הצינה הירושלמית של לפנות הבוקר מפשירה מעט, הילדים כבר נכנסו לחדרים והעיר נכנסת לשגרת יומה.
העלים המזהיבות של השלכת מתרופפות עוד קצת וחלקן מוותרות על מקומן, מפנות מקום וכוח לפריחה מחודשת בעתיד.
השעה תשע ועשרים בסוף רחוב שמואל הנביא, בואכה כיכר זוויהל, והנה מבכיר כמו כל בוקר, האוטובוס מקרית ספר, עולה את מעלה שמואל הנביא אחרי הכיכר ומשחרר את תכולתו האנושית לריצה.
אוטובוסים נוספים מצטרפים אליו, הדו מפרקתיים מהר נוף, מבית וגן, מרמות ומרמת שלמה, גבעת זאב, קרית יובל וביתר. בנים חביבים מכל קצוות העיר וגרורותיה ממתינים ליד דלתות האוטובוסים, וכשאלה נפתחים, הם רצים!
ועוד אוטובוס ועוד אוטובוס והם רצים! וגם ברגל מבוגרים וצעירים, חכמים ומבריקים ואפורים, ורזים ושמנים, כולם פוצחים בריצה לעבר שכונת בית ישראל. הם ירוצו לפרידמן ולמרכזי ולבית ישעיה. נערים מכבדים את הזקנים, הללו רצים.
בשעה תשע וחצי כבר לא תשמעו אותם ברחוב, ההוכחה לקיומם עד לפני רגע הוא השירה המרחפת ברחובות בית ישראל. השירה שאין רימיקסר שיוכל לחקות. בליל של קולות הבוקעות מחלונות הישיבה המנגינה הנפלאה המנגנת בשירה ועולה אל על פוצחת בשירה לפני רבונו של עולם ומלאכים יחפזון, חזו חזו בני חביבי.
עוד עלה מרפה אחיזתו וצונח באיטיות לקצב השירה.
האין שעת רצון גדולה מזו?
רחל
העלים המזהיבות של השלכת מתרופפות עוד קצת וחלקן מוותרות על מקומן, מפנות מקום וכוח לפריחה מחודשת בעתיד.
השעה תשע ועשרים בסוף רחוב שמואל הנביא, בואכה כיכר זוויהל, והנה מבכיר כמו כל בוקר, האוטובוס מקרית ספר, עולה את מעלה שמואל הנביא אחרי הכיכר ומשחרר את תכולתו האנושית לריצה.
אוטובוסים נוספים מצטרפים אליו, הדו מפרקתיים מהר נוף, מבית וגן, מרמות ומרמת שלמה, גבעת זאב, קרית יובל וביתר. בנים חביבים מכל קצוות העיר וגרורותיה ממתינים ליד דלתות האוטובוסים, וכשאלה נפתחים, הם רצים!
ועוד אוטובוס ועוד אוטובוס והם רצים! וגם ברגל מבוגרים וצעירים, חכמים ומבריקים ואפורים, ורזים ושמנים, כולם פוצחים בריצה לעבר שכונת בית ישראל. הם ירוצו לפרידמן ולמרכזי ולבית ישעיה. נערים מכבדים את הזקנים, הללו רצים.
בשעה תשע וחצי כבר לא תשמעו אותם ברחוב, ההוכחה לקיומם עד לפני רגע הוא השירה המרחפת ברחובות בית ישראל. השירה שאין רימיקסר שיוכל לחקות. בליל של קולות הבוקעות מחלונות הישיבה המנגינה הנפלאה המנגנת בשירה ועולה אל על פוצחת בשירה לפני רבונו של עולם ומלאכים יחפזון, חזו חזו בני חביבי.
עוד עלה מרפה אחיזתו וצונח באיטיות לקצב השירה.
האין שעת רצון גדולה מזו?
רחל
נערך לאחרונה ב: