הנושאים החמים
הנושאים החמים
שמתם לב למשהו שעבר על הפורום הזה?
או בשפה שלנו:
היה היתה קבוצת אנשים,
מוזרים, בקולומוסם הם חושבים.
משימה להם את הדף להנשים,
בראש קודח את ליבם מכתיבים.
האחד גר במקום תורה - חסידות,
השני באדומה בערים.
השלישית באה מבירת היהדות,
והרביעי בכלל אי שם בהרים.
מעולם לא הכירו האחד את זולתו,
גם יש לומר, לעולם לא יכירו.
סתם עוד יהודי שאין בלתו,
את מתנת בוראם הם ישירו.
ויהי היום, ואת ליבו נשא,
אדם יקר, שמו שמור במערכת.
להעניק ממקומו בעגלת המשא,
לתמלילנים פינה מבורכת.
זעו האמנים באי נוחות
ואור זרקורים לכאן הפנו.
"מי אתם בכלל? זן ממש נחות,
הלאה מכאן התפנו"!
כברק הבליח "פנס" מערפל,
האמנים נפלו מהכסאות.
מיהו זה "הקצרן המתפלפל",
עוד עבד מתנשא עם האות.
ההמולה הושתקה בנאום הפנס,
רבותי כאן כללים חדשים!
ולא כל מי שלכל נכנס ,
יוכל במילותיו להרשים!!!
אני אינני מנהל רק גבאי שפוף,
ממש כך נואם המנהל.
מלא הדר ובהילה אפוף,
הפורום החל מתנהל.
איזו יוקרה כאן לכתוב,
אכן יש לי הרשאה לתגובה!
חשבתי לעצמי "אוח... כמה אני טוב"
אכן דעתי חשובה.
כמוני חשבו גם פסיפס הכותבים,
זה מעיר אדמו"רים וישיבות.
ההוא מחיפה, ירושלים, ובני המושבים,
וגם ההיא מאם המושבות.
כולם מלאי הערכה עצמית,
נטלו בלהט גוויל וקולמוס.
יצרו את עצמם עם שם וצלמית,
והנה לנו פורום עמוס.
בלדות בלטות ובַלֶטִים,
הכל מסתחרר לו כאן יחד.
שורות מתמלאות משפטים מובלטים,
שמחה, יאוש, תקווה, וגם פחד.
נכנסים מביתם לפורום צלמים,
צילה גם צלי-צלם.
לפתע בהודעות אחרונות, נדהמים,
רק פורום כתיבה שם כולם.
איך מוצלח לפתע הפך,
פורום קטן וזנוח?
עדנה חלפה ודיו רב נשפך,
ופורום צלמים כה שכוח?
כה תמהים כל שאר מחלקות,
ופורום כתיבה עודנו צומח.
מייסרים את עצמם בשוטים ומלקות,
וגבאינו מביט ושמח.
והנה לאחר הגאות הגבוהה,
בא לו לפתע השפל.
ללא אומר, אף ללא נבואה,
התינוק הפך לו לנפל.
זה החל בביקורת, כמובן בונה,
"פתאום רק בלדות עולים כאן"
והמתכון המנצח של הפורום שונה,
יש פחות חמצן יותר חנקן.
ומכאן ההידרדרות היתה מהירה,
פחות כניסות פחות שיתופים.
יצירתיות דועכת נשתנה אווירה,
ממש כמעשה כישופים.
פרידות דומעות מאנשים יקרים,
אבני תווך עמודי איתנים.
טחינה ופנינה, ועוד אחרים,
שבפורום כבר אינם מתענינים.
ממסד אחד עוד שמר על גחלת,
כמובן זהו ממסד "אתגרים".
לאחרונה גם הוא עבר לזחלת,
כשאותנו המאתגר מחרים!!!
מורי ורבותי, מה לכם אומר,
מוסר השכל גדול למדתי.
אל תאמין בעצמך גם אל תאמר:
"הנה גדלתי כאן עמדתי"
אם לא נדאג ליצור ולפרות,
כאן תהיה קבורתינו.
ואת העץ הגדל אפשר כך לכרות,
ממש בהבל ביקורתינו.
אז מה אקווה ידידי היקרים,
ששוב תשובו לפוריות.
והמשך תמשיך לה קנאת האמנים,
בפורום ששב לחַיוּת.
בתקווה רבה,
אהרן.
או בשפה שלנו:
היה היתה קבוצת אנשים,
מוזרים, בקולומוסם הם חושבים.
משימה להם את הדף להנשים,
בראש קודח את ליבם מכתיבים.
האחד גר במקום תורה - חסידות,
השני באדומה בערים.
השלישית באה מבירת היהדות,
והרביעי בכלל אי שם בהרים.
מעולם לא הכירו האחד את זולתו,
גם יש לומר, לעולם לא יכירו.
סתם עוד יהודי שאין בלתו,
את מתנת בוראם הם ישירו.
ויהי היום, ואת ליבו נשא,
אדם יקר, שמו שמור במערכת.
להעניק ממקומו בעגלת המשא,
לתמלילנים פינה מבורכת.
זעו האמנים באי נוחות
ואור זרקורים לכאן הפנו.
"מי אתם בכלל? זן ממש נחות,
הלאה מכאן התפנו"!
כברק הבליח "פנס" מערפל,
האמנים נפלו מהכסאות.
מיהו זה "הקצרן המתפלפל",
עוד עבד מתנשא עם האות.
ההמולה הושתקה בנאום הפנס,
רבותי כאן כללים חדשים!
ולא כל מי שלכל נכנס ,
יוכל במילותיו להרשים!!!
אני אינני מנהל רק גבאי שפוף,
ממש כך נואם המנהל.
מלא הדר ובהילה אפוף,
הפורום החל מתנהל.
איזו יוקרה כאן לכתוב,
אכן יש לי הרשאה לתגובה!
חשבתי לעצמי "אוח... כמה אני טוב"
אכן דעתי חשובה.
כמוני חשבו גם פסיפס הכותבים,
זה מעיר אדמו"רים וישיבות.
ההוא מחיפה, ירושלים, ובני המושבים,
וגם ההיא מאם המושבות.
כולם מלאי הערכה עצמית,
נטלו בלהט גוויל וקולמוס.
יצרו את עצמם עם שם וצלמית,
והנה לנו פורום עמוס.
בלדות בלטות ובַלֶטִים,
הכל מסתחרר לו כאן יחד.
שורות מתמלאות משפטים מובלטים,
שמחה, יאוש, תקווה, וגם פחד.
נכנסים מביתם לפורום צלמים,
צילה גם צלי-צלם.
לפתע בהודעות אחרונות, נדהמים,
רק פורום כתיבה שם כולם.
איך מוצלח לפתע הפך,
פורום קטן וזנוח?
עדנה חלפה ודיו רב נשפך,
ופורום צלמים כה שכוח?
כה תמהים כל שאר מחלקות,
ופורום כתיבה עודנו צומח.
מייסרים את עצמם בשוטים ומלקות,
וגבאינו מביט ושמח.
והנה לאחר הגאות הגבוהה,
בא לו לפתע השפל.
ללא אומר, אף ללא נבואה,
התינוק הפך לו לנפל.
זה החל בביקורת, כמובן בונה,
"פתאום רק בלדות עולים כאן"
והמתכון המנצח של הפורום שונה,
יש פחות חמצן יותר חנקן.
ומכאן ההידרדרות היתה מהירה,
פחות כניסות פחות שיתופים.
יצירתיות דועכת נשתנה אווירה,
ממש כמעשה כישופים.
פרידות דומעות מאנשים יקרים,
אבני תווך עמודי איתנים.
טחינה ופנינה, ועוד אחרים,
שבפורום כבר אינם מתענינים.
ממסד אחד עוד שמר על גחלת,
כמובן זהו ממסד "אתגרים".
לאחרונה גם הוא עבר לזחלת,
כשאותנו המאתגר מחרים!!!
מורי ורבותי, מה לכם אומר,
מוסר השכל גדול למדתי.
אל תאמין בעצמך גם אל תאמר:
"הנה גדלתי כאן עמדתי"
אם לא נדאג ליצור ולפרות,
כאן תהיה קבורתינו.
ואת העץ הגדל אפשר כך לכרות,
ממש בהבל ביקורתינו.
אז מה אקווה ידידי היקרים,
ששוב תשובו לפוריות.
והמשך תמשיך לה קנאת האמנים,
בפורום ששב לחַיוּת.
בתקווה רבה,
אהרן.
