הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
והיה את האיש ההוא שחזר הביתה, ובהיסח הדעת חיטט בקרביו של תיק בלוי, תלוי על וו ליד ארון הבגדים שקנה ביד 2, אפור אפוקסי, כמו חדש.
וכשמצא חייך, קופסת גפרורים, בתוכה שקיק קטן של פלסטיק, עם שסגור.
הוציא פרח, שאף את ריחו בסיפוק זדוני כמעט, והפסיק כי לא ידע אם זה עצי או עשבי, צריך לבדוק מה ר' חיים בירך, מחר הוא יבקש משמידט להראות לו את הסרטון ב'מוגן'.
פנה לחפש דף. אין דפים בבית הזה, התרגז לעצמו.
פתח את הילקוט של הבן, זה שהרגע עלה לכיתה א', מחברת 16 דף - מהיום רק 12. תלש את האמצע בזהירות, שלא יהיה חור בדף.
בדרך חזור אל הילקוט הוא הציץ בשער המצוייר שהרבה הדביק לילד על הדף הראשון של המחברת: איש תוקע בשופר, ברקע תפוח בדבש, הצנצנת שטוחה לחלוטין, ללא רמז לתלת מימד. אלעזר מנחם צבע את השופר בתכלת, לרגע זה הטריד אותו.
את האמצע קיפל לארבע, טחן את הפרח במטחנת הפלפלים שפעם הם קיבלו בשבע ברכות ואף פעם לא השתמשו בה, ועל הנייר הצטברה ערימה קטנה וירוקה.
הוציא סיגריה, קרע אותה בתנועה מיומנת על תלולית החומר, ולש את התערובת בתנועות אחידות.
מארון הכלים שלף חבילה של נייר גלגול ארוך ודקיק, קרע פיסונת של קרטון מקופסת הקורנפלקס, יצר ממנה גליל ושם בפה שלא יתפרק.
לתוך נייר גלגול הכניס את התערובת, הניח את גליל הקרטון, ובזהירות גלגל לקונוס צר, לשונו הלחלוחית ליקקה את פס הדבק, ומראה שעליה מודפסת ברכת הבית, הם קיבלו אותה מדודה בתיה, נשקפה דמותו המזוקנת ממוללת את הקצה הפעור של הקונוס.
הוא רק הציץ בויטרינה, יש שם גפרורי ג'מבו, חמש סנטימטרים, מתאימים להדלקת נרות שבת וחנוכה, להרחיק מאש.
נכנס אל המרפסת, דילג על הבריכה של הילדים, היא נשארה כאן מבין הזמנים, צריך לקפל אותה כבר, הוא חשב, זה ממש לא מתאים עכשיו.
הבהוב של אש התפשט בכמה סנטימטרים שסמוכים לפניו, בעבר היה מקפיד על הדלקה בטפח הסמוך לפתח, אבל הרבנית אמרה שאסור שהילדים יריחו את הריח וישאלו מה זה, ולכן הוא הולך עד קצה המרפסת.
הוא כבר עשה את כל החשבונות: קרמר, משפחה של תתרנים, לא מריחים גם גוויה של פיל שמונחת מתחת לאפם, שטרנשוס מורה בסניף, אין סיכוי שהיא יודעת מה זה, ובעלה לומד כל השבוע בכולל בני עליה, הוא מכנה אותו כולל שלום בית. רוטשילד זקן כמעט מת, אבל הפיליפיני שלו קרץ לו פעם במדרגות וסימן על שפתיו בשתי אצבעות, אם הוא יספר יגרשו אותי לפני זה מהארץ, ואת שפירא המאכער שלו ישימו בכלא.
והשכנים המזרוחניקים, הם ישנים כולם, הבעל שמחר צריך להיות עורך דין, האשה שתסע בבוקר לעבוד בעירייה, לתת הנחות בארנונה, הבן בצבא, הבת היום התחילה אולפנה ולכבוד זה קנו לה חצאית ארוכה, גם היא ישנה.
אז ככה הוא עישן, והעשן עלה למעלה, והוא התרומם טפח והציץ על ז'בוטינסקי שגם בשעה כזאת הוא די עמוס.
הרבנית ישנה, והוא נכנס הביתה בשקט כדי לא להעיר אותה. הלך למקרר שמה הרבנית שמה לו צלחת של פירות, כי פעם הוא היה מתנפל על ממתקים בבולמוס, וזה ממש לא בריא, היא הקריאה לו כתבה מ'בתוך המשפחה', הוכיחה לו שאין אפשרות ככה לחיות בריא. אתה צריך נשנוש - קח פירות.
נכנס לסלון, סגר בעדינות את המבדלת, ומארון הספרים העמוס הוציא מתוך הש"ס שהרבנית הביאה לו לאירוסין את מסכת 'יבמות', וליד צלחת של פירות, הוא ישב והכין את השיעור של מחר.
והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, ומחוורים כשמלה, והצלחת התרוקנה, והדף של האמצע של המחברת של אלעזר מנחם התמלא בחידושים, ומחר שיהיה יום הנישואין שלהם, שהוא גם יום הולדת השלושים וחמש של הרבנית, הוא יראה לה את הדף המלא, והיא תשמח בתורה שלו, ובטח שתתרגש.
וכשמצא חייך, קופסת גפרורים, בתוכה שקיק קטן של פלסטיק, עם שסגור.
הוציא פרח, שאף את ריחו בסיפוק זדוני כמעט, והפסיק כי לא ידע אם זה עצי או עשבי, צריך לבדוק מה ר' חיים בירך, מחר הוא יבקש משמידט להראות לו את הסרטון ב'מוגן'.
פנה לחפש דף. אין דפים בבית הזה, התרגז לעצמו.
פתח את הילקוט של הבן, זה שהרגע עלה לכיתה א', מחברת 16 דף - מהיום רק 12. תלש את האמצע בזהירות, שלא יהיה חור בדף.
בדרך חזור אל הילקוט הוא הציץ בשער המצוייר שהרבה הדביק לילד על הדף הראשון של המחברת: איש תוקע בשופר, ברקע תפוח בדבש, הצנצנת שטוחה לחלוטין, ללא רמז לתלת מימד. אלעזר מנחם צבע את השופר בתכלת, לרגע זה הטריד אותו.
את האמצע קיפל לארבע, טחן את הפרח במטחנת הפלפלים שפעם הם קיבלו בשבע ברכות ואף פעם לא השתמשו בה, ועל הנייר הצטברה ערימה קטנה וירוקה.
הוציא סיגריה, קרע אותה בתנועה מיומנת על תלולית החומר, ולש את התערובת בתנועות אחידות.
מארון הכלים שלף חבילה של נייר גלגול ארוך ודקיק, קרע פיסונת של קרטון מקופסת הקורנפלקס, יצר ממנה גליל ושם בפה שלא יתפרק.
לתוך נייר גלגול הכניס את התערובת, הניח את גליל הקרטון, ובזהירות גלגל לקונוס צר, לשונו הלחלוחית ליקקה את פס הדבק, ומראה שעליה מודפסת ברכת הבית, הם קיבלו אותה מדודה בתיה, נשקפה דמותו המזוקנת ממוללת את הקצה הפעור של הקונוס.
הוא רק הציץ בויטרינה, יש שם גפרורי ג'מבו, חמש סנטימטרים, מתאימים להדלקת נרות שבת וחנוכה, להרחיק מאש.
נכנס אל המרפסת, דילג על הבריכה של הילדים, היא נשארה כאן מבין הזמנים, צריך לקפל אותה כבר, הוא חשב, זה ממש לא מתאים עכשיו.
הבהוב של אש התפשט בכמה סנטימטרים שסמוכים לפניו, בעבר היה מקפיד על הדלקה בטפח הסמוך לפתח, אבל הרבנית אמרה שאסור שהילדים יריחו את הריח וישאלו מה זה, ולכן הוא הולך עד קצה המרפסת.
הוא כבר עשה את כל החשבונות: קרמר, משפחה של תתרנים, לא מריחים גם גוויה של פיל שמונחת מתחת לאפם, שטרנשוס מורה בסניף, אין סיכוי שהיא יודעת מה זה, ובעלה לומד כל השבוע בכולל בני עליה, הוא מכנה אותו כולל שלום בית. רוטשילד זקן כמעט מת, אבל הפיליפיני שלו קרץ לו פעם במדרגות וסימן על שפתיו בשתי אצבעות, אם הוא יספר יגרשו אותי לפני זה מהארץ, ואת שפירא המאכער שלו ישימו בכלא.
והשכנים המזרוחניקים, הם ישנים כולם, הבעל שמחר צריך להיות עורך דין, האשה שתסע בבוקר לעבוד בעירייה, לתת הנחות בארנונה, הבן בצבא, הבת היום התחילה אולפנה ולכבוד זה קנו לה חצאית ארוכה, גם היא ישנה.
אז ככה הוא עישן, והעשן עלה למעלה, והוא התרומם טפח והציץ על ז'בוטינסקי שגם בשעה כזאת הוא די עמוס.
הרבנית ישנה, והוא נכנס הביתה בשקט כדי לא להעיר אותה. הלך למקרר שמה הרבנית שמה לו צלחת של פירות, כי פעם הוא היה מתנפל על ממתקים בבולמוס, וזה ממש לא בריא, היא הקריאה לו כתבה מ'בתוך המשפחה', הוכיחה לו שאין אפשרות ככה לחיות בריא. אתה צריך נשנוש - קח פירות.
נכנס לסלון, סגר בעדינות את המבדלת, ומארון הספרים העמוס הוציא מתוך הש"ס שהרבנית הביאה לו לאירוסין את מסכת 'יבמות', וליד צלחת של פירות, הוא ישב והכין את השיעור של מחר.
והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, ומחוורים כשמלה, והצלחת התרוקנה, והדף של האמצע של המחברת של אלעזר מנחם התמלא בחידושים, ומחר שיהיה יום הנישואין שלהם, שהוא גם יום הולדת השלושים וחמש של הרבנית, הוא יראה לה את הדף המלא, והיא תשמח בתורה שלו, ובטח שתתרגש.
