הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
אז בערב אחד בין קץ הקיץ לימי חורפו של חורף, זמנים שלאף אחד לא אכפת אם החלון פתוח או סגור, אם צריך מאוורר או שמספיק חם בלעדיו. ישבתי בבגדי מעבר במרפסת ביתי, נהנה מן הבריזה העולה מן המערב, שם מותקן לו מנוע המזגן של השכנים.
וכך אפרקדן בין נים לנים תוך שמיעת תחזית מזג האוויר בהנאה, עלה והפציע במוחי מעין חזיון בו באים לפני לדיון הוגן הקיץ והחורף, בניסיון לערער על סטיגמות וקובלנות שהצטברו במשך שנות ההתחממות הגלובלית.
ראשון צץ במרפסתי הקיץ כשהוא נתמך על ידי אביב, תופס את מקומו על מעקה המרפסת תוך התנצלות שכך הוא מקבל את קרירות המתכת, וגלים של מזגן מהבנק למטה. החורף לעומתו התיישב על הרצפה כשהוא עטוף במעיל פרווה ובשמיכת פוך, "זה מכניס אויר מלמטה" אמר, אגב דחיפת צעיף לחור הניקוז. וסתיו כמובן לא יכלה לבוא, היא עובדת עכשיו.
על ברכי הימנית התיישב כנציג תקופת המעבר והחורף נחליאלי ועלה שלכת בפיו, על ברכי השנייה החלה פריחה כנציגת האביב.
המשפט החל בוויכוחים קולניים. "אתה חסר ברק", רעם החורף לכיוון הקיץ. "אתה סגרירי ואפור, סמל לדיכאון", חימם הקיץ את העניינים. אביב נסה לפשר ביניהם אך קיבל מטחי גשם שאילצו אותו להתחבא מאחורי כסאי, מה שגרם לי להתעטשויות אלרגניות.
על דוכן העדים נגד החורף עלו בזה אחר זה- עקרות בית עם תריסים מלוכלכים, אנשים מעונבים רטובים עד לשד עצמותיהם, פנסי ערפל, ילדים מצוננים, שלדי מטריות, מקררי ארטיקים וכמובן העוגיה של הקרמבו.
נגד הקיץ עלו אל הדוכן אנשים בעלי בשר נודפי זיעה, מכונות כביסה מלאות חול ים, בעלי חנויות עם מזגן, בעלי מכוניות ללא טורבו במזגן , קבצני רחוב וארטיק לימון.
לנתינת עדות אופי על גנרל חורף זומנו זאטוטים במגפיים, מנקי רחובות, פירות חורפיים, אדמה צחיחה ונהגים שנהנים להשפריץ עם מכוניתם עד גובה הגלים.
על אופי הקיץ העידו אנשי שיבה בסוודר, בובה במבה, דרדקים בבגד ים, ירושלמים קרירים ובחורים שקבעו את מושבם בנחל דרגות.
אחרי ששמעתי את הצדדים ואחרי ניסוח גזר הדין ללא כל משוא פנים ושוחד רקעתי ברגלי לאות סיום הדיון ופניתי להקראת המסקנות.
מטענות בעלי הדין נראה ש"לכל זמן ועת" ולכל תקופה יש את המתענגים מטובה ויש את החפצים בסיומה, יש הרואים בה ברכה ויש הרואים בה תיקון.
אי לכך יחויבו באביב אנשי הקיץ לברך את אנשי החורף בברכת קיץ בריא, ובסתיו יחויבו אנשי החורף לנחם את אנשי הקיץ בברכת חורף חם. ולא זו בלבד אלא שכדי להרבות אחווה יאכלו אנשי החורף בקיץ גלידה חמה ואנשי הקיץ ישתו בחורף תה קר, ובא שלום על ישראל.
מחיאות כפיים נשמעו, התעוררתי...
יש הפגנה למטה
לא נורא, זה כנראה לא התקופה שלהם.
אהרן מ.
אז בערב אחד בין קץ הקיץ לימי חורפו של חורף, זמנים שלאף אחד לא אכפת אם החלון פתוח או סגור, אם צריך מאוורר או שמספיק חם בלעדיו. ישבתי בבגדי מעבר במרפסת ביתי, נהנה מן הבריזה העולה מן המערב, שם מותקן לו מנוע המזגן של השכנים.
וכך אפרקדן בין נים לנים תוך שמיעת תחזית מזג האוויר בהנאה, עלה והפציע במוחי מעין חזיון בו באים לפני לדיון הוגן הקיץ והחורף, בניסיון לערער על סטיגמות וקובלנות שהצטברו במשך שנות ההתחממות הגלובלית.
ראשון צץ במרפסתי הקיץ כשהוא נתמך על ידי אביב, תופס את מקומו על מעקה המרפסת תוך התנצלות שכך הוא מקבל את קרירות המתכת, וגלים של מזגן מהבנק למטה. החורף לעומתו התיישב על הרצפה כשהוא עטוף במעיל פרווה ובשמיכת פוך, "זה מכניס אויר מלמטה" אמר, אגב דחיפת צעיף לחור הניקוז. וסתיו כמובן לא יכלה לבוא, היא עובדת עכשיו.
על ברכי הימנית התיישב כנציג תקופת המעבר והחורף נחליאלי ועלה שלכת בפיו, על ברכי השנייה החלה פריחה כנציגת האביב.
המשפט החל בוויכוחים קולניים. "אתה חסר ברק", רעם החורף לכיוון הקיץ. "אתה סגרירי ואפור, סמל לדיכאון", חימם הקיץ את העניינים. אביב נסה לפשר ביניהם אך קיבל מטחי גשם שאילצו אותו להתחבא מאחורי כסאי, מה שגרם לי להתעטשויות אלרגניות.
על דוכן העדים נגד החורף עלו בזה אחר זה- עקרות בית עם תריסים מלוכלכים, אנשים מעונבים רטובים עד לשד עצמותיהם, פנסי ערפל, ילדים מצוננים, שלדי מטריות, מקררי ארטיקים וכמובן העוגיה של הקרמבו.
נגד הקיץ עלו אל הדוכן אנשים בעלי בשר נודפי זיעה, מכונות כביסה מלאות חול ים, בעלי חנויות עם מזגן, בעלי מכוניות ללא טורבו במזגן , קבצני רחוב וארטיק לימון.
לנתינת עדות אופי על גנרל חורף זומנו זאטוטים במגפיים, מנקי רחובות, פירות חורפיים, אדמה צחיחה ונהגים שנהנים להשפריץ עם מכוניתם עד גובה הגלים.
על אופי הקיץ העידו אנשי שיבה בסוודר, בובה במבה, דרדקים בבגד ים, ירושלמים קרירים ובחורים שקבעו את מושבם בנחל דרגות.
אחרי ששמעתי את הצדדים ואחרי ניסוח גזר הדין ללא כל משוא פנים ושוחד רקעתי ברגלי לאות סיום הדיון ופניתי להקראת המסקנות.
מטענות בעלי הדין נראה ש"לכל זמן ועת" ולכל תקופה יש את המתענגים מטובה ויש את החפצים בסיומה, יש הרואים בה ברכה ויש הרואים בה תיקון.
אי לכך יחויבו באביב אנשי הקיץ לברך את אנשי החורף בברכת קיץ בריא, ובסתיו יחויבו אנשי החורף לנחם את אנשי הקיץ בברכת חורף חם. ולא זו בלבד אלא שכדי להרבות אחווה יאכלו אנשי החורף בקיץ גלידה חמה ואנשי הקיץ ישתו בחורף תה קר, ובא שלום על ישראל.
מחיאות כפיים נשמעו, התעוררתי...
יש הפגנה למטה
לא נורא, זה כנראה לא התקופה שלהם.
אהרן מ.
