אם אין לכם סבלנות לכל המלל, תגללו לתמונה
רגע קטן, אני מרשה לעצמי להרפות, ולפתוח ספר זכרונות בריח נפתלין. תמונות, תמונות חקוקות בי, מעבר נטול דאגות -ילדות משוחררת. לכולנו גם זכרונות משותפים:
כשהיינו קטנות, אמא אספה את שיערנו כל בוקר לשני צמות ארוכות והוסיפה סיכות תואמות, הגשנו אז יד קטנה לידו הגדולה והחזקה של אבא, וצעדנו לגן רייזי. העולם אז היה מלא אור ויופי בעינינו הקטנות שניסו לבלוע במבטן את כל הטוב, והופעת הנחניאלי הייתה מרגשת דיה כדי להתעכב ולהביט... לשיר בקול ולקפץ בשלולית דמיונית - - - "נחניאלי קטן ראיתי בגן".
באותם ימים רכים טרום עידן קרא וכתוב, בילינו שעות ארוכות ביצירה- מציירות לעצמנו את הבית שלנו....
הוא היה בית קרקע גדול, היו בו חלונות רחבים, דלת גבוהה וגג רעפים אדום.
חלקת האדמה בו הייתה פרטית לחלוטין והיו מספיק קרקעות (קרי: דפים ממוחזרים) בגן רייזי לכל הילדות שבגן... ולא רק לבית אחד, אלא לנכסים הרבה... ולא לא היה מס...
כשבגרנו ומקום הצמות נפקד לטובת קארה וקשת, בגדי הגן הוחלפו בתלבושת אחידה והיה גם ילקוט מרובע שבחרנו בעיניים נוצצות. הוספנו לבית וילון ואדניות פורחות וגם יצרנו לעצמנו חצר גדולה ויפה שהיה בה דשא ירוק ומלבלב מכוסה טל של שחרית, נטיעות של עצי נוי ו\או פרי. ושיחי ורדים בצבעים שונים ומגוונים שניתן היה לחוש את ריחם העז דרך אותו הציור...
קרני שמש גדולות וחמימות עטפו את הבית שלנו בחיבוק אוהב.
וכן הייתה בו גם בריכה עם אווזים זקופי גוו בעלי מקור אדום בוהק שטים בשלווה במים...
אהבנו את הבית שלנו מאוד, היו בו אור וחום והטמענו בו את אישיותנו. ציירנו אותו שוב ושוב בגן רייזי ובגן אסתר בכיתה א' אצל המורה פרומה ואצל המורה רחל, ואפילו בגיליי העשרה המוקדמים עיטרנו סופי מחברות בבתים. רוקמות תוך כדי את חלומותינו שוב ושוב פורמות ותופרות מחדש...
שנים רבות עברו מאותם הימים בהם ציירנו חלומות בתמימות ובתום והדף סבל הכל, גם כשחרקו עליו הצבעים בעוז וגם כשריקדו עליו בריחוף.
כיום, כולנו עובדות קשה מאוד כדי לתחזק את מס' המטרים הרבועים שיש לנו וחלונותיהם לא בהכרח מוצלים בוילונות הטיח סדוק לעיתים ומתקלף, טביעות אצבעות בשוקולד, נעליים טועות שהשאירו חותם על קיר הכניסה ותאורות פלורוסנט פשוטה, ארונות שראו ימים טובים יותר ומטבח קבלן בן 60 שנה. איה התאורה שהייתה חלק כה מרכזי בציורנו? איה הוילונות עטויי הוולן ואדניות התבלינים? - - -
לא, לא שכחנו את אותו הבית הוא חי וקיים בתוכנו והחלומות ההם גדלו ובגרו עם השנים שנוספו ולימי ההולדת שחגגנו בזה אחר זה. כולנו בסתר ליבנו חולמות על 'דירה המרחיבה דעתו של אדם'
* * *
כאדריכלית ומעצבת שעסוקה 8 שעות ביום בתכנון תוספות בניה והרחבות, תמ"א ובניינים חדשים, ובערבים עם קפה חם ושוקולד משחקת בחומרים ומרקמים, צבעים ותאורה. מתכננת ללקוחות מטבחים וחדרי ילדים. הנמכות גבס, וחדרי משפחה.
וכי נגזר על הסנדלר לצעוד יחף???
אומנם אני גרה בדירה שכורה, בכל זאת לא מגיע לי מעט מכל הטוב שאני משפיעה על לקוחותי?
חדר הילדים של בנותי הורכב ממיטה איכותית שירשתי מהורי במצב מצוין אבל צבעה היה צבע עץ בהיר ומדבקה סוררת שהודבקה אי שם בימי ילדותו של אחי נותרה למזכרת נצח...
עמודון ספרי קודש קטן שנזנח בדירה על ידי הדיירים הקודמים, הפך לעמודון לספרי הילדה וקופסאות שהילדה צבעה בעצמה בצבעי גואש שמשו לאכסון צבעים, ומדבקות.
ארון בגדים בעל חמש דלתות, עדין ואיכותי בצבע לבן ובעל פסי כסף דקיקים וידיות פרחוניות וורודות.
ומיטה קחטן שעיצובה נבחר כך שתשמש גם בעתיד, כשיגדלו הפעוטות ויהפכו לנערות ובחורות.
החדר הפך למחסן רהיטים, מיד ראשונה, שניה ושלישית, לא נעים היה לשהות בחדר.
אחר הצהריים כולו עבר עלינו בסלון, שהפך לחדר משחקים. חדר הילדה הפך לחדר לערמות כביסה וכל מה שאין לו מקום.
מיותר לציין שהשינוי היה מתבקש מחדר רהיטים \ מחסן לחדר ילדות אוהב ומתקתק...
תמונת יומולדת שנתיים לבת, שרכשה עבורה אימי האוהבת הפכה ליתד השינוי. וכתוצאה ישירה בחירת הצבעים הייתה קלה ומתבקשת. הרבה עבודה ועמל, הרבה לכלוך והרבה שעות נקיון,
השראה... ויציאה מהקופסא.
וחדר מגניב קם והיה... כזה שנשחק בו שעות ארוכות, ונבלה בו הרבה שעות איכות וחוויות משותפות של אם ובתה, של אחיות קרובות עם סודות משותפים לפני השינה. חדר שתכנונו יאפשר את גדילתו והתבגרותו יחד עם הבנות...
רגע קטן, אני מרשה לעצמי להרפות, ולפתוח ספר זכרונות בריח נפתלין. תמונות, תמונות חקוקות בי, מעבר נטול דאגות -ילדות משוחררת. לכולנו גם זכרונות משותפים:
כשהיינו קטנות, אמא אספה את שיערנו כל בוקר לשני צמות ארוכות והוסיפה סיכות תואמות, הגשנו אז יד קטנה לידו הגדולה והחזקה של אבא, וצעדנו לגן רייזי. העולם אז היה מלא אור ויופי בעינינו הקטנות שניסו לבלוע במבטן את כל הטוב, והופעת הנחניאלי הייתה מרגשת דיה כדי להתעכב ולהביט... לשיר בקול ולקפץ בשלולית דמיונית - - - "נחניאלי קטן ראיתי בגן".
באותם ימים רכים טרום עידן קרא וכתוב, בילינו שעות ארוכות ביצירה- מציירות לעצמנו את הבית שלנו....
הוא היה בית קרקע גדול, היו בו חלונות רחבים, דלת גבוהה וגג רעפים אדום.
חלקת האדמה בו הייתה פרטית לחלוטין והיו מספיק קרקעות (קרי: דפים ממוחזרים) בגן רייזי לכל הילדות שבגן... ולא רק לבית אחד, אלא לנכסים הרבה... ולא לא היה מס...
כשבגרנו ומקום הצמות נפקד לטובת קארה וקשת, בגדי הגן הוחלפו בתלבושת אחידה והיה גם ילקוט מרובע שבחרנו בעיניים נוצצות. הוספנו לבית וילון ואדניות פורחות וגם יצרנו לעצמנו חצר גדולה ויפה שהיה בה דשא ירוק ומלבלב מכוסה טל של שחרית, נטיעות של עצי נוי ו\או פרי. ושיחי ורדים בצבעים שונים ומגוונים שניתן היה לחוש את ריחם העז דרך אותו הציור...
קרני שמש גדולות וחמימות עטפו את הבית שלנו בחיבוק אוהב.
וכן הייתה בו גם בריכה עם אווזים זקופי גוו בעלי מקור אדום בוהק שטים בשלווה במים...
אהבנו את הבית שלנו מאוד, היו בו אור וחום והטמענו בו את אישיותנו. ציירנו אותו שוב ושוב בגן רייזי ובגן אסתר בכיתה א' אצל המורה פרומה ואצל המורה רחל, ואפילו בגיליי העשרה המוקדמים עיטרנו סופי מחברות בבתים. רוקמות תוך כדי את חלומותינו שוב ושוב פורמות ותופרות מחדש...
שנים רבות עברו מאותם הימים בהם ציירנו חלומות בתמימות ובתום והדף סבל הכל, גם כשחרקו עליו הצבעים בעוז וגם כשריקדו עליו בריחוף.
כיום, כולנו עובדות קשה מאוד כדי לתחזק את מס' המטרים הרבועים שיש לנו וחלונותיהם לא בהכרח מוצלים בוילונות הטיח סדוק לעיתים ומתקלף, טביעות אצבעות בשוקולד, נעליים טועות שהשאירו חותם על קיר הכניסה ותאורות פלורוסנט פשוטה, ארונות שראו ימים טובים יותר ומטבח קבלן בן 60 שנה. איה התאורה שהייתה חלק כה מרכזי בציורנו? איה הוילונות עטויי הוולן ואדניות התבלינים? - - -
לא, לא שכחנו את אותו הבית הוא חי וקיים בתוכנו והחלומות ההם גדלו ובגרו עם השנים שנוספו ולימי ההולדת שחגגנו בזה אחר זה. כולנו בסתר ליבנו חולמות על 'דירה המרחיבה דעתו של אדם'
* * *
כאדריכלית ומעצבת שעסוקה 8 שעות ביום בתכנון תוספות בניה והרחבות, תמ"א ובניינים חדשים, ובערבים עם קפה חם ושוקולד משחקת בחומרים ומרקמים, צבעים ותאורה. מתכננת ללקוחות מטבחים וחדרי ילדים. הנמכות גבס, וחדרי משפחה.
וכי נגזר על הסנדלר לצעוד יחף???
אומנם אני גרה בדירה שכורה, בכל זאת לא מגיע לי מעט מכל הטוב שאני משפיעה על לקוחותי?
חדר הילדים של בנותי הורכב ממיטה איכותית שירשתי מהורי במצב מצוין אבל צבעה היה צבע עץ בהיר ומדבקה סוררת שהודבקה אי שם בימי ילדותו של אחי נותרה למזכרת נצח...
עמודון ספרי קודש קטן שנזנח בדירה על ידי הדיירים הקודמים, הפך לעמודון לספרי הילדה וקופסאות שהילדה צבעה בעצמה בצבעי גואש שמשו לאכסון צבעים, ומדבקות.
ארון בגדים בעל חמש דלתות, עדין ואיכותי בצבע לבן ובעל פסי כסף דקיקים וידיות פרחוניות וורודות.
ומיטה קחטן שעיצובה נבחר כך שתשמש גם בעתיד, כשיגדלו הפעוטות ויהפכו לנערות ובחורות.
החדר הפך למחסן רהיטים, מיד ראשונה, שניה ושלישית, לא נעים היה לשהות בחדר.
אחר הצהריים כולו עבר עלינו בסלון, שהפך לחדר משחקים. חדר הילדה הפך לחדר לערמות כביסה וכל מה שאין לו מקום.
מיותר לציין שהשינוי היה מתבקש מחדר רהיטים \ מחסן לחדר ילדות אוהב ומתקתק...
תמונת יומולדת שנתיים לבת, שרכשה עבורה אימי האוהבת הפכה ליתד השינוי. וכתוצאה ישירה בחירת הצבעים הייתה קלה ומתבקשת. הרבה עבודה ועמל, הרבה לכלוך והרבה שעות נקיון,
השראה... ויציאה מהקופסא.
וחדר מגניב קם והיה... כזה שנשחק בו שעות ארוכות, ונבלה בו הרבה שעות איכות וחוויות משותפות של אם ובתה, של אחיות קרובות עם סודות משותפים לפני השינה. חדר שתכנונו יאפשר את גדילתו והתבגרותו יחד עם הבנות...