הנושאים החמים
הנושאים החמים
להלן סיפור אמיתי, "יומן מסע" לא שגרתי, אותו עברתי לפני תקופה לא קצרה, בקיץ האחרון.
בו השתתפה בעיקר רגלי, וגם... (תגלו בהמשך)
אני מקווה לעמוד בהספקים, ולספר אותו עד תומו,
בלי נדר כלל וכלל.
מוקדש לאלו שלא נכנעים לכאב, למבטי הסביבה,
ופוסחים ומדדים וממשיכים בשגרת חייהם.
פרק 1. "קנה לעצמו מפטיר"
אירועים משמעותיים בחיים לא חייבים לבוא תמיד ב"בום", לפעמים הם מגיחים ככה באפלולית, חומקים בין האצבעות, והם פה.
כשנפלה על רגלי פלטת גבס, לא חשבתי שמשהו רציני קרה, מקסימום מכה כואבת, אך לא יותר.
האמת, שזה גם לא כאב במיוחד, אך בל נקדים את המאוחר.
הפלטה נפלה בכינון ישיר ובמאונך על קרסול רגלי השמאלית, ואל תשאלו למה ואיך, כי אין באמת אשמים. צירוף "מקרים" מוזר ומורכב הוביל לכך, וקרה מה שקרה.
במקום היו כמה אנשים שראו את המכה, הם היו מבולבלים חסרי אונים, ולא קלטו מה קרה.
אני קמתי והלכתי, צעדתי כמעט כרגיל.
"יש לך נקע?!" שאל-קבע מאן דהו.
"אולי" עניתי.
"זה לא יכול להיות שבר, היית נאנק מכאבים ולא יכול לזוז" פסק את פסוקו הידען שבחבורה.
הייתי אופטימי. לא האמנתי שבאמת יש לי שבר, די רציני.
למזלי הרב ובסייעתא דשמיא מרובה, היה במקום חבר טוב שלי, בעל רכב,
הוא הציע לי שאסע איתו למרפאה המקומית, לבדוק ולראות מה קורה עם רגלי.
השעה היתה 10 בערב, כשנסענו לסניף המרפאה המקומית, בדיוק בשעה שהיא נסגרת.
הרופא התורן לא היה מוכן בשום פנים ואופן להכניס אותי, אך הסכים לראות מחוץ לדלת את רגלי.
"נראה שיש לך שבר, בקרסול." הנחית עלי.
מה? מי? איך?
סעו ל'טרם', אמר, שם יעשו לך רנטגן והכל.
ברירה היתה לנו? שרכתי את עצמי חזרה לרכב, (אני לא מאמין כעת, אבל הלכתי לבד! באמת לא יודע איך)
ונסענו לסניף 'טרם' אשר בשערי ירושלים הבירה.
התור בטרם היו כרגיל בשעה זו - עמוס להתפקע ולעייפה, אך לפחות תוך חצי שעה ידעתי כבר מה שיש לי - כן, שבר בקרסול. כך הראה צילום הרנטגן בעליל.
שעתיים תמימות חיכינו בתור, רק כדי לשמוע שהאורתופד היקר אולי כבר ישן על מיטתו... הוא כבר עזב מזמן, ועד הבוקר אין יותר אורתופד. בקיצר, עלי לנסוע לבית חולים, רגיל וגדול.
לסיכום, שלוש שעות בוזבזו על טרם, וטרם התחילו לטפל בי... (בהמשך תראו שהכל לטובה)
החבר הטוב והצדיק שהסיע אותי, הפטיר ספק לעצמו ספק בשבילי: "ער האט זיך האב גיקויפט א מפטיר" (בתרגום חפשי: "הוא קנה לעצמו מפטיר". ביטוי לתסבוכת לא פשוטה שבן אדם נפל אליה(
ועדיין לא קלטתי באמת מה קרה כאן, ומה המשמעות המלאה של פציעתי.
מה קרה בהמשך? - בפרק הבא.
נ.ב
פוסט זה התחלתי לפרסמו בקטגוריית ה"בלוגים" זכרונה לברכה, שהייתה בפלטפורמה הקודמת.
בדרך נס השתמרה רשומה זו, והועתקה לאן שהוא.
ומשכך החלטתי שלא למנוע טוב מבעליו ולהמשיך לפרסמה כאן.
בו השתתפה בעיקר רגלי, וגם... (תגלו בהמשך)
אני מקווה לעמוד בהספקים, ולספר אותו עד תומו,
בלי נדר כלל וכלל.
מוקדש לאלו שלא נכנעים לכאב, למבטי הסביבה,
ופוסחים ומדדים וממשיכים בשגרת חייהם.
פרק 1. "קנה לעצמו מפטיר"
אירועים משמעותיים בחיים לא חייבים לבוא תמיד ב"בום", לפעמים הם מגיחים ככה באפלולית, חומקים בין האצבעות, והם פה.
כשנפלה על רגלי פלטת גבס, לא חשבתי שמשהו רציני קרה, מקסימום מכה כואבת, אך לא יותר.
האמת, שזה גם לא כאב במיוחד, אך בל נקדים את המאוחר.
הפלטה נפלה בכינון ישיר ובמאונך על קרסול רגלי השמאלית, ואל תשאלו למה ואיך, כי אין באמת אשמים. צירוף "מקרים" מוזר ומורכב הוביל לכך, וקרה מה שקרה.
במקום היו כמה אנשים שראו את המכה, הם היו מבולבלים חסרי אונים, ולא קלטו מה קרה.
אני קמתי והלכתי, צעדתי כמעט כרגיל.
"יש לך נקע?!" שאל-קבע מאן דהו.
"אולי" עניתי.
"זה לא יכול להיות שבר, היית נאנק מכאבים ולא יכול לזוז" פסק את פסוקו הידען שבחבורה.
הייתי אופטימי. לא האמנתי שבאמת יש לי שבר, די רציני.
למזלי הרב ובסייעתא דשמיא מרובה, היה במקום חבר טוב שלי, בעל רכב,
הוא הציע לי שאסע איתו למרפאה המקומית, לבדוק ולראות מה קורה עם רגלי.
השעה היתה 10 בערב, כשנסענו לסניף המרפאה המקומית, בדיוק בשעה שהיא נסגרת.
הרופא התורן לא היה מוכן בשום פנים ואופן להכניס אותי, אך הסכים לראות מחוץ לדלת את רגלי.
"נראה שיש לך שבר, בקרסול." הנחית עלי.
מה? מי? איך?
סעו ל'טרם', אמר, שם יעשו לך רנטגן והכל.
ברירה היתה לנו? שרכתי את עצמי חזרה לרכב, (אני לא מאמין כעת, אבל הלכתי לבד! באמת לא יודע איך)
ונסענו לסניף 'טרם' אשר בשערי ירושלים הבירה.
התור בטרם היו כרגיל בשעה זו - עמוס להתפקע ולעייפה, אך לפחות תוך חצי שעה ידעתי כבר מה שיש לי - כן, שבר בקרסול. כך הראה צילום הרנטגן בעליל.
שעתיים תמימות חיכינו בתור, רק כדי לשמוע שהאורתופד היקר אולי כבר ישן על מיטתו... הוא כבר עזב מזמן, ועד הבוקר אין יותר אורתופד. בקיצר, עלי לנסוע לבית חולים, רגיל וגדול.
לסיכום, שלוש שעות בוזבזו על טרם, וטרם התחילו לטפל בי... (בהמשך תראו שהכל לטובה)
החבר הטוב והצדיק שהסיע אותי, הפטיר ספק לעצמו ספק בשבילי: "ער האט זיך האב גיקויפט א מפטיר" (בתרגום חפשי: "הוא קנה לעצמו מפטיר". ביטוי לתסבוכת לא פשוטה שבן אדם נפל אליה(
ועדיין לא קלטתי באמת מה קרה כאן, ומה המשמעות המלאה של פציעתי.
מה קרה בהמשך? - בפרק הבא.
נ.ב
פוסט זה התחלתי לפרסמו בקטגוריית ה"בלוגים" זכרונה לברכה, שהייתה בפלטפורמה הקודמת.
בדרך נס השתמרה רשומה זו, והועתקה לאן שהוא.
ומשכך החלטתי שלא למנוע טוב מבעליו ולהמשיך לפרסמה כאן.
