שיתוף - יומן שלושים יום

קדיתא

משתמש פעיל
"אני מבחינתי סיימתי. לא רואָה כל סיבה להמשיך. אם היינו מסכימים על הבסיס היינו יכולים איכשהו להמשיך לחיות יחד, אבל לא נראה לי שיש איזשהו מכנה משותף שמחבר בינינו, אז יאללה לְמה לסבול כל החיים?"

תמיד קינאתי בה. היכולת שלה לחבר חבילות במהירות שיא ולפרק אותן במהירות שווה – היא מופלאה. היא שונאת ספקנות והססנות, היא לא פוחדת משינויים, היא החלטית ונחרצת, ומה שהכי מרגיז, שבדרך כלל ההחלטות שלה גם מוכיחות את עצמן. פעם חשבתי שהיא חזקה בקבלת החלטות, היום נראה לי שהיא פשוט יודעת להחליט נכון.

כנראה גם הפעם היא צודקת, ויאללה, הגיע הזמן לארוז פקלאות. אני מת מפחד. אני יודע שבמצב הזה הסבל של הילדים גדול יותר, אני גם מבין שהאלימות שלי כלפיה איננה לגיטימית למרות כל ההסברים הצודקים שלי, ושבאמת הכי נכון לחשב מסלול מחדש, אבל החלטות הן לא התחום שלי.

"אתה פשוט מצחיק אותי", היא אומרת, "הרי בכל מקרה מתישהו אני אקום ואעזוב."

אני לא סובל שהיא משתמשת במילה 'מתישהו'. תמיד היא הולכת לאנשהו, חוזרת מהיכנשהו, קמה מתישהו, ואיכשהו הבית מאורגן. רק כשאני מציע לצאת לאיפשהו, היא מתחמקת. אוף.

"טוב, תני לי שלושים יום."

"אתה הולך לחשוב שלושים יום ברצף?"

"מה?"

"בשביל מה אתה צריך שלושים יום? משהו יתחדש בשלושים יום האלו? הרי ביום העשרים ותשעה אתה תדוש ותתחבט באותם ספקות והתלבטויות שאתה מתחבט בהם היום, וגם אז הרי לא תגיע להחלטה אלא תחכה שמישהו יחליט בשבילך, בדיוק כמו שהיה עם ההחלטה על הדירה ובדיוק כמו כל ההחלטות שלא עשית בחיים שלך, אז לְמה השלושים יום האלה?"

"את צודקת. אבל בכל זאת, צריך להכין את הילדים, זה לא כזה פשוט."

המשפט הזה גורם לה להביט בי בעיניים מלאות לעג. נראה שבכל פעם שאני מזכיר את הילדים, מתגברות תחושות התיעוב שלה כלפיי. טיפשה שכמותה. אני קצת מתגעגע לימים שהתווכחנו בצרחות.

"טוב, קח שלושים יום."

הלכתי לשחק סולייטר עם המחשב.

הראשון מתוך שלושים חלף.

(אליהו)
 
נערך לאחרונה ב:

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
@קדיתא, במקרים קשים כאלו, רק ג'ורג' הקזאחי יכול עושה שלום בית...
למתי לקבוע את התור?
 

קדיתא

משתמש פעיל
היום ה-29.

באופן יוצא דופן קמתי היום לפניה. בעבר זה היה קורה מפעם לפעם, אבל רק כשהייתי צריך לפייס אותה על מקרה מאוד משמעותי שאירע אמש. היא הסבירה לי אינספור פעמים שזה שאני נותן לה להמשיך לישון עוד חצי שעה בבוקר ומארגן את הילדים, לא מפייס אותה בכלל על מה שהיה אתמול. אבל בכל זאת, תמיד אחרי מריבה הרגשתי צורך לעזור לה בהתמודדות עם הילדים ועם היציאה לעבודה.

פעם פעם כשהיינו בטיפול זוגי, המטפל טען שהיא צודקת ואני מנסה לחפות על עניינים דרמטיים בעזרה פעוטה ושגרתית. הוא גם אמר שאת הסיוע הזה בבוקר אני אמור לתת לה כל יום ולא רק במקרים נדירים. זה היה מטפל עם וותק של עשרות שנות יעוץ והמון המלצות, אבל לא הערכתי אותו במיוחד. יש לו יכולת להרשים אנשים שאינם משכילים במיוחד, אבל אין לו יכולות אמתיות מעבר לכך.

המטפל הזה לא מבין כלום. אני לא מנסה לפייס אותה על העלבונות שהטחתי בה אתמול, ואני בוודאי לא חושב שהכנת סנדוויצ'ים והלבשת פעוטות ישכיחו ממנה כל מה שהיה. אני עושה את זה כי אני רוצה לקבוע בשטח עובדות שמשדרות 'עסקים כרגיל'. אני פוחד שיום אחד ייפול האסימון במוח החלוד שלה והיא תבין שההתנהלות שלי חריגה בכל קנה מידה. כשזה יקרה היא תציב תמרור 'עצור' לזוגיות שלנו והכל יצטרך להשתנות; היא תערב כאן אנשים זרים, אני אצטרך להתחיל ללחום, ואני לא מסוגל לזה. אין לי כוחות נפש להתמודד עם זה. אני רוצה שהכל יימשך כרגיל. אז אני מבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נוהג ככה כלפיה, ומנסה לתת לה את התחושה שיש לנו בית נורמלי, שיש בו עזרה הדדית - פעם אני קם עם הילדים ופעם היא קמה, מתוך תקווה שגם הפעם זה יחליק איכשהו. העיקר שהרכבת תמשיך לנסוע.

אבל כל זה היה פעם. עבודות הטיוח שלי לא החזיקו מעמד בסופות רעמים ובמטחים כבדים. כל מה שפחדתי ממנו כבר התרחש. האמת, זה לא סוף העולם. תמיד לאחר מעשה אני לא מבין ממה חרדתי כל כך.

היום קמתי לפניה כי התעוררתי ולא הצלחתי לשוב ולהירדם. הייתי בקונפליקט: אם אעיר את הילדים ואקח פיקוד על פרויקט ההשכמה, זה ייראה בעיניה כאילו אני מנסה לשקם את הזוגיות. אני לא רוצה שהיא תחשוב ככה. זה יקומם אותה, וזה גם לא נכון. אני לא רוצה כלום. מצד שני, זה נראה לי אגואיסטי למדי. כבר קמת מהמיטה ואתה לא נוקף אצבע לעזרה. זה מכוער.

נזכרתי שוב במטפל הזה. הוא אמר לי באחת הפגישות שהוא לא מצליח להבין איך אדם אינטליגנט ומלא חמלה כמוני, מסוגל להתפרץ על אשתו בצורה כזו. כשהוא אמר את זה שקלתי לתבוע אותו תביעה ייצוגית בשם כל המטופלים שלו ביובל האחרון. איזו שטחיות.

הקונפליקט שלי נפתר תוך דקות ספורות. האישה קמה ממיטתה. עד שזזתי מהכורסה, כבר התמלא המטבח בסנדוויצ'ים מרוחים וילדים צורחים. היא לא משקיעה בסנדוויצ'ים. מורחת משהו במהירות וזהו. היא לא מבינה שסנדוויץ' צריך למרוח היטב. אם יש חלל קטן בקצה הפרוסה שהחמאה לא עוטפת אותו – זה לא סנדוויץ'! וזה עוד לפני שדברנו על השכבות הנוספות. כשהייתי מעיר לה על כך היא הייתה אומרת שהילדים מרוצים ואף פעם לא מתלוננים על מה שהם מקבלים, אז שאני אשתוק עם הכפייתיות שלי.

איזו ילדות יש לילדים שלא אכלו סנדוויץ' אמתי מימיהם. תגידו לי איזו.

חזרתי לישון.

===

וזה מאתמול: https://www.prog.co.il/threads/שיתוף-יומן-שלושים-יום.342787/#post-5323091

(אליהו)
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען

מה הענינים

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
זוית הכתיבה מענינת מאד כי בד"כ כותבים את המקום של המסכנים, ולא את המקום של הממסכנים.
והכתיבה ג"כ יפה ומענינת לקריאה.

מצד שני, מרגיש לי כמו התארחות אצל משפחה בזמנים הכי אינטימיים שלה וחשיפת כל הפרטיות שלה בציבור.
לא נעים ולא מוסרי בכלל - אבל מרתק...
 
נערך לאחרונה ב:

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אוי, זה טוב...


יש בעיה, ידידי קדיתא.
מצד אחד יש הגבלה האוסרת לפתוח יותר מאשכול שיתוף אחד בשבוע. (ראה בכללים)
מצד שני... אוי, זה מרתק.
מה נעשה?
 

קדיתא

משתמש פעיל
מצד שני, מרגיש לי כמו התארחות אצל משפחה בזמנים הכי אינטימיים שלה וחשיפת כל הפרטיות שלה בציבור.
לא נעים ולא מוסרי בכלל - אבל מרתק...
היי היי, זו לא משפחה אמתית, כל קשר בין הדמויות למציאות כל שהיא - על אחריות הקוראים בלבד בלה בלה בלה
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  39  פעמים

לוח מודעות

למעלה