הנושאים החמים
הנושאים החמים
יענקי R
ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
בס"ד
זהו זיכרון ילדות ראשוני של אחד הפסחים שצרובים בזיכרוני בתור ילד בן ארבע. קטן, תמים, ועייף-כח.
הילדות שלי לא הייתה רגילה, או יותר נכון כן רגילה לזמנים ההם שלפני חמישה עשורים, אבל לא 'בריאה', כמו שמגדירים את זה היום.
הפרנסה הקשה ומזגו החם וקצר-הרוח של אבי, בתוספת מחלתה של אמי, הם ככל הנראה היו הגורמים העיקריים לאווירה הקבועה ורוויית-המתחים ששררה בביתנו. כל בוקר, כל ערב, בלי שינוי.
היום, בתור בוגר-מבוגר, אני יודע לתת לסיפור הזה פרשנות מילולית. אבל אז, באותו פסח, הייתי עוד קטן.
*
בצהרי היום של ערב פסח ההוא הורדמתי בכוח.
מתחת השמיכה הדקיקה שמעתי את אבא אומר בקול חזק לאמא ששכבה במיטתה: הרב אמר שצריך להשכיב את הילדים היום בצהריים. אם הוא לא ירדם אני לא יודע מה אעשה לו! הוא חייב לישון, כדי שיהיה ערני בלילה ולא ישגע אותי. השנה אני רוצה להעביר את הסדר בצורה רגועה וללא התפרצויות!
אמא ענתה לו בתשישות אך בתקיפות: שוב אתה חושב רק על עצמך?! הרי העיקר בלילה הזה הוא המצוה של "והגדת לבנך" - שישאר ער וישאל 'מה נשתנה'!
'חה', צחקק אבא בביטול, 'שום דבר לא ישתנה בו'...
*
כשקמתי לפנות-ערב, אבא כבר חזר מהתפילה, והיה נדמה לי שהוא נינוח משהו.
לפני הקידוש הפתיע אותי אבא: קח אגוזים, יא איבני, שיהיה לך להמשך הלילה. אבל בן! סיים בטון אופייני, תשמור עליהם מכל משמר - אם ישברו אין חדשים!
הייתה זו אז הפתעת חיי. בחיים לא קבלתי אגוזים, ועוד מאבא?!
בלעתי את רוקי ולקחתי את האגוזים בשתיקה. הטמנתי אותם עמוק-עמוק בכיס מכנסי המטולאים, שאחותי הגדולה טרחה לתקן לי לכבוד החג.
לא ציפיתי להסברים, וגם לא היה מי שיספק אותם. אבא התחיל בקידוש ואני שקעתי בחלומות ורודים עם נגיעות חום, מנסה לפצח את התעלומה הזו ששמה אגוז.
*
הסדר התנהל ברוח טובה. ה'חרוסת' המתוקה של סבתא-מזל חיפתה על ה'מרור', שהיה שונה ממה שהייתי רגיל בו בכל לילה.
אי-שם בין 'שולחן-עורך' ל'צפון' מששתי את הכיס ונזכרתי שוב באגוזים שכה חיממו לי את הלב.
ההרגשה שלי היתה שהערב הזה קרה משהו.
בתום ליבי פניתי לאבי והעזתי לשאול אותו:
אבא, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
- - -
זהו זיכרון ילדות ראשוני של אחד הפסחים שצרובים בזיכרוני בתור ילד בן ארבע. קטן, תמים, ועייף-כח.
הילדות שלי לא הייתה רגילה, או יותר נכון כן רגילה לזמנים ההם שלפני חמישה עשורים, אבל לא 'בריאה', כמו שמגדירים את זה היום.
הפרנסה הקשה ומזגו החם וקצר-הרוח של אבי, בתוספת מחלתה של אמי, הם ככל הנראה היו הגורמים העיקריים לאווירה הקבועה ורוויית-המתחים ששררה בביתנו. כל בוקר, כל ערב, בלי שינוי.
היום, בתור בוגר-מבוגר, אני יודע לתת לסיפור הזה פרשנות מילולית. אבל אז, באותו פסח, הייתי עוד קטן.
*
בצהרי היום של ערב פסח ההוא הורדמתי בכוח.
מתחת השמיכה הדקיקה שמעתי את אבא אומר בקול חזק לאמא ששכבה במיטתה: הרב אמר שצריך להשכיב את הילדים היום בצהריים. אם הוא לא ירדם אני לא יודע מה אעשה לו! הוא חייב לישון, כדי שיהיה ערני בלילה ולא ישגע אותי. השנה אני רוצה להעביר את הסדר בצורה רגועה וללא התפרצויות!
אמא ענתה לו בתשישות אך בתקיפות: שוב אתה חושב רק על עצמך?! הרי העיקר בלילה הזה הוא המצוה של "והגדת לבנך" - שישאר ער וישאל 'מה נשתנה'!
'חה', צחקק אבא בביטול, 'שום דבר לא ישתנה בו'...
*
כשקמתי לפנות-ערב, אבא כבר חזר מהתפילה, והיה נדמה לי שהוא נינוח משהו.
לפני הקידוש הפתיע אותי אבא: קח אגוזים, יא איבני, שיהיה לך להמשך הלילה. אבל בן! סיים בטון אופייני, תשמור עליהם מכל משמר - אם ישברו אין חדשים!
הייתה זו אז הפתעת חיי. בחיים לא קבלתי אגוזים, ועוד מאבא?!
בלעתי את רוקי ולקחתי את האגוזים בשתיקה. הטמנתי אותם עמוק-עמוק בכיס מכנסי המטולאים, שאחותי הגדולה טרחה לתקן לי לכבוד החג.
לא ציפיתי להסברים, וגם לא היה מי שיספק אותם. אבא התחיל בקידוש ואני שקעתי בחלומות ורודים עם נגיעות חום, מנסה לפצח את התעלומה הזו ששמה אגוז.
*
הסדר התנהל ברוח טובה. ה'חרוסת' המתוקה של סבתא-מזל חיפתה על ה'מרור', שהיה שונה ממה שהייתי רגיל בו בכל לילה.
אי-שם בין 'שולחן-עורך' ל'צפון' מששתי את הכיס ונזכרתי שוב באגוזים שכה חיממו לי את הלב.
ההרגשה שלי היתה שהערב הזה קרה משהו.
בתום ליבי פניתי לאבי והעזתי לשאול אותו:
אבא, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
- - -
...
