאי לא יוכלו לעוזבה כל חייהם. ומכאן ואילך - איזה תפקיד יהיה להם, אם גדול הדור או מורה הוראה - לא נראה שזה בכלל נושא.

דבר נוסף: כשמחנכים ילד ומתמקדים רק במה תצא בסוף - זה מקשה עליו מאד את ההתמודדות היום יומית, שהרי עד שיהיה גדול הדור יעברו עוד עשרות שנים ובאמת שאין לו סבלנות לחכות לזה, ובפרט כשמצד שני כל פיתויי העולם קורצים לו באופן שנדמה לו שזה מהיום להיום כמעט.

ההכוונה הנכונה היא שכל יום ויום יעשה מה שמוטל עליו כפי יכולותיו. אף אחד לא צריך לעשות יותר מזה!!
ודאי שלא כל אחד מסוגל להתחיל לשבת ללמוד יומם ולילה ברגע אחד, ואפילו לא בכמה שנים, אבל וודאי שככל שיזכה להרגיש את מתיקות התורה יוכל להשקיע בה יותר ויותר.

בתפילה וברכה שנזכה כולנו להרגיש ולקיים את הפסוק: "כי @לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

ולפני שאחתום אני מוכרח להוסיף הסתייגות נוספת ממה שנשמע מהשיר הנ"ל בגנות אברכי הכוללים על שנים כואבות כסף נדבות חיים בחובות וכו'. מאמין שלא התכוונת, אלא לתאר הרגשה אישית, אבל חכמים הזהרו בלשונכם.

מתנצל על האורך ועל ההטפה [ממש לא התכוונתי] ואולי באמת תקחו את זה כסוג של מאמר/טור שנכתב לצורך קבלת ביקורת על הכתיבה. [אגב הוא נכתב ישר מהלב ללא מחיקות/ טיוטא כמעט - אז תתחשבו בי...]

 

[לקח טוב]

ולפני שאחתום אני מוכרח להוסיף הסתייגות נוספת ממה שנשמע מהשיר הנ"ל בגנות אברכי הכוללים על שנים כואבות כסף נדבות חיים בחובות וכו'

האמת שלא רציתי להגיב (למרות שאני די מסכים עם רוב הדברים שכתבת וגם חושב שלזה בדיוק כיוונתי) כי משום מה מרגיש לי לאחרונה לא בנוח עם הוויכוחים באופן כללי..

אבל אני חייב להתייחס למה שכתבת! חלילה חלילה חלילה לי מלהשמיע אפילו נימה של חוסר הערכה לאברכי כולל, להיפך, האברכים השוקדים על התורה הם מושא להערצה בעיני! הלא הם אוכלי המן בדורנו!

תקרא שוב את השורות שכתבתי ותראה שלא דיברתי על 'נדבות' של אברך שמקבל מלגה אלא על מושא השיר שמרגיש כאב על כך שמקבל כסף מאמא שלו שתומכת בו רק כי היא רוצה שישב וילמד בכולל.

אם לא הובנתי נכון אז זו ההזדמנות להסביר.

 

[מרחבית]

אבל אני חייב להתייחס למה שכתבת! חלילה חלילה חלילה לי מלהשמיע אפילו נימה של חוסר הערכה לאברכי כולל, להיפך, האברכים השוקדים על התורה הם מושא להערצה בעיני! הלא הם אוכלי המן בדורנו!

תקרא שוב את השורות שכתבתי ותראה שלא דיברתי על 'נדבות' של אברך שמקבל מלגה אלא על מושא השיר שמרגיש כאב על כך שמקבל כסף מאמא שלו שתומכת בו רק כי היא רוצה שישב וילמד בכולל.

אם לא הובנתי נכון אז זו ההזדמנות להסביר.

תודה על ההסבר! גם לי הקטע הזה מאוד הפריע.
ואולי כדאי עוד להוסיף, שהורים שתומכים בבן כדי שיוכל ללמוד - אשריהם ואשרי חלקם.
כמובן שכאן, כאשר זה היה מצד האמא כדי להכריח - זה מתקבל לגמרי אחרת.

 

[בא יבוא]

התיקון נמצא בשתי המילים הראשונות של השיר: "אמא אהובה". (בוכה לי). אני מאמין, אמא יקרה לי, שאהבת אותי למרות שאיכזבתי אותך, וטירפדתי לך את החלומות.

ואחת הטעויות בדרך החינוך הלזו זאת הנקודה שחוזרת שוב ושוב בשיר: "אני מבינה יותר ממך". אז אני שואלת: עד איזה גיל מבין המבוגר יותר מהצעיר ממנו? ואם אין לדבר סוף, הרי שנגיע כמעט עד משה רבינו, ולאף אחד מאיתנו לא תהיה דעה עצמאית.

ולא כך הדרך. הילד מטבעו, ומרגע היוולדו, מהווה ישות נפרדת. תפקיד המורים והמחנכים לכוון אותו למה שהם מאמינים שהיא הדרך הנכונה, בכבוד ובאמונה.

 

[סימי]

תן לי, קלי, הדעת
לחנך ילדי לעבודתך.
עזור לי לחוש ולדעת
שאני רק זורעת, נוטעת-
זרעים בערוגתך.

חנני בינה להבין
כי נשמתם בידי פיקדון
לכבד בם אותך, קל, אדון...
ואם התוצרת שונה
על ציפיותי לא תואמת, לא עונה...
אולי כלפי חוץ- אינה מרשימה
אך כולה מכוונת "לשמה"!

הרי שמלאתי משימתי בשלימות!
כי השקעתי מעצמי את מלוא הכמות!!!
ואין לי כל ענין להרשים
ידידים, שכנים, בני אדם- אנשים!

"חנוך לנער על פי דרכו" -שלו
גם אם לגבי זה "לא מתאים", וזה "לא"...
הם לא "כלים" לכבודי - כי אם לכבודך
דיי אם גדלתי ילדי לאהבתך ולעבדך!

(ואל תטעו, גם אני מתפללת ומבקשת כמו כולנו: "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ד' יראי אלוקים זרע קודש בד' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא..." ומקווה ומיחלת... ורוצה ומשתוקקת...
אבל אני משתדלת להפריד בין התנהגותו של הילד- ל"הצלחה" שלי, או, חלילה, ל"כישלון"...
הכל מאיתו - ולכבודו!)

 

[cheinanit]

בקטנטונת- צ'ופים ולא צ'יפים. מה, באמת אני היחיד פה שעלה על זה?

ולא עלית על זה ששורה אח"כ צריך להיות 'סטארטאפים' ולא סטריאוטיפים?

 

[לקח טוב]

תן לי, קלי, הדעת
לחנך ילדי לעבודתך.
עזור לי לחוש ולדעת
שאני רק זורעת, נוטעת-
זרעים בערוגתך.

חנני בינה להבין
כי נשמתם בידי פיקדון
לכבד בם אותך, קל, אדון...
ואם התוצרת שונה
על ציפיותי לא תואמת, לא עונה...
אולי כלפי חוץ- אינה מרשימה
אך כולה מכוונת "לשמה"!

מעולה. תענוג לקרוא.
אהבתי מאוד!
גם את הכתיבה וגם את המסר.
תודה!

 

[לקח טוב]

בקטנטונת- צ'ופים ולא צ'יפים

הטעות בטעות, ועם הסופר @גדי ישראלי הסליחה והמחילה בזה ובבא אכי"ר.

ולא עלית על זה ששורה אח"כ צריך להיות 'סטארטאפים' ולא סטריאוטיפים

הטעות בכוונה, כמאמר החכם 'חרוז טוב שווה אלף מילים' ומשנים מפני השלום וכו'.

 

[מרציפן]

תן לי, קלי, הדעת
לחנך ילדי לעבודתך.
עזור לי לחוש ולדעת
שאני רק זורעת, נוטעת-
זרעים בערוגתך.

חנני בינה להבין
כי נשמתם בידי פיקדון
לכבד בם אותך, קל, אדון...
ואם התוצרת שונה
על ציפיותי לא תואמת, לא עונה...
אולי כלפי חוץ- אינה מרשימה
אך כולה מכוונת "לשמה"!

הרי שמלאתי משימתי בשלימות!
כי השקעתי מעצמי את מלוא הכמות!!!
ואין לי כל ענין להרשים
ידידים, שכנים, בני אדם- אנשים!

"חנוך לנער על פי דרכו" -שלו
גם אם לגבי זה "לא מתאים", וזה "לא"...
הם לא "כלים" לכבודי - כי אם לכבודך
דיי אם גדלתי ילדי לאהבתך ולעבדך!

(ואל תטעו, גם אני מתפללת ומבקשת כמו כולנו: "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ד' יראי אלוקים זרע קודש בד' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא..." ומקווה ומיחלת... ורוצה ומשתוקקת...
אבל אני משתדלת להפריד בין התנהגותו של הילד- ל"הצלחה" שלי, או, חלילה, ל"כישלון"...
הכל מאיתו - ולכבודו!)

כל מילה נוספת מיותרת...
יפהפה!
[מסוג הדברים של "גזור ושמור"]

 

[cheinanit]

הטעות בטעות, ועם הסופר @גדי ישראלי הסליחה והמחילה בזה ובבא אכי"ר.



הטעות בכוונה, כמאמר החכם 'חרוז טוב שווה אלף מילים' ומשנים מפני השלום וכו'.

אם זה צ'ופים ולא צ'יפים, אני כבר לא בטוח שסטריאוטיפים מתחרז יותר טוב מאשר סטארטאפים...