הנושאים החמים
הנושאים החמים
הפחד הוא נורא.
תלישות מאדמה מוצקה.
הצורך הוא נואש- בחמימות.
נקרתה אל מוכר וידוע רק לנשמתה העתיקה.
שם ישבו הם, עם מילים ותפילות נושנות,
מעולמות אחרים,
גלגולים נסתרים.
וחיכו שתשמיע.
קולה השמיעה, והנה זה פלא-
נשבתה בקסם עלום, והלכה במדבר.
לאן?
עיניים סומות ולב חסום. וטירוף להשיג.
בחושך, בכלום.
לא בכדי זה קרה בערב שבת סתווי.
כל כוחות הנפש שהרחיקו בצמא,
עמדו לה בעודה נשאבת חזרה
אל כור מחצבתה.
התגלות.
דמעות התעוררות זלגו ללא סדר
אויר קריר הפכם לדבר שמן הרוח נוצר.
כמו מן קלישאה,
ביכרה היא חורבות עתיקות.
שברונן הרטיט את ליבה.
הצפינה מן הכרך אל מקום שבו
איוו להם למושב גדולי עולם
נישאה נשמתה עם הרוחות של יושבי המקום
בכל הזמנים שקדמו לה כאן.
נמשכה בעבותות אל ק-ל-
מצוי בגלוי בפלאי היקום הניבטים מולה.
ונמוגה אל מול הגדלות כלא יכולה.
על אף גילה הפוחז והצעיר
וחוסר בינה ויישוב דעה
נסדרה לה תפילה על שפתותיה.
ביקשה בערגה על עתיד דמיוני, הזוי, ילדותי.
שוגה הייתה באשליה.
והרגישה שכינה עליה.
כרתה ברית עם בוראה.
בן אנוש לא יכנוס ביניהם.
אוהביה לעגו עליה, רצו לכבול אותה
באזיקי הגיון
לבל תתן לתחושותיה להשתלט על מעשים
בלתי הפיכים, בלתי נשכחים.
דמעות תשוקה, וגם אורות מנצנצים,
התירו את קשריה
המיסו ברכות, באהבה, וברצון.
קמה ועשתה מעשה.
נסתר מעין רואים.
נעלמה מעין כל.
כאילו לקחה האלוקים.
תולדותיה היום, אצים בחוצות. יפים וטהורים.
וקמטוטים חדשים ובוגרים בעיניה,
שעדיין לא למדו להפסיק לרצות,
יעידו עליה
כמה גדולה היא החלטה נחושה
ואפילו תהיה היא של ילדה פזיזה ואבודה.
תלישות מאדמה מוצקה.
הצורך הוא נואש- בחמימות.
נקרתה אל מוכר וידוע רק לנשמתה העתיקה.
שם ישבו הם, עם מילים ותפילות נושנות,
מעולמות אחרים,
גלגולים נסתרים.
וחיכו שתשמיע.
קולה השמיעה, והנה זה פלא-
נשבתה בקסם עלום, והלכה במדבר.
לאן?
עיניים סומות ולב חסום. וטירוף להשיג.
בחושך, בכלום.
לא בכדי זה קרה בערב שבת סתווי.
כל כוחות הנפש שהרחיקו בצמא,
עמדו לה בעודה נשאבת חזרה
אל כור מחצבתה.
התגלות.
דמעות התעוררות זלגו ללא סדר
אויר קריר הפכם לדבר שמן הרוח נוצר.
כמו מן קלישאה,
ביכרה היא חורבות עתיקות.
שברונן הרטיט את ליבה.
הצפינה מן הכרך אל מקום שבו
איוו להם למושב גדולי עולם
נישאה נשמתה עם הרוחות של יושבי המקום
בכל הזמנים שקדמו לה כאן.
נמשכה בעבותות אל ק-ל-
מצוי בגלוי בפלאי היקום הניבטים מולה.
ונמוגה אל מול הגדלות כלא יכולה.
על אף גילה הפוחז והצעיר
וחוסר בינה ויישוב דעה
נסדרה לה תפילה על שפתותיה.
ביקשה בערגה על עתיד דמיוני, הזוי, ילדותי.
שוגה הייתה באשליה.
והרגישה שכינה עליה.
כרתה ברית עם בוראה.
בן אנוש לא יכנוס ביניהם.
אוהביה לעגו עליה, רצו לכבול אותה
באזיקי הגיון
לבל תתן לתחושותיה להשתלט על מעשים
בלתי הפיכים, בלתי נשכחים.
דמעות תשוקה, וגם אורות מנצנצים,
התירו את קשריה
המיסו ברכות, באהבה, וברצון.
קמה ועשתה מעשה.
נסתר מעין רואים.
נעלמה מעין כל.
כאילו לקחה האלוקים.
תולדותיה היום, אצים בחוצות. יפים וטהורים.
וקמטוטים חדשים ובוגרים בעיניה,
שעדיין לא למדו להפסיק לרצות,
יעידו עליה
כמה גדולה היא החלטה נחושה
ואפילו תהיה היא של ילדה פזיזה ואבודה.
נערך לאחרונה ב:
