הנושאים החמים
הנושאים החמים
זווית ראשונה, כאן לפניכם. השנייה בהודעה הבאה
מי שסחב אותי לסיור המפוקפק הזה, עוד יבוא על נקמתו. שעות קרענו את הרגליים ברחובות הישנים. חנוכיות מפח, חנוכיות מכסף, הם מדליקים נרות משמן והם נרות מנרות, יש חנוכיות בחלון, בדלת, על הגג, חנוכיות חב"ד – גדולות כאלה, בקיצור – לא מעניין בכלל. גם ככה הקול של המדריכה היה מעצבן כזה אבל המגה-פון עשה לו כפילות באסית שהפכה אותו למטרד סביבתי.
"למשפחה שגרה כאן בקומה שלישית יש שבעה בנים" המדריכה הצומיסטית הצביעה על עוד בניין אפור מלא תריסים "איך אני יודעת? פשוט מאוד, תספרו כמה חנוכיות דולקות להם בחלון", מצחיק בקושי.
חדרנו לחדר מדרגות אפלולי כדי לראות חנוכיות בפתחים של הדירות. בכניסה לבניין הסתכלו כולם על ארון זכוכית עם חנוכיות שעמד על כיסא. אותי יותר גירו מלא עגלות ואופניים שנדחקו שם, כל אחד מהם אני מוכר ביד 2 לפחות באלף שקל, חבל שבאנו באוטובוס ולא הייתי עם האוטו.
המדריכה לא הפסיקה לשבש את המוח "וכאן מולנו יש משפחה שחסכה בחנוכיות, האבא הדליק שלוש נרות בצד אחד והילד הדליק בצד השני, תודו שזה פתרון יצירתי", "אל תפספסו את החנוכייה הענקית המפוארת בקומה שתיים, ממש חנוכיית אדמורי"ם". משעמם.
תפסנו גם על חם משפחה באמצע ההדלקה. המדריכה התחילה לתחקר את האבא למה הוא מדליק בצד ימין ולא בצד שמאל וכל מיני שאלות, ההוא מסכן כנראה לא הקשיב יותר מדי בשיעורים בבית ספר, אמר לה שככה הוא נוהג ונמלט עם המשפחה לתוך הבית. משעמם כמו הלילה.
בפונוביץ', אחרי שראינו את כל החנוכיות, הביאו רב חנפן להגיד דרשה מעוררת פיהוקים, הוא דיבר על המכבים והנרות ועוד סתם דיבורים. לא רק אני לא הקשבתי – כולם. צילמנו לכל הכיוונים, אחרי זה אני יעבוד למחוק הכול.
תימני אחד, כנראה תמורת תשלום, הכניס אותנו לבית לראות הדלקת נרות. הוא עשה טקס שלם, תקע בשופר, חילק כיפות והשפריץ מים על הידיים של כולם, הוא התחזן להנאתו בסלסולים ארוכים כמו הסולסאלכים שלו. חשב שאנחנו חילונים והוא יכול לבלבל אותנו עם כל החגים ביחד, טוב שלא שם לנו ריבת אתרוגים. הטעו שלו שאני מכיר מצוין את כל החגים, חנוכייה זה בחנוכה, שופר בראש השנה, מים בחג המים, בכיפור לובשים כיפה ואתרוגים אוכלים בסוכות עם לולבים.
נדחפנו כולנו למאפיה חנוקת מימדים לקנות סופגנייה. "חמישה שקלים", אמר לי באדישות מוכר סחטן עם כיפה וסולסאלאך. מעולם לא הייתי פראייר "למה מה, אתה קופיקס? מה חמש שקל, ברמי לוי מוכר לי את זה בשמונים אגורות!". ילדון חרדי קטן עם סופגנייה ביד עקף אותי בחוסר נימוס אופייני והניח בחופזה מטבע של שנקל על הדלפקון, הסחטן אסף אותם בלי להתבייש, "יש מחיר ללקוחות קבועים ויש מחיר לתיירים. סתם – זה חלבי, הפרווה בשתי שקל". שילמתי בחריקת שן קולנית והשגחתי לראות שהוא מנפיק קבלה, לפחות שישלם מס על מחיר השוד שלו.
המשכנו להסתובב הלוך-חזור ברחובות ולהציץ בחפרנות לתוך בתים של אחרים. אחרי זה קנינו צ'ולנט. ידעתי שזה דבר גועלי, לא ידעתי עד כמה. המליצו לי על קוגל והוא באמת היה יותר נורמלי והעביר לי את הטעם הצ'ולנטי. המדריכה חילקה מזכרות – סביבון מנגן, חבילת נרות צבעוניים וחנוכיית פח פשוטה. כשהיא לא שמה לב, זרקתי הכול לפח. בשעה טובה כשחזרתי לבית אני מגלה לא פחות מחנוכייה על השיש במטבח, הילדה הביאה מהגן והדליקה.
מי שסחב אותי לסיור המפוקפק הזה, עוד יבוא על נקמתו. שעות קרענו את הרגליים ברחובות הישנים. חנוכיות מפח, חנוכיות מכסף, הם מדליקים נרות משמן והם נרות מנרות, יש חנוכיות בחלון, בדלת, על הגג, חנוכיות חב"ד – גדולות כאלה, בקיצור – לא מעניין בכלל. גם ככה הקול של המדריכה היה מעצבן כזה אבל המגה-פון עשה לו כפילות באסית שהפכה אותו למטרד סביבתי.
"למשפחה שגרה כאן בקומה שלישית יש שבעה בנים" המדריכה הצומיסטית הצביעה על עוד בניין אפור מלא תריסים "איך אני יודעת? פשוט מאוד, תספרו כמה חנוכיות דולקות להם בחלון", מצחיק בקושי.
חדרנו לחדר מדרגות אפלולי כדי לראות חנוכיות בפתחים של הדירות. בכניסה לבניין הסתכלו כולם על ארון זכוכית עם חנוכיות שעמד על כיסא. אותי יותר גירו מלא עגלות ואופניים שנדחקו שם, כל אחד מהם אני מוכר ביד 2 לפחות באלף שקל, חבל שבאנו באוטובוס ולא הייתי עם האוטו.
המדריכה לא הפסיקה לשבש את המוח "וכאן מולנו יש משפחה שחסכה בחנוכיות, האבא הדליק שלוש נרות בצד אחד והילד הדליק בצד השני, תודו שזה פתרון יצירתי", "אל תפספסו את החנוכייה הענקית המפוארת בקומה שתיים, ממש חנוכיית אדמורי"ם". משעמם.
תפסנו גם על חם משפחה באמצע ההדלקה. המדריכה התחילה לתחקר את האבא למה הוא מדליק בצד ימין ולא בצד שמאל וכל מיני שאלות, ההוא מסכן כנראה לא הקשיב יותר מדי בשיעורים בבית ספר, אמר לה שככה הוא נוהג ונמלט עם המשפחה לתוך הבית. משעמם כמו הלילה.
בפונוביץ', אחרי שראינו את כל החנוכיות, הביאו רב חנפן להגיד דרשה מעוררת פיהוקים, הוא דיבר על המכבים והנרות ועוד סתם דיבורים. לא רק אני לא הקשבתי – כולם. צילמנו לכל הכיוונים, אחרי זה אני יעבוד למחוק הכול.
תימני אחד, כנראה תמורת תשלום, הכניס אותנו לבית לראות הדלקת נרות. הוא עשה טקס שלם, תקע בשופר, חילק כיפות והשפריץ מים על הידיים של כולם, הוא התחזן להנאתו בסלסולים ארוכים כמו הסולסאלכים שלו. חשב שאנחנו חילונים והוא יכול לבלבל אותנו עם כל החגים ביחד, טוב שלא שם לנו ריבת אתרוגים. הטעו שלו שאני מכיר מצוין את כל החגים, חנוכייה זה בחנוכה, שופר בראש השנה, מים בחג המים, בכיפור לובשים כיפה ואתרוגים אוכלים בסוכות עם לולבים.
נדחפנו כולנו למאפיה חנוקת מימדים לקנות סופגנייה. "חמישה שקלים", אמר לי באדישות מוכר סחטן עם כיפה וסולסאלאך. מעולם לא הייתי פראייר "למה מה, אתה קופיקס? מה חמש שקל, ברמי לוי מוכר לי את זה בשמונים אגורות!". ילדון חרדי קטן עם סופגנייה ביד עקף אותי בחוסר נימוס אופייני והניח בחופזה מטבע של שנקל על הדלפקון, הסחטן אסף אותם בלי להתבייש, "יש מחיר ללקוחות קבועים ויש מחיר לתיירים. סתם – זה חלבי, הפרווה בשתי שקל". שילמתי בחריקת שן קולנית והשגחתי לראות שהוא מנפיק קבלה, לפחות שישלם מס על מחיר השוד שלו.
המשכנו להסתובב הלוך-חזור ברחובות ולהציץ בחפרנות לתוך בתים של אחרים. אחרי זה קנינו צ'ולנט. ידעתי שזה דבר גועלי, לא ידעתי עד כמה. המליצו לי על קוגל והוא באמת היה יותר נורמלי והעביר לי את הטעם הצ'ולנטי. המדריכה חילקה מזכרות – סביבון מנגן, חבילת נרות צבעוניים וחנוכיית פח פשוטה. כשהיא לא שמה לב, זרקתי הכול לפח. בשעה טובה כשחזרתי לבית אני מגלה לא פחות מחנוכייה על השיש במטבח, הילדה הביאה מהגן והדליקה.
) וסופרים חנוכיות, ונרות, ומאיזה סוג וכמה בטח זה עלה להם... אבל פתאום הקטע דיבר על משהו אחר, רק בסוף הוא נזכר שהוא בעצם מסתכל על החנוכיות...
