הנושאים החמים
הנושאים החמים
ארוך מידי, אולי לא מנוסח מספיק, אבל כשעמדתי שם ידעתי שאני חייב לכתוב את זה, כתבתי, אולי עוד אערוך.
קמתי מוקדם הבוקר, לבן שלי הנחתי דווקא לישון עוד קצת, הוצאתי את הילדים, עוד הספקתי לקפוץ למשרד לכמה דקות, בתשע ועשרים ר' בנימין כבר חיכה לי, הבן יקיר איחר מעט והגיע מתנשף, נסענו.
בעשר היינו צריכים להיות שם, הגענו קצת קודם, כמו תמיד ראשונים, המכונה היתה כבר באמצע שטיפה, חלק מהסכינים והמוטות כבר היו מוכנים לבדיקה, והסתערנו, בעשר ועשרה כבר כולם היו שם.
כל אחד קיבל חלק, מי על המזלגות (הזרועות של המיקסר) מי על הסירים, חלק קיבלו את הלאגרים הגדולים שמוחצים את הבצק, עד שנהפך לגליון אחד ארוך ואחיד, כל אחד יודע את חלקו, אני שזכיתי מאז שאבי שה' יאריך ימיו בטוב ובבריאות פרש מניהול של החבורה, להוביל אותה, מתרוצץ בין אחד לשני, בודק שכל אחד עושה את המוטל עליו, ועובר בעין, לראות שאף אחד לא מפספס.
חלקם כבר סבים לנכדים ואפילו לנינים, חלקם בכלל הנכדים של בני החבורה הישנה, נפגשים פעם בשנה, מה שלום אבא וסבא, מעלים קצת נוסטלגיה, מתרפקים וממשיכים.
אני עוד זוכר כילד שאבא היה לוקח אותי לכנסת, שם הלפרין הזקן שיכן את המכונה שלו, את המזלגות היינו מנקים על הרכב בחוץ. נוסעים להביא מים שלנו מהמעין גם לממצות מכונה. אבל היום אנחנו כאן, בנין שלם, מפעל, מסביב שועטות עוד שתי מכונות ענק, אחד של הבד"ץ ירוה חמש חמש מצות, ומשמאל מכונה של הרבנות, שפולטת אף היא כמות מטורפת של לחם עוני.
ר' יענקב שכבר לא צעיר עדיין משתפל מתחת לבית הקיבול של הבצק, דואג שלו יישאר פירור, גם לא בצדדים, 'זה אני בודק' הוא אומר, פעם אחת נתתי למישהו אחר, לא כולם מכירים את כל הפינות של הדבר הגדול הזה, מאז אני עוש את זה.
ר' נתן שעוד היה ר"מ שלי בישיבה קטנה, אחראי על הרייעדלער, מאז שאני ילד, כל גלגולי החבורה, השאירו אותו עומד שם, זה זכרון ילדות מתוק, ר' נתן עומד ובודק, שן שן, שורה שורה, בשנים האחרונות הוא עושה את זה יחד עם שמוליק, שהיה גם כן תלמיד שלו, אבל עיני הנץ שלו, לא מפספסות פירור.
שוקי שתמיד נותן לנו את כל הזמן שבעולם, שואל אותי בשקט, אפשר לחבר כבר? ואני עונה לו, עד שהג'ינג'י לא רגוע, אנחנו לא מתחילים, 'קחו את כל הזמן שבעולם' הוא אומר. בגלל זה אנחנו כאן.
מקצה האולם אני שומע את שריקת ההלחץ אוויר, מישהו לחץ עליו לנקות משהו כנראה. היייי! אני צורח, לאאאא! עכשיו אף אחד לא לוחץ על זה, זה מרים את כל האבק והקמח מהריצפה, זה לא מישהו משלנו, אני יודע, אבל זה קפץ לי, אני עוד זוכר את אבא שיהיה בריא, צווח ממש צווח הוא לא ראה ע מי, אבל זה היה רב חשוב, שנכנס מהמכונה הגדולה לרגע, לנקות את מעילו. ואבא לא התאפק, הוא מבוישי היה, ואבא שידלו לסלוח, אבל מאז בנשמתי נטבעה ההבנה, טיפת לחץ אוויר לא מופעל מרגע שהתחלנו לבדוק.
שוקי אומר לי, הג'ינג'י סיים מי מדליק את האש?
לי עם השנים נולדו תפקידים, אני גם מדליק את האש, וגם לוקח שעון, וכמובן קנין על השליחות להפריש חלה.
אלו היו תפקידיו של אבא, כשיש בכוחו הוא בא ועושה זאת, היום אני מדליק, אחמד עומד לידי בארשת חשיבות, אני שואל כבכל שנה, הוספת מלח, קצת פלפל? ואחמד מחייך, את זה תדע בפסח. אותה שאלה אותה תשובה, אותו אחמד.
שוקי מרים שאגה, עם חיוך קבוע, יאללה, התחלנו. כל מה שאעשה היום בעסק המצות יהיה לשם מצות מצווה.
אני אומר לשם מצות מצווה, מדליק את התנור, ורץ חדר הקמח והמים, ברגע שהניסו את המים לסיר אני לוחץ על הסטופר, ומטפס למקומי משכבר הימים, על הלוע הגדול של הלאגרים, לשם מגיע הבצק, כשהוא עדיין פירורים אני מקבל את הסירים מידיהם הזריזות של מחזיקי הסירים, שלא שכחו לעבור דרך ר' יוסף שאחראי על החלה.
סיימנו, המכונה עוד עובדת, אבל כדי ששמונה עשרה דק' יהיו מהמים עד פי התנור, מפסיקים אחרי ארבע עשרה ועשרים שניות. אני רץ לכניסה לתנור שם עומדים שניים ובודקים שלא תיכנס בטעות איזו מצה כפולה. עין אחת על הסטופר, שניה על המצות. עשר תשע שמונה... ומוריד כמה מצות, סימן לכך שהבאים בתור הם כבר לאחר ח"י, רץ לסוף המכונה, שם עומד ר' נתן, ובודק עם בכל זאת לא השתרבבו כפולות, אני אומר לו סיימנו, הוא מחכה, לשורה הריקה, והנה, סיימנו חזק וברוך הבן יקיר חזר לישיבה, ואנחנו ששים ושמחים עם קרטון ענק, השנה לשמונה ימים, הביתה למדף שאמא הכינה בארון למעלה.
ויהי נועם ה' עלינו.
קמתי מוקדם הבוקר, לבן שלי הנחתי דווקא לישון עוד קצת, הוצאתי את הילדים, עוד הספקתי לקפוץ למשרד לכמה דקות, בתשע ועשרים ר' בנימין כבר חיכה לי, הבן יקיר איחר מעט והגיע מתנשף, נסענו.
בעשר היינו צריכים להיות שם, הגענו קצת קודם, כמו תמיד ראשונים, המכונה היתה כבר באמצע שטיפה, חלק מהסכינים והמוטות כבר היו מוכנים לבדיקה, והסתערנו, בעשר ועשרה כבר כולם היו שם.
כל אחד קיבל חלק, מי על המזלגות (הזרועות של המיקסר) מי על הסירים, חלק קיבלו את הלאגרים הגדולים שמוחצים את הבצק, עד שנהפך לגליון אחד ארוך ואחיד, כל אחד יודע את חלקו, אני שזכיתי מאז שאבי שה' יאריך ימיו בטוב ובבריאות פרש מניהול של החבורה, להוביל אותה, מתרוצץ בין אחד לשני, בודק שכל אחד עושה את המוטל עליו, ועובר בעין, לראות שאף אחד לא מפספס.
חלקם כבר סבים לנכדים ואפילו לנינים, חלקם בכלל הנכדים של בני החבורה הישנה, נפגשים פעם בשנה, מה שלום אבא וסבא, מעלים קצת נוסטלגיה, מתרפקים וממשיכים.
אני עוד זוכר כילד שאבא היה לוקח אותי לכנסת, שם הלפרין הזקן שיכן את המכונה שלו, את המזלגות היינו מנקים על הרכב בחוץ. נוסעים להביא מים שלנו מהמעין גם לממצות מכונה. אבל היום אנחנו כאן, בנין שלם, מפעל, מסביב שועטות עוד שתי מכונות ענק, אחד של הבד"ץ ירוה חמש חמש מצות, ומשמאל מכונה של הרבנות, שפולטת אף היא כמות מטורפת של לחם עוני.
ר' יענקב שכבר לא צעיר עדיין משתפל מתחת לבית הקיבול של הבצק, דואג שלו יישאר פירור, גם לא בצדדים, 'זה אני בודק' הוא אומר, פעם אחת נתתי למישהו אחר, לא כולם מכירים את כל הפינות של הדבר הגדול הזה, מאז אני עוש את זה.
ר' נתן שעוד היה ר"מ שלי בישיבה קטנה, אחראי על הרייעדלער, מאז שאני ילד, כל גלגולי החבורה, השאירו אותו עומד שם, זה זכרון ילדות מתוק, ר' נתן עומד ובודק, שן שן, שורה שורה, בשנים האחרונות הוא עושה את זה יחד עם שמוליק, שהיה גם כן תלמיד שלו, אבל עיני הנץ שלו, לא מפספסות פירור.
שוקי שתמיד נותן לנו את כל הזמן שבעולם, שואל אותי בשקט, אפשר לחבר כבר? ואני עונה לו, עד שהג'ינג'י לא רגוע, אנחנו לא מתחילים, 'קחו את כל הזמן שבעולם' הוא אומר. בגלל זה אנחנו כאן.
מקצה האולם אני שומע את שריקת ההלחץ אוויר, מישהו לחץ עליו לנקות משהו כנראה. היייי! אני צורח, לאאאא! עכשיו אף אחד לא לוחץ על זה, זה מרים את כל האבק והקמח מהריצפה, זה לא מישהו משלנו, אני יודע, אבל זה קפץ לי, אני עוד זוכר את אבא שיהיה בריא, צווח ממש צווח הוא לא ראה ע מי, אבל זה היה רב חשוב, שנכנס מהמכונה הגדולה לרגע, לנקות את מעילו. ואבא לא התאפק, הוא מבוישי היה, ואבא שידלו לסלוח, אבל מאז בנשמתי נטבעה ההבנה, טיפת לחץ אוויר לא מופעל מרגע שהתחלנו לבדוק.
שוקי אומר לי, הג'ינג'י סיים מי מדליק את האש?
לי עם השנים נולדו תפקידים, אני גם מדליק את האש, וגם לוקח שעון, וכמובן קנין על השליחות להפריש חלה.
אלו היו תפקידיו של אבא, כשיש בכוחו הוא בא ועושה זאת, היום אני מדליק, אחמד עומד לידי בארשת חשיבות, אני שואל כבכל שנה, הוספת מלח, קצת פלפל? ואחמד מחייך, את זה תדע בפסח. אותה שאלה אותה תשובה, אותו אחמד.
שוקי מרים שאגה, עם חיוך קבוע, יאללה, התחלנו. כל מה שאעשה היום בעסק המצות יהיה לשם מצות מצווה.
אני אומר לשם מצות מצווה, מדליק את התנור, ורץ חדר הקמח והמים, ברגע שהניסו את המים לסיר אני לוחץ על הסטופר, ומטפס למקומי משכבר הימים, על הלוע הגדול של הלאגרים, לשם מגיע הבצק, כשהוא עדיין פירורים אני מקבל את הסירים מידיהם הזריזות של מחזיקי הסירים, שלא שכחו לעבור דרך ר' יוסף שאחראי על החלה.
סיימנו, המכונה עוד עובדת, אבל כדי ששמונה עשרה דק' יהיו מהמים עד פי התנור, מפסיקים אחרי ארבע עשרה ועשרים שניות. אני רץ לכניסה לתנור שם עומדים שניים ובודקים שלא תיכנס בטעות איזו מצה כפולה. עין אחת על הסטופר, שניה על המצות. עשר תשע שמונה... ומוריד כמה מצות, סימן לכך שהבאים בתור הם כבר לאחר ח"י, רץ לסוף המכונה, שם עומד ר' נתן, ובודק עם בכל זאת לא השתרבבו כפולות, אני אומר לו סיימנו, הוא מחכה, לשורה הריקה, והנה, סיימנו חזק וברוך הבן יקיר חזר לישיבה, ואנחנו ששים ושמחים עם קרטון ענק, השנה לשמונה ימים, הביתה למדף שאמא הכינה בארון למעלה.
ויהי נועם ה' עלינו.
נערך לאחרונה ב:
