שיתוף וביקורת/ קוביית שוקולד

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
הוא נכנס לחדר שיעורים, ארבעים זוגות עיניים בגוונים שונים מביטים בו, תחילת שיעור א' ריח של חדש באוויר, גמרות נדרים כרוכות, עם חוטים שעדיין מציצים מהדבק השחור.

הוא בוחן אותם רגע לפני שמתיישב, מסמן עם היד, שבו, מביט שוב, מושך את הכיסא לאחור ומתיישב, השקט נשמע ברמה, אין מתח, הוא נינוח, גם הם, אבל ההתרגשות, אולי קצת חשש של התחלה, נישא באוויר.

הוא מביט שוב, ופותח את הספר המונח לפניו, פרק שלישי, הם ילמדו הזמן הזה, הוא מהדק בידיו את המרכז של הספר, מגהץ את הדפים, שלא יסגרו, פעם עם היד קמוצה, ופעם היא פתוחה, שוב ושוב, כאילו היא מחכה לו שירגע עליה, שתמסר אליה, הוא מלטף, ומאט את הקצב מרים את עיניו, ומתחיל בשיעור.

הם מביטים חלקם בספרים שלפניהם, חלקם בו, עדיין כולם מרותקים, חולפת בו מחשבה, או משתדלים להיות קשובים, הוא לא מניח למחשבות האלו לעכשיו, בחורף הוא ידון בהם, עם עצמו, מתי זה נעלם, באיזה שלב העיניים מתעייפות מלהביט כל הזמן, מתי הוא צריך להתחיל ללהטט כדי ללכוד את המבטים.

ארבעים זוגות עיניים, בשיעור אחד זו אומנות, הם צעירים בני שלוש עשרה ארבע עשרה בסך הכל, שעות אחר הצהריים לא קלות להם, ובישיבה כמו בישיבה כבר לא משחקים, פאסט נישט, ישיבעבוחרים, בעוד בבוקר הברק תופס מקום נרחב, הלומדעס' הכישרון, הצ'יקב מעורר את הענין, השעות הרעננות, והיוקרה, הכל יחד מתכון להצלחה, אחר הצהריים, כבר אחרי שבועיים אפשר לחלק את הקבוצה לשלושה חלקים, לצערו לא סימטריים, המתמידים, הכשרונות, והשאר.

יש כאלו שיחלקו את זה לשלוש קבוצות אחרות אלו שלומדים, אלו שמפריעים, והשאר.

הוא מעדיף כך

המתמידים, הם רכונים על הספר, פה שאלה, שם הנהון, עטים רצים במהירות על מחברות צפופות, ורצינות, המון רצינות, באים מספר פעמים באמצע המבחן לברר בדיוק למה הוא התכוון, באים בזמן לשיעור ולסדר, בקיצור בחורים רציניים. לא כולם מוכשרים, חלקם אפילו בכלל לא, אבל רציניים, כבר אמרנו.

הכישרונות, בבוקר הם המובילים, וגם המעמד החברתי שלהם בדרך כלל מוביל, הראש ישיבה אוהב אותם, ובישיבות צוות הם תמיד עוברים חלק מצד לצד, כמעט לא דנים בהם, אולי כשיש ארוע חריג שגם הוא נסלח בדך כלל, אבל אחר הצהריים, אחר הצהריים הם הסיוט, לחלקם כבר פג תתוקפו של מה שצריך לקחת, חלקם לא נאה להם לקחת, ורובם לא צריכים, אבל יש להם מספיק פלפל כדי לתקוע אותו באף של איזה סוס שיתחיל להשתולל בחמש אחר הצהריים כשהשמש עומדת לשקוע, והמזג אוויר עומד במקום, והעיניים קצת בוהות במגיד השיעור.

הקבוצה השלישית כבר רחבה יותר, בינונית חלשה, בדרך כלל נגררת, חלקה עם הכישרונות, חלקה עם המתמידים.

פרדוקס נוצר כאן, בבוקר, מפנים אותם להביט אל הכישרונות, ואחר הצהריים הוא מייקר את המתמידים, אבל אולי זה מלחמת השכל והרגש, הלב והמוח.

ולמה אני מספר את כל זה

כי הרב מגיד השיעור יקירנו, פיתח שיטה, פדגוג אומן הוא, כבר אמרנו, איך להעביר את קבוצת השאר, אליו, או יותר נכון למתמידים, אמרנו כבר שבישיבה קטנה אין ממתקים, רק פרסים גדולים על מבצעים, אז אמרנו, גם אמרנו שאין משחקים, זה לא חיידר, וזה פאסט נישט, אז אמרנו.

רבינו הפדגוג, שרב אומן הוא, מחלק קובית שוקולד, למשקיע במבחן, נכון הוא לא מסתפק שוקולד של עלית או של ורד הגליל, תמיד יהיה זה שוקולד משובח, ממולא בקרם נוזלי, מיוחד, שערב לליבותיהם של תלמידיו.
ביזיון נכון? פאסט נישט, אה? מה אתם שחים, שאלו נא את תלמידי שיעור ג שלפני שנתיים היו אצלו, הם עדיין ניגשים מידי פעם בחיוך נבוך לספר על הצלחה, ומקבלים קוביה בודדת, "זאת תורת השוקולד" הם אומרים בחיבה, כך הוא קרא לזה, והם כיוונו שזה יהיה לשמה.

גם לשחק הוא יוצא איתם, נכון הם לא משחקים בחצר הישיבה, זה פאסט נישט, והם גדולים, אבל כשהוא מרוצה, כשמבטו נח ברוגע על פניהם הם כבר יודעים זאת, בדרך כלל בסוף סוגיא, הוא אומר להם בחיוך שיצאו. בחוץ ממתין אוטובוס, יש מגרש בצד השני של העיר, משום מקום הוא שולף כדור, זורק לאמצע המגרש, פושט את מיקטורונו, מוציא ספר, ונשכב על הדשא, מחייך.

אחרי שעתיים הם חוזרים.

זהו הוא לא צריך הרבה יותר, גם הם לא.

רק רוגע, הוא רגוע, הם רגועים, וקובית שוקולד.

אמממ אני מכיר גם ראש קיבוץ שנותן טופי לבני עשרים ושתיים, שם קוראים לזה "הטופי הקדוש". והיכרתי מפקח בחיידר שהיה נותן רבע טופי, הוא היה מגלגל חתיכה קטנה, צביטה בלחי, וחיוך, כולם עמדו בתור. ויש גם ראש כולל שנותן כמה שקלים לאברך בן שלושים.

כולנו צריכים כדור לבעוט בו מידי פעם

וקוביית שוקולד, אבל שידעו איך לעטוף לנו אותה.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
בנוגע למסר... אהמממ.
הייתי אומר שלכל גיל יש את קוביית השוקולד שלו. הטור היה מדוייק יותר כך.
אבל הכתיבה נהדרת וההגשה מצויינת.
כמדומני שלכל גיל יש עטיפה משלה
זה המסר בסך הכל.

ותודה.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
שווו... מדהים!
הכתיבה, ולא פחות המסר.
אחחחח.... אם אנשים היו מוותרים על כמה פוזות ומתמקדים בתוכן האמיתי - אז הקטע הנפלא הזה היה מצחיק במיותרותו - וכמה חבל שלא! הלוואי וזה היה נכתב בפורום ראשי ישיבות ומשגיחים, ולא בפורום סופרים....

אגב, ובלי קשר לעצם הרעיון הנפלא שלך, מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, אמר בנוגע לשיעורי בקיאות בישיבה קטנה: 'הם הרי ילדים וצריך לתת להם לשחק. אלא מה, א"א לתת להם צעצועים - אז נתנו להם במקום שיעור בקיאות!'.

נ.ב. ברוח סגנון הכתיבה הישיבתית הכל כך אהוב עלי, בו השתמשת בקטע המדהים הזה, יש לחקור: מה היסוד, האם השוקולד הוא סיבה או סימן (בילדותי הייתי מהתל בחברותא 'אה שוקי, זה סימה או סיבן', לך תענה...). דהיינו האם השוקולד בעצם הוא שעושה את המצב, או שעצם המצב שבו ניתן השוקולד הוא הסיבה למה שגורם לשטייגען של הצ'יביצ'ערס הזעירים.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
שווו... מדהים!
הכתיבה, ולא פחות המסר.
אחחחח.... אם אנשים היו מוותרים על כמה פוזות ומתמקדים בתוכן האמיתי - אז הקטע הנפלא הזה היה מצחיק במיותרותו - וכמה חבל שלא! הלוואי וזה היה נכתב בפורום ראשי ישיבות ומשגיחים, ולא בפורום סופרים....

אגב, ובלי קשר לעצם הרעיון הנפלא שלך, מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, אמר בנוגע לשיעורי בקיאות בישיבה קטנה: 'הם הרי ילדים וצריך לתת להם לשחק. אלא מה, א"א לתת להם צעצועים - אז נתנו להם במקום שיעור בקיאות!'.

נ.ב. ברוח סגנון הכתיבה הישיבתית הכל כך אהוב עלי, בו השתמשת בקטע המדהים הזה, יש לחקור: מה היסוד, האם השוקולד הוא סיבה או סימן (בילדותי הייתי מהתל בחברותא 'אה שוקי, זה סימה או סיבן', לך תענה...). דהיינו האם עצם השוקולד הוא שעושה את המצב, או שעצם המצב שבו ניתן השוקולד הוא הסיבה למה שגורם לשטייגען של הצ'יביצ'ערס הזעירים.
שכוייח!

ולחקירתך כמדומה שפשוט שהוא סימן, עובדה שהוא פועל בכל עת ובכל זמן, ורק צריך להתאים את העטיפה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
טור נפלא. אהבתי את המסר, אם כי הייתי שמח לראות קצת יותר חילוץ עצמות בישיבות מאשר קוביית שוקולד. (נשות ארץ ישראל מקנאות בנשות ארצות הברית הנוהגות, ובחורי בני ישראל מקנאי בבחורי ארצות הברית המשחקים בכבוד ועושים פעילות ספורטיבית..)

חבר'ה, איך פספסתם את הטור, איך?
@אבימי
@חמת חלילי הנפש
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
טור נפלא. אהבתי את המסר, אם כי הייתי שמח לראות קצת יותר חילוץ עצמות בישיבות מאשר קוביית שוקולד. (נשות ארץ ישראל מקנאות בנשות ארצות הברית הנוהגות, ובחורי בני ישראל מקנאי בבחורי ארצות הברית המשחקים בכבוד ועושים פעילות ספורטיבית..)[/USER]
אמת, הכנסתי את זה בקטנה, אבל לצערי זה כל כך 'דג מחוץ למים' במקומנו, כך שלא ממש נכנסתי, וחוץ מיזה בוא נשאיר לזה קום בטור נוסף..

חזק וברוך
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
תשמע.
יש כאן בעיה שכבר עלתה כאן.
בעיית המעבר בין ז'אנרים (סוגות) באמצע טור.
הכל התחיל נהדר, באמת, הירידה הזאת לקטנות ולתחושות זעירות מרתקת ומחברת.
אבל פתאום הקצב משתנה, פה בערך,
יש כאלו שיחלקו את זה לשלוש קבוצות אחרות אלו שלומדים, אלו שמפריעים, והשאר.
ונהיה דיבור כללי ומפוזר על סוגי חינוך וקבוצות שונות.
ואז בא עוד שינוי - כאן
ולמה אני מספר את כל זה
שלוקח אותך בכלל למקום של "מאמר" על חינוך ומורים.
אז לומר על הקטע הראשון שהוא יפה ומלא עידון - זה כמו לומר על בן אדם שהעיניים שלו יפות, וזהו. כל השאר, אוי.
יכלת להמשיך עם התיאור העדין עד לסוף - והיו מבינים את כל מה שאמרת.
יכלת להתחיל עם גישה של מאמר חינוכי, וזה היה סבבה לגמרי.
אתה כותב כל כך טואואואוב, אבל הקצב והאחידות הם משהו שאי אפשר פשוט להזניח.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
תשמע.
יש כאן בעיה שכבר עלתה כאן.
בעיית המעבר בין ז'אנרים (סוגות) באמצע טור.
הכל התחיל נהדר, באמת, הירידה הזאת לקטנות ולתחושות זעירות מרתקת ומחברת.
אבל פתאום הקצב משתנה, פה בערך,

ונהיה דיבור כללי ומפוזר על סוגי חינוך וקבוצות שונות.
ואז בא עוד שינוי - כאן

שלוקח אותך בכלל למקום של "מאמר" על חינוך ומורים.
אז לומר על הקטע הראשון שהוא יפה ומלא עידון - זה כמו לומר על בן אדם שהעיניים שלו יפות, וזהו. כל השאר, אוי.
יכלת להמשיך עם התיאור העדין עד לסוף - והיו מבינים את כל מה שאמרת.
יכלת להתחיל עם גישה של מאמר חינוכי, וזה היה סבבה לגמרי.
אתה כותב כל כך טואואואוב, אבל הקצב והאחידות הם משהו שאי אפשר פשוט להזניח.
אתה לא יודע כמה אני מעריך את ההתיחסויות המנומקות שלך, ותודה על כך, וגם על הפירגונים.
טור זה נכתב בשביל החלק השני, וקוביית השוקולד, לא היה לי שמץ איך אני מתחיל ואיך אני גומר, השתפכתי לי על תיאור הראשון באלול, ואז על סוגי התלמידים, ולפתע תפסתי את עצמי, הלו, מה עם השוקולד, כל כך רצית להגיד שאפשר לתת טופי לאיש גדול, ובסוף גלשת לכל מיני התקשקשויות..
ואז חתכתי ל'למה אני מספר לכם את זה..'
ובאמת יש כאן כל כך הרבה נושאים שכל אחד יכול להיות טור

מה שאתה אומר, זה א. שצריך להתמקד, ב. שצריך ללמוד.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אתה לא יודע כמה אני מעריך את ההתיחסויות המנומקות שלך, ותודה על כך, וגם על הפירגונים.
טור זה נכתב בשביל החלק השני, וקוביית השוקולד, לא היה לי שמץ איך אני מתחיל ואיך אני גומר, השתפכתי לי על תיאור הראשון באלול, ואז על סוגי התלמידים, ולפתע תפסתי את עצמי, הלו, מה עם השוקולד, כל כך רצית להגיד שאפשר לתת טופי לאיש גדול, ובסוף גלשת לכל מיני התקשקשויות..
ואז חתכתי ל'למה אני מספר לכם את זה..'
ובאמת יש כאן כל כך הרבה נושאים שכל אחד יכול להיות טור

מה שאתה אומר, זה א. שצריך להתמקד, ב. שצריך ללמוד.

לא הייתי מתייחס אם הכתיבה היתה בינונית.
אתה יכול לקבץ סגנונות, אבל להדריך את הקורא. להעביר אותו על כפיים ממש.
לומר לו - זושא - עד כאן נחמד? נייס, עכשיו תשמע משהו אחר. עושים את זה דווקא בעיתונות.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
לא הייתי מתייחס אם הכתיבה היתה בינונית.
אתה יכול לקבץ סגנונות, אבל להדריך את הקורא. להעביר אותו על כפיים ממש.
לומר לו - זושא - עד כאן נחמד? נייס, עכשיו תשמע משהו אחר. עושים את זה דווקא בעיתונות.
פעם שאלנו כאן, אם יש מצב לקורס כתיבה יוצרת על גבי הפורום, האם מצאנו את האדם שירים את הכפפה?
או שהוא יכניס לנו כאפה?
מה אומר? יש מצב לטיפ שבועי, עם מסר ושיעורי בית?
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פעם שאלנו כאן, אם יש מצב לקורס כתיבה יוצרת על גבי הפורום, האם מצאנו את האדם שירים את הכפפה?
או שהוא יכניס לנו כאפה?
מה אומר? יש מצב לטיפ שבועי, עם מסר ושיעורי בית?

(בוהה. מסתכל ימינה שמאלה, מעבר הכתף. מבט חלול, מצביע על עצמי)
אתה מדבר אליי? שאני?
הו, לא.

אם אתה מדבר על יהודה גזבר פניגשבלינסוברובוצ'שטיין - זה פשוט עולה כסף.
אם מישהו מוכן להשקיע כסף - אדבר איתו, למה לא.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
אם אתה מדבר על יהודה גזבר פניגשבלינסוברובוצ'שטיין - זה פשוט עולה כסף.
חחח, אני יודע, ואני עוקב/קורא כל מילה שלו, אני משער שזה יעלה, אולי יום אחד אלך אליו, מי יודע.
ואני כן הייתי מדבר עליך, מה יש? תסמיק, תובך, ויאללה, זה ההזדמנות, להתחיל משהו חדש, אנחנו נהיה השפנים שלך... ואפילו גזר הבאתי.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
טור נפלא. אהבתי את המסר, אם כי הייתי שמח לראות קצת יותר חילוץ עצמות בישיבות מאשר קוביית שוקולד. (נשות ארץ ישראל מקנאות בנשות ארצות הברית הנוהגות, ובחורי בני ישראל מקנאי בבחורי ארצות הברית המשחקים בכבוד ועושים פעילות ספורטיבית..)
@אבימי
@חמת חלילי הנפש

אני הקטן הייתי ממליץ בכגון דא על הנהגת 'נהרא נהרא ופשטיה', וטרנספריזציה של ניהוגים כגון דא שיש בהם מן המעלות ומן החסרונות כאחד להשאיר להכרעתם של גדולי ישראל.
הלא כן?!
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אני הקטן הייתי ממליץ בכגון דא על הנהגת 'נהרא נהרא ופשטיה', וטרנספריזציה של ניהוגים כגון דא שיש בהם מן המעלות ומן החסרונות כאחד להשאיר להכרעתם של גדולי ישראל.
הלא כן?!

אז למה לא שגם ייכתבו כאן בפורום?
כלומר, גדולי וענקי ישראל, ואו, מותני קטנה מקצה ציפורנם, אבל אין דברים שנשאר לנו לעשות?
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
אז למה לא שגם ייכתבו כאן בפורום?
כלומר, גדולי וענקי ישראל, ואו, מותני קטנה מקצה ציפורנם, אבל אין דברים שנשאר לנו לעשות?
בואו לא ניכנס לנידונים לא לנו, רק אסביר את עצמי ברמז.
כמשתמש 'נטפרי' אני מנוע/חסום (ע"פ דעת רבנים חשובים) מלגשת לפורום מסוים שאנשיו ככה"נ החליטו למלא את מקומם של גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א, או לכה"פ לסייע להם במילוי תפקידם.
נידונים כבדי משקל כגון דא, מקומם יפה להם מעל שולחנם של גדולי ישראל - ולא בינות ווי העמודים במקוה, או גרגרי הסוכר בחדר הקפה.
אסור לנו לשכוח שאת הרעיונות שאנו מהגגים לשיעממונו, ישנם כאלו שיאמצו אל ארחותיהם בלא דרישת וחקירת דעת רבותינו, ובתקוה שאף לא אנחנו בעצמנו שנעשה כן בבחינת 'ממחשבה למעשה'.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בואו לא ניכנס לנידונים לא לנו, רק אסביר את עצמי ברמז.
כמשתמש 'נטפרי' אני מנוע/חסום (ע"פ דעת רבנים חשובים) מלגשת לפורום מסוים שאנשיו ככה"נ החליטו למלא את מקומם של גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א, או לכה"פ לסייע להם במילוי תפקידם.
נידונים כבדי משקל כגון דא, מקומם יפה להם מעל שולחנם של גדולי ישראל - ולא בינות ווי העמודים במקוה, או גרגרי הסוכר בחדר הקפה.
אסור לנו לשכוח שאת הרעיונות שאנו מהגגים לשיעממונו, ישנם כאלו שיאמצו אל ארחותיהם בלא דרישת וחקירת דעת רבותינו, ובתקוה שאף לא אנחנו בעצמנו שנעשה כן בבחינת 'ממחשבה למעשה'.
צודק, סכרתי את מקלדתי.
סוגר את העניין מכל וכל לא התכוונתי לפתוח כלום..
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
פעם שאלנו כאן, אם יש מצב לקורס כתיבה יוצרת על גבי הפורום, האם מצאנו את האדם שירים את הכפפה?
או שהוא יכניס לנו כאפה?
מה אומר? יש מצב לטיפ שבועי, עם מסר ושיעורי בית?
אם יש ביקוש נוכל לשקול את העניין. השאלה היא המתווה שיכול לעשות את זה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  29  פעמים

לוח מודעות

למעלה